נכל

שורש 'נכל' מופיע ב-6 פסוקים בתנ"ך, בצורות שונות.

האחים התנכלו ליוסף –
בראשית לז, יח
וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ.

המדיינים צוררים לישראל –
במדבר כה, יח
כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כׇּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר.

כילי הוא הקמצן, והוא בא מאותו השורש (או כל"א), ומופיע בשני פסוקים בקטע אחד –
ישעיהו לב, ה
לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ.

ישעיהו לב, ז
וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים הוּא זִמּוֹת יָעָץ לְחַבֵּל (ענוים) [עֲנִיִּים] בְּאִמְרֵי שֶׁקֶר וּבְדַבֵּר אֶבְיוֹן מִשְׁפָּט.

ופעם אחת בצורה המוכרת, נוכל –
מלאכי א, יד
וְאָרוּר נוֹכֵל וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מׇשְׁחָת לַאדֹנָי כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וּשְׁמִי נוֹרָא בַגּוֹיִם.

ושוב כפועל –
תהילים קה, כה
הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו.

*

על הפסוק הראשון אומר רשב"ם –
ויתנכלו אותו – נתמלאו נכליות וערמומיות עליו, כמו: וארור נוכל (מלאכי א׳:י״ד), בנכליהם אשר נכלו (במדבר כ״ה:י״ח).

ורש"ר הירש אומר דבר מעניין –
…
לפי זה, ״וינכלו אותו להם״ יכול להתפרש: הם ראו אותו כנוכל, הם תיארוהו לעצמם נוכל.
…
כשיוסף התקרב אל האחים, הם ראוהו בעיני רוחם כאדם שהוא סכנה לענייניהם החשובים ביותר – עד כדי כך שצריך ״להמיתו״. הם סברו שלהם הזכות להורגו כדי להגן על עצמם.

*

עוד מבחינה לשונית – אולי הוא קרוב לשורש 'רכל', שממנו רוכל ולרכל, וקשור – כך כותב רש"י – ל-לרגל. אך זו רק הצעה.