המון

המון
אחד המאמרים הכי נקראים שלי הוא 'אכן חציר העם' (בדקו בשורת החיפוש), המשווה בין אימרה זו של ישעיה לפתגם הרומי 'קול המון כקול שדי' (שתמיד טועים לחשוב שמקורו בתנ"ך). כפי שניתן לראות בקלות, הגישה שלהם הפוכה.

ואכן, הגישה כלפי ההמון היא מורכבת. גישה נפוצה אצל נביאים, וגם אצל פילוסופים, היא לא להחשיב אותו, ואולי אפילו לבוז לו. זו הגישה האליטיסטית, אבל האם היא מוצדקת או לא איני יודע, ואני משאיר זאת לעיון הקורא.

והנה, נביא אחד שה'המון' חוזר אצלו פעמים רבות הוא יחזקאל. הנה כל הפסוקים הרבים בהם הוא משתמש במילה זו –

יחזקאל ז, יא
הֶחָמָס קָם לְמַטֵּה רֶשַׁע לֹא מֵהֶם וְלֹא מֵהֲמוֹנָם וְלֹא מֶהֱמֵהֶם וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם

(כאן גם משחק מילים על המילה המון, שנשמעת כמו 'מהם' ואף בהכפלה יחודית 'מהמהם' – שאולי ממנה נוצר השורש המודרני להמהם. ואכן המון והם הן כנראה מילים קשורות, הנגזרות מקול ההמייה. וכן נהם ועוד. וישעיה אומר – 'המות ימים יהמיון').

יחזקאל ז, יב
בָּא הָעֵת הִגִּיעַ הַיּוֹם הַקּוֹנֶה אַל יִשְׂמָח וְהַמּוֹכֵר אַל יִתְאַבָּל כִּי חָרוֹן אֶל כׇּל הֲמוֹנָהּ

יחזקאל ז, יג
כִּי הַמּוֹכֵר אֶל הַמִּמְכָּר לֹא יָשׁוּב וְעוֹד בַּחַיִּים חַיָּתָם כִּי חָזוֹן אֶל כׇּל הֲמוֹנָהּ לֹא יָשׁוּב וְאִישׁ בַּעֲוֹנוֹ חַיָּתוֹ לֹא יִתְחַזָּקוּ

יחזקאל ז, יד
תָּקְעוּ בַתָּקוֹעַ וְהָכִין הַכֹּל וְאֵין הֹלֵךְ לַמִּלְחָמָה כִּי חֲרוֹנִי אֶל כׇּל הֲמוֹנָהּ

יחזקאל כג, מב
וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵו בָהּ וְאֶל אֲנָשִׁים מֵרֹב אָדָם מוּבָאִים (סובאים) [סׇבָאִים] מִמִּדְבָּר וַיִּתְּנוּ צְמִידִים אֶל יְדֵיהֶן וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת עַל רָאשֵׁיהֶן

יחזקאל כו, יג
וְהִשְׁבַּתִּי הֲמוֹן שִׁירָיִךְ וְקוֹל כִּנּוֹרַיִךְ לֹא יִשָּׁמַע עוֹד

(כאן המון מקביל לקול, כלומר מדובר על ההמייה)

יחזקאל כט, יט
לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי נֹתֵן לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם וְנָשָׂא הֲמֹנָהּ וְשָׁלַל שְׁלָלָהּ וּבָזַז בִּזָּהּ וְהָיְתָה שָׂכָר לְחֵילוֹ

יחזקאל ל, ד
וּבָאָה חֶרֶב בְּמִצְרַיִם וְהָיְתָה חַלְחָלָה בְּכוּשׁ בִּנְפֹל חָלָל בְּמִצְרָיִם וְלָקְחוּ הֲמוֹנָהּ וְנֶהֶרְסוּ יְסוֹדֹתֶיהָ

יחזקאל ל, י
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה וְהִשְׁבַּתִּי אֶת הֲמוֹן מִצְרַיִם בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל

יחזקאל ל, טו
וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עַל סִין מָעוֹז מִצְרָיִם וְהִכְרַתִּי אֶת הֲמוֹן נֹא

יחזקאל לא, ב
בֶּן אָדָם אֱמֹר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְאֶל הֲמוֹנוֹ אֶל מִי דָּמִיתָ בְגׇדְלֶךָ

יחזקאל לא, יח
אֶל מִי דָמִיתָ כָּכָה בְּכָבוֹד וּבְגֹדֶל בַּעֲצֵי עֵדֶן וְהוּרַדְתָּ אֶת עֲצֵי עֵדֶן אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּית בְּתוֹךְ עֲרֵלִים תִּשְׁכַּב אֶת חַלְלֵי חֶרֶב הוּא פַרְעֹה וְכׇל (המונה) [הֲמוֹנֹה] נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה

יחזקאל לב, יב
בְּחַרְבוֹת גִּבּוֹרִים אַפִּיל הֲמוֹנֶךָ עָרִיצֵי גוֹיִם כֻּלָּם וְשָׁדְדוּ אֶת גְּאוֹן מִצְרַיִם וְנִשְׁמַד כׇּל הֲמוֹנָהּ

יחזקאל לב, טז
קִינָה הִיא וְקוֹנְנוּהָ בְּנוֹת הַגּוֹיִם תְּקוֹנֵנָּה אוֹתָהּ עַל מִצְרַיִם וְעַל כׇּל הֲמוֹנָהּ תְּקוֹנֵנָּה אוֹתָהּ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה

יחזקאל לב, יח
בֶּן אָדָם נְהֵה עַל הֲמוֹן מִצְרַיִם וְהוֹרִדֵהוּ אוֹתָהּ וּבְנוֹת גּוֹיִם אַדִּרִם אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת אֶת יוֹרְדֵי בוֹר

יחזקאל לב, כ
בְּתוֹךְ חַלְלֵי חֶרֶב יִפֹּלוּ חֶרֶב נִתָּנָה מָשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכׇל הֲמוֹנֶיהָ

יחזקאל לב, כד
שָׁם עֵילָם וְכׇל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בַּחֶרֶב אֲשֶׁר יָרְדוּ עֲרֵלִים אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר

יחזקאל לב, כה
בְּתוֹךְ חֲלָלִים נָתְנוּ מִשְׁכָּב לָהּ בְּכׇל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹתֶהָ כֻּלָּם עֲרֵלִים חַלְלֵי חֶרֶב כִּי נִתַּן חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר בְּתוֹךְ חֲלָלִים נִתָּן

יחזקאל לב, כו
שָׁם מֶשֶׁךְ תֻּבַל וְכׇל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרוֹתֶיהָ כֻּלָּם עֲרֵלִים מְחֻלְלֵי חֶרֶב כִּי נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים

יחזקאל לב, לא
אוֹתָם יִרְאֶה פַרְעֹה וְנִחַם עַל כׇּל (המונה) [הֲמוֹנוֹ] חַלְלֵי חֶרֶב פַּרְעֹה וְכׇל חֵילוֹ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה

יחזקאל לב, לב
כִּי נָתַתִּי אֶת (חתיתו) [חִתִּיתִי] בְּאֶרֶץ חַיִּים וְהֻשְׁכַּב בְּתוֹךְ עֲרֵלִים אֶת חַלְלֵי חֶרֶב פַּרְעֹה וְכׇל (המונה) [הֲמוֹנֹה] נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה

יחזקאל לט, יא
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל גֵּי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת הָעֹבְרִים וְקָבְרוּ שָׁם אֶת גּוֹג וְאֶת כׇּל (המונה) [הֲמוֹנֹה] וְקָרְאוּ גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג

יחזקאל לט, טו
וְעָבְרוּ הָעֹבְרִים בָּאָרֶץ וְרָאָה עֶצֶם אָדָם וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן עַד קָבְרוּ אֹתוֹ הַמְקַבְּרִים אֶל גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג

ולזה צריך להוסיף –
יחזקאל ה, ז
לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן הֲמׇנְכֶם מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם בְּחֻקּוֹתַי לֹא הֲלַכְתֶּם וְאֶת מִשְׁפָּטַי לֹא עֲשִׂיתֶם וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם לֹא עֲשִׂיתֶם