שמש

המילה 'שמש' מופיעה בתנ"ך ב-149 פסוקים, ועוד פעמיים בצורה הארמית, כפי שאביא להלן.

אלה כמה הופעות מעניינות שלה –

'לעיני השמש' כביטוי לגילוי המכוסה –
שמואל ב יב, יא
כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת.

שמואל ב יב, יב
כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כׇּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ.

ברבים, לתיאור חלק בבית –
ישעיהו נד, יב
וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכׇל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ.

בתיאור אחרית הימים מופיעה השמש בכמה אופנים –
ישעיהו ס, יט
לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ וְהָיָה לָךְ יְהוָה לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ.

ישעיהו ס, כ
לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי יְהוָה יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ.

יואל ג, ד
הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.

עמוס ח, ט
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצׇּהֳרָיִם וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר.

מלאכי ג, כ
וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק.

אוהל השמש –
תהילים יט, ה
בְּכׇל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם.

וביטוי חוזר 'מזרח שמש', שכן השמש באה ממזרח, ו'מבואו' הוא מקום שקיעתה, במערב –
תהילים נ, א
מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים יְהוָה דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ.

תיאור מפורסם המיוחס למלך, או למשיח –
תהילים עב, יז
יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ (ינין) [יִנּוֹן] שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כׇּל גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ.

וקהלת מרבה מאוד להזכיר את השמש, ומה ש'תחת השמש', הנה שני פסוקים על המחזוריות –
קהלת א, ה
וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם.

קהלת א, ט
מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כׇּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

ובדניאל מופיעה הצורה הארמית של השמש –

דניאל ו, טו
אֱדַיִן מַלְכָּא כְּדִי מִלְּתָא שְׁמַע שַׂגִּיא בְּאֵשׁ עֲלוֹהִי וְעַל דָּנִיֵּאל שָׂם בָּל לְשֵׁיזָבוּתֵהּ וְעַד מֶעָלֵי שִׁמְשָׁא הֲוָא מִשְׁתַּדַּר לְהַצָּלוּתֵהּ

ואף הפועל שמ"ש, הידוע מלשון חז"ל –
דניאל ז, י
נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי אֶלֶף (אלפים) [אַלְפִין] יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ (רבון) [רִבְבָן] קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ.

*

ויקימילון מציין –
גיזרון –
המילה משותפת למספר לשונות שמיות. למשל: ארמית – ܫܡܫܐ (שִׁמְשָׁא), ערבית – شَمْس‎ (שַׁמְס), אכדית – šamšu, אוגריתית – špš) ΌΔΌ), טיגרית – šämš) ሸምሽ), פיניקית – औऌऔ

וכן, יש להוסיף, שקשה להתעלם מהקשר בין השם שמש והשם אש. איני יכול להוכיח זאת, אבל נראה לי סביר שבתחילה היה השם אש, שעליו דיברתי בעבר, ולאחר מכן הצביעו הקדמונים לשמיים ואמרו – 'שם אש' ויצרו את המילה שמש. גם לחז"ל יש כמה מדרשים בכיוון זה.
ומכיוון שהשמש משמשת אותנו באופנים רבים – לאור, לחום ועוד – נוצר גם הפועל לשמש, כך נראה.