זבח

זבח.
אחרי שהתייחסתי למילים הכוהניות כפורת, מנורה, שולחן (וגם תועבה), הגעתי למזבח. אלא שההיקרויות של המילה הזו כה רבות, שלא אוכל להביא אותן כאן, וגם לא להתייחס אליהן.
גם מילה זו אופיינית מאוד למקור הכוהני, ומופיעה בו רבות, אבל היא מופיעה גם בשאר חלקי התורה. יתרה מזאת, לפי פרידמן, כל הזכרות המזבח לפני ייסוד המשכן בספר שמות הן לא מהמקור הכוהני, שכן לפיו ההקרבה היא רק במקדש. כלומר, כל המזבחות של נח והאבות.
מבחינה לשון, ויקימילון מציין שהשורש משותף לשפות שמיות שונות. ובכל זאת אנו כאן ננסה להתחקות אחר מקור המילה הזו.

ישנם ארבעה שורשים עבריים עם הסיומת 'בח' –
זבח, טבח, נבח, שבח.

שתי המילים הראשונות דומות מאוד במשמען – זבח הוא טבח, והנזבח הוא הנטבח. לכן נראה שיסוד המילה היא ההברה 'בח'. וב'בח' אכן ניתן לשמוע את צליל החרב החותכת.
המילה נבח אף היא חיקוי צלילי, אלא שהוא של קול הכלב – בח, בח.
והמילה שבח ראויה לעיון נפרד.
אזכיר רק שמשמעה המקורי הוא השקטה, כמו בפסוק –

אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם.
תהילים פט, י.

רש"י –
אתה תשבחם – תשפילם וכן וחכם באחור ישבחנה (משלי כ״ט:י״א), וכן משביח שאון ימים (תהלים ס״ה:ח׳).

אבן עזרא –
תשבחם – תשקיטם, כמו: משביח (תהלים ס״ה:ח׳).