לפרשת וישלח.
לפני כמה שבועות עלה הנושא של יהודי ארה"ב בהקשר של עלייה לארץ, ואני אמרתי שכלל לא נורא שחלק מהיהודים ישארו במקומם במדינות האחרות. יש לכך כמה סיבות.
ראשית, הרעיון של מדינה יהודית, לדעתי, הוא בעיקר רעיון שליהודים יהיה מקור מקלט, או בסיס-אם. זה לא אומר שכל היהודים צריכים להתגורר בתוכה כל הזמן.
שנית, ההתקבצות במקום אחד היא גם סיכון, כי כך ניתן יהיה לתקוף וחלילה לחסל את המקום הזה, שלא נדע. דבר זה, אם אינני טועה, קראתי בספרו של מיכה גודמן 'מלכוד 67'.
ושלישית, יש תועלת לישראל במציאות יהודי ארה"ב, שמהווים לובי חזק במעצמה החזקה בעולם, וכך משפיעים לטובה על החלטות הקשורות בישראל. וגם במקומות אחרים בעולם יש יתרונות לנוכחות יהודית.
ואז, כשאמרתי זאת, אמרתי גם שזה דומה מאוד למעשה של יעקב, שחצה את משפחתו לשני מחנות, כדי להגן עליהם. ומעשה אבות סימן לבנים.
עתה אפרט דבר זה יותר.
*
בפרשתנו, כאמור, יעקב מחלק את משפחתו לשני מחנות, כדי שאם עשיו יתקוף אותו ישאר לפחות מחנה אחד 'לפליטה'. כך הוא אומר –
בראשית לב, ט –
וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה.
המילה הזאת, פליטה, חוזרת עוד כמה פעמים בתנ"ך, והיא ידועה בעיקר בצירוף 'שארית הפליטה', שבא ביחס לישראל. נבחן את היקרויותיה.
כך אומר יוסף לאחיו, כהסבר לשליחתו לארץ מצרים –
בראשית מה, ז –
וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה.
בסיפור בסוף ספר שופטים, שבט בנימין כמעט נמחה כליל, ובני ישראל חוששים פן ימחה כליל –
שופטים כא, יז –
וַיֹּאמְרוּ יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל.
כשדוד בורח מפני אבשלום בנו, הוא חושש שאבשלום יחסלו לגמרי אם יתפוש אותו –
שמואל ב טו, יד –
וַיֹּאמֶר דָּוִד לְכׇל עֲבָדָיו אֲשֶׁר אִתּוֹ בִירוּשָׁלִַם קוּמוּ וְנִבְרָחָה כִּי לֹא תִהְיֶה לָּנוּ פְלֵיטָה מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם מַהֲרוּ לָלֶכֶת פֶּן יְמַהֵר וְהִשִּׂגָנוּ וְהִדִּיחַ עָלֵינוּ אֶת הָרָעָה וְהִכָּה הָעִיר לְפִי חָרֶב.
*
וכמה נביאים מדברים על פליטה שתצא מהר ציון. ראשון להם הוא ישעיה, שאומר –
מלכים ב יט, ל-לא, וכן ישעיה לז, לא-לב –
וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה.
כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן קִנְאַת יְהוָה [צְבָאוֹת] תַּעֲשֶׂה זֹּאת.
שחוזר על דבריו בעוד מקומות –
ישעיהו ד, ב
בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח יְהוָה לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל.
ישעיהו י, כ
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יוֹסִיף עוֹד שְׁאָר יִשְׂרָאֵל וּפְלֵיטַת בֵּית יַעֲקֹב לְהִשָּׁעֵן עַל מַכֵּהוּ וְנִשְׁעַן עַל יְהוָה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת.
וכן אומר יואל –
יואל ג, ה –
וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה יִמָּלֵט כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה כַּאֲשֶׁר אָמַר יְהוָה וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר יְהוָה קֹרֵא.
וכן עובדיה –
עובדיה א, יז –
וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ וְיָרְשׁוּ בֵּית יַעֲקֹב אֵת מוֹרָשֵׁיהֶם.
*
וכן גם בתקופת עזרא ונחמיה דובר על 'שארית הפליטה' –
עזרא ט, ח –
וְעַתָּה כִּמְעַט רֶגַע הָיְתָה תְחִנָּה מֵאֵת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְהַשְׁאִיר לָנוּ פְּלֵיטָה וְלָתֶת לָנוּ יָתֵד בִּמְקוֹם קׇדְשׁוֹ לְהָאִיר עֵינֵינוּ אֱלֹהֵינוּ וּלְתִתֵּנוּ מִחְיָה מְעַט בְּעַבְדֻתֵנוּ.
עזרא ט, יג –
וְאַחֲרֵי כׇּל הַבָּא עָלֵינוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּבְאַשְׁמָתֵנוּ הַגְּדֹלָה כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ חָשַׂכְתָּ לְמַטָּה מֵעֲוֹנֵנוּ וְנָתַתָּה לָּנוּ פְּלֵיטָה כָּזֹאת.
(וגם בחשש) –
עזרא ט, יד
הֲנָשׁוּב לְהָפֵר מִצְוֹתֶיךָ וּלְהִתְחַתֵּן בְּעַמֵּי הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה הֲלוֹא תֶאֱנַף בָּנוּ עַד כַּלֵּה לְאֵין שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה.
עזרא ט, טו –
יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל צַדִּיק אַתָּה כִּי נִשְׁאַרְנוּ פְלֵיטָה כְּהַיּוֹם הַזֶּה הִנְנוּ לְפָנֶיךָ בְּאַשְׁמָתֵינוּ כִּי אֵין לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ עַל זֹאת.
נחמיה א, ב –
וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה וָאֶשְׁאָלֵם עַל הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשֶּׁבִי וְעַל יְרוּשָׁלִָם.
*
ורק לשם השלמת התמונה, הנה שאר היקרויותיה של המילה, ונשים לב שמוזכרים כאן כמעט כל עמי האיזור –
הארבה –
שמות י, ה –
וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ וְאָכַל אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן הַבָּרָד וְאָכַל אֶת כׇּל הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה.
מואב –
ישעיהו טו, ט –
כִּי מֵי דִימוֹן מָלְאוּ דָם כִּי אָשִׁית עַל דִּימוֹן נוֹסָפוֹת לִפְלֵיטַת מוֹאָב אַרְיֵה וְלִשְׁאֵרִית אֲדָמָה.
ירמיהו כה, לה –
וְאָבַד מָנוֹס מִן הָרֹעִים וּפְלֵיטָה מֵאַדִּירֵי הַצֹּאן.
בבל –
ירמיהו נ, כט –
הַשְׁמִיעוּ אֶל בָּבֶל רַבִּים כׇּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת חֲנוּ עָלֶיהָ סָבִיב אַל יְהִי [לָהּ] פְּלֵטָה שַׁלְּמוּ לָהּ כְּפׇעֳלָהּ כְּכֹל אֲשֶׁר עָשְׂתָה עֲשׂוּ לָהּ כִּי אֶל יְהוָה זָדָה אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.
שוב ירושלים –
יחזקאל יד, כב –
וְהִנֵּה נוֹתְרָה בָּהּ פְּלֵטָה הַמּוּצָאִים בָּנִים וּבָנוֹת הִנָּם יוֹצְאִים אֲלֵיכֶם וּרְאִיתֶם אֶת דַּרְכָּם וְאֶת עֲלִילוֹתָם וְנִחַמְתֶּם עַל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת כׇּל אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עָלֶיהָ.
הארבה ביואל –
יואל ב, ג –
לְפָנָיו אָכְלָה אֵשׁ וְאַחֲרָיו תְּלַהֵט לֶהָבָה כְּגַן עֵדֶן הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאַחֲרָיו מִדְבַּר שְׁמָמָה וְגַם פְּלֵיטָה לֹא הָיְתָה לּוֹ.
מצרים –
דניאל יא, מב –
וְיִשְׁלַח יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת וְאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא תִהְיֶה לִפְלֵיטָה.
עמלק –
דברי הימים א ד, מג –
וַיַּכּוּ אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
דברי הימים ב יב, ז –
וּבִרְאוֹת יְהוָה כִּי נִכְנָעוּ הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל שְׁמַעְיָה לֵאמֹר נִכְנְעוּ לֹא אַשְׁחִיתֵם וְנָתַתִּי לָהֶם כִּמְעַט לִפְלֵיטָה וְלֹא תִתַּךְ חֲמָתִי בִּירוּשָׁלִַם בְּיַד שִׁישָׁק.
דברי הימים ב כ, כד –
וִיהוּדָה בָּא עַל הַמִּצְפֶּה לַמִּדְבָּר וַיִּפְנוּ אֶל הֶהָמוֹן וְהִנָּם פְּגָרִים נֹפְלִים אַרְצָה וְאֵין פְּלֵיטָה.
דברי הימים ב ל, ו –
וַיֵּלְכוּ הָרָצִים בָּאִגְּרוֹת מִיַּד הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו בְּכׇל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וּכְמִצְוַת הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּבוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב אֶל הַפְּלֵיטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִכַּף מַלְכֵי אַשּׁוּר.