שמות ה בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן

שמות ה בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן.

מודגש – J.
רגיל – E.

א וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר. ב וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְהוָה וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ. 

ג וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב. ד וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם. ה וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם מִסִּבְלֹתָם. ו וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר. ז לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן. ח וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ כִּי נִרְפִּים הֵם עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ. ט תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר. י וַיֵּצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וַיֹּאמְרוּ אֶל הָעָם לֵאמֹר כֹּה אָמַר פַּרְעֹה אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן. יא אַתֶּם לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן מֵאֲשֶׁר תִּמְצָאוּ כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם דָּבָר. יב וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן. יג וְהַנֹּגְשִׂים אָצִים לֵאמֹר כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן. יד וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם. טו וַיָּבֹאוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּצְעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ. טז תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים וְחָטָאת עַמֶּךָ. יז וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים עַל כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַיהוָה. יח וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנּוּ. יט וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֹתָם בְּרָע לֵאמֹר לֹא תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. כ וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה. כא וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא יְהוָה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ. כב וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי. כג וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ.

*

פרידמן מעיר –
ה, ג –
מנקודה זו והלאה, המקור שאינו P של המכות הוא באופן נרחב מתאים במינוח ובהתפתחות של הסיפור. אין עדות שמחייבת שיהיה יותר ממקור אחד. הטקסט הזה מכיל מעט מאוד רמזים לבסס את הדעה האם הוא מקור E או J, אבל מאחר שהוא מתחבר וזורם מתיאורו של E את הסנה הבוער, הוא כנראה שייך ל-E. בעבר לעיתים חשבו שהוא של J, באופן רחב בגלל הקריאה המודעת והלא מודעת של כללים מפורפקים – כשיש ספק, זה J. מכיוון שרוב המלומדים באופן טבעי מתחילים בבראשית, ומכיוון שיש יותר J מ-E בבראשית (בלי E בכלל עד בראשית כ), מלומדים נטו לייחס קטעים קשים כ-J. אבל יש הסבר ספציפי לדומיננטיות של J בבראשית. למשל – מחבר זה התעניין יותר בתקופת האבות, בעוד המחבר של E התעניין יותר ביציאה ממצרים ובנדודים במדבר. זה למעשה מתאים לעובדה שלסיפורי האבות של J יש קשרים גלויים לסיפורי דוד בהיסטוריה זו (שלטענת פרידמן אף יכולה להיות מאת אותו מחבר); כלומר, שהמחבר של J מתעניין בעיקר בייסוד של האבות, כשיקוף של ייסוד המונרכיה.
וזה מתאים גם לרעיון ש-E מתמקד בעיקר במשה, כי E בא ממיליה של לוי, ואולי אפילו מכהן, שמתחקה אחר אבותיו עד משה; כך שהעניין של E מתמקד בתקופת משה.
אכן, אם המקור-שאינו-P של המכות הוא E, אז E ו-J הם פחות או יותר באותו אורך.

*

רד"צ הופמן מעיר מעט –
ה, ד –
והשבתם אתם – בעוד שבפסוק ד מדובר בהפרעה קצרה בעבודה עקב התלוות ציבור גדול אל משה ואהרן, מדובר כאן בהשבתה ממושכת של העבודה עקב היציאה למדבר כדי להקריב קרבנות,¹ ובמקום תשובה לבקשה המוגשת באה גזירה חמורה.

הערה –
. ביאורם של מבקרי-המקרא את כפל-הלשון ״ויאמר… ויאמר״ על ידי ייחוסם של שני הפסוקים לשני מקורות שונים אין בו ממש, שהרי יכול היה ״העורך״ לפתור בעיה זו על ידי השמטת ״ויאמר״ השני.

*

ה, יג –
כאשר בהיות התבן – אונקלוס מתרגם ״כד אתיהב לכון תבנא״, כלומר כאשר ניתן לכם התבן, והוא משלים בזה לפי הענין.¹

הערה –
1. ובדומה מתרגם גם יב״ע, ואין זה משום שהיתה לפניהם גרסה ״בהיות ניתן לכם התבן״, כפי שסובר Dillmann.