כסה וחסה

השורש 'כסה' מופיע ב-174 פסוקים, ולהלן אביא כמה מהופעותיו המיוחדות.

השם מכסה –
בראשית ח, יג
וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה.

הביטוי הלא ברור 'כסות עיניים' –
בראשית כ, טז

וּלְשָׂרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת.

כיסוי דם, למשל בסיפור יוסף –
בראשית לז, כו
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ.

צורות מיוחדות בשירת הים –
שמות טו, ה
תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן.

שמות טו, י
נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.

כסות – בגד –
שמות כא, י
אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע.

כיסוי תולעה –
ישעיהו יד, יא
הוּרַד שְׁאוֹל גְּאוֹנֶךָ הֶמְיַת נְבָלֶיךָ תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה.

חרפה ובושה מכסות פנים –
ירמיהו נא, נא
בֹּשְׁנוּ כִּי שָׁמַעְנוּ חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָּנֵינוּ כִּי בָּאוּ זָרִים עַל מִקְדְּשֵׁי בֵּית יְהוָה.

כיסוי ערווה –
יחזקאל טז, ח
וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וַתִּהְיִי לִי.

כיסוי בושה –
עובדיה א, י
מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב תְּכַסְּךָ בוּשָׁה וְנִכְרַתָּ לְעוֹלָם.

כיסוי ים בפסוק הידוע –
חבקוק ב, יד
כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת כְּבוֹד יְהוָה כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל יָם.

כיסוי החטא –
תהילים לב, א
לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה.

אי כיסוי עוון, כלומר וידוי –
תהילים לב, ה
חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהוָה וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה.

בכסה, לפי חז"ל – זמן כיסוי הלבנה –
תהילים פא, ד
תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ.

אליך כיסיתי, במובן אליך קיוויתי. כשם שהתקווה והאמונה חבויות ומכוסות –
תהילים קמג, ט
הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי יְהוָה אֵלֶיךָ כִסִּתִי.

*

ועתה לכמה אמרות חכמה.
ספר משלי מדבר הרבה על כיסוי. למשל –

האהבה מכסה על הפשע –
משלי י, יב
שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כׇּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה.

הנאמן מכסה את הסוד –
משלי יא, יג
הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר.

הערום, שהוא כאן החכם, מכסה את דעתו –
משלי יב, כג
אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַת וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶת.

שוב כיסוי הפשע על-ידי אהבה –
משלי יז, ט
מְכַסֶּה פֶּשַׁע מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה וְשֹׁנֶה בְדָבָר מַפְרִיד אַלּוּף.

ומנגד, כיסוי פשעי עצמך לא יצליח, וצריך וידוי –
משלי כח, יג
מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם.

ושוב כיסוי הדם בביטוי המוכר של איוב –
איוב טז, יח
אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָמִי וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי.

*

ביחס לדברים אלה אפשר לומר כמה דברים.
ראשית, יש דברים שראוי לכסותם. קודם כל – הערווה, על-ידי כסות. וכן בהרחבה גם את הקלון. אך יותר מזה – צריך לכסות את הדעת, לא לומר את כל דעתך – וזה אולי דבר שעשוי להיות שנוי במחלוקת.
שנית, יש דברים שלא ראוי לכסות. למשל את פשעיך לא ראוי לכסות, אלא עליך להתוודות עליהם. לעומת זאת, בנוגע לפשעי אחרים – בשני פסוקים נאמר שמי שמחפש אהבה מכסה עליהם. כלומר – האהבה חזקה מהפשע שעשו נגדך.
שלישית, יש עניין של כיסוי הדם. קודם כל הוא כפשוטו – קבורה. אך שנית הוא גם השאלה לשכחה, כמו בדברי איוב לעיל. וזכורים גם דמי הבל הצועקים מן האדמה.

*

מבחינה לשונית, כתוב בויקימילון –
גזרון –
סכול אותיות בין הפועל המופיע בספ' מלכים (הקדום יותר) – "יסכו", ובגרסתו העדכנית מספ' דברי הימים "יכסו" . ”וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים “ (מלכים א׳ ח, פסוק ז) ”וַיְכַסּוּ הַכְּרוּבִים“ (דברי הימים ב׳ ה, פסוק ח)^[1].

ואכן, יש קרבת משמעות בין כס ו-סך, שעניינם כיסוי וסיכוך. מה הקדום יותר? נראה שדווקא כס, שקרוב גם לכף, שממנה כפר, כפורת, במובן כיסוי. והוא קרוב גם לחס, במובן מחסה, והחס-מרחם הוא הנותן מחסה, שהוא מעין כיסוי. וכן חוזר הביטוי 'בך חסיתי'.

*

שורש 'חסה' מופיע ב-65 פסוקים בתנ"ך, רובם בהקשר זה של החוסה בה', והרבה בתהילים. למשל –

תהילים ז, ב
יְהוָה אֱלֹהַי בְּךָ חָסִיתִי הוֹשִׁיעֵנִי מִכׇּל רֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי.

או הפסוקים מן ההלל –
תהילים קיח, ח-ט –
טוֹב לַחֲסוֹת בַּיהוָה מִבְּטֹחַ בָּאָדָם.
טוֹב לַחֲסוֹת בַּיהוָה מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים.

גם מחסן וחוסן נראה שמשורש זה, חס.