באש

את סיכום מצבו של איוב הוא אומר ממש בסוף דבריו (לפני חלק הסיום, בו הוא אומר עוד כמה דברים) –

תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ וְתַחַת שְׂעֹרָה בָאְשָׁה תַּמּוּ דִּבְרֵי אִיּוֹב.
איוב לא, מ.

באשה – מצב מחפיר, 'מסריח', או בלשון ימינו, הלקוחה מערבית – באסה.
לדעתי אכן יש קשר בין שתי המילים האלה באש ובאס.

בתנ"ך, השורש באש בא גם ביחס לסרחון ממשי, וגם ביחס ל'הבאשת ריח' של מישהו, כלומר פגיעה בשמו הטוב. הנה כמה דוגמאות –

במובן ממשי –
דגת מצרים –
שמות ז, כא
וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר וַיְהִי הַדָּם בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

והמן –
שמות טז, כ
וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה.

שמות טז, כד
וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ

ובמובן מושאל –
על דוד –
שמואל א כז, יב
וַיַּאֲמֵן אָכִישׁ בְּדָוִד לֵאמֹר הַבְאֵשׁ הִבְאִישׁ בְּעַמּוֹ בְיִשְׂרָאֵל וְהָיָה לִי לְעֶבֶד עוֹלָם.

ויש גם מובן משולב, משל ונמשל, בכרם שמתאר ישעיה –
ישעיהו ה, ב
וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים.

ישעיהו ה, ד
מַה לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים.

וכן במשל קהלת –
קהלת י, א
זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ יָקָר מֵחׇכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט.

וגם בדבר החוכמה במשלי –
משלי יג, ה
דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק וְרָשָׁע יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר.

*

מבחינה לשונית, לדעתי הוא מגזרת פעלי 'אס', כגון נמס, קסס, נגס – אם לציין רק מעט – שעניינם פחיתה וגריעה.

*

וכן – המצב מסריח.