פסיכולוגיית הקונה והמוכר

מעניין שבספר משלי יש תיאור יפה של תהליך הקנייה והמיקוח. תחילה הקונה ממעיט בערך הסחורה, כי הוא רוצה הנחה במחיר, אבל לאחר הקנייה הוא משבח אותה, והדבר מובן מבחינה פסיכולוגית, כי הקונה גם רוצה להשתבח בעצמו על שעשה עסקה מוצלחת, וגם לראות בעין יפה את סחורתו, וגם כמובן רוצה להשתבח בפני אחרים על קנייתו החדשה.
כך אומר הפסוק –

רַע רַע יֹאמַר הַקּוֹנֶה וְאֹזֵל לוֹ אָז יִתְהַלָּל.
משלי כ, יד.

מצודת ציון מפרש את המילה הקשה –
ואוזל – ענין הליכה כמו אזלו מים מני ים (איוב י״ד:י״א).

רד"ק מפרש פשוטו של הפסוק, וכמוהו אחרים –
רע רע יאמר הקונה – האדם שרוצה לקנות דבר הוא מגנה אותו כדי להמעיט דמיו. ואחר שקנאו הוא מתהלל בעצמו ואומר טוב קניתי.

ורלב"ג כהרגלו מפרש זאת כנגד קניית דעת, והוא מפרשו בצמוד לפסוק הבא אחריו –
יד רַע רַע יֹאמַר הַקּוֹנֶה וְאֹזֵל לוֹ אָז יִתְהַלָּל. טו יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת.

ואומר –
רע רע יאמר הקונה – הנה אין הענין בקנין החכמה כמו בשא׳ הקנינים וזה כי שאר הקנינים מפני שיהיה מחירם כסף יקרה בקנין הקנין ההוא לרע בהיותו לו וכשלא יהיה לו יחשבהו לטוב, והנה הפך זה ימצא בקנין החכמה כי לא יחשבהו אדם לטוב כי אם אחר שהשיגהו, יש זהב ולזה אמר כי יש בשאר הקנינים קנינים חמודים כמו זהב ורב פנינים אך אין בהם כלי יקר כמו שפתי דעת, כי שאר הקנינים יחשבו מצד יתרון ערכם ואין הענין כן בשפתי דעת כי הם טובי׳ על כל הענינים והם המישרים תכלית ההישר׳ למצוא דברי חפץ, כי בזה האופן יקובצו לאדם דעות זולתו. ואפשר שיהיה הרצון בזה כי המשיג קצת המושכלות שהם הצעה לו אז יהלל על כל הקנינים המושכל אשר היה מגנה אותו קודם זה, וידמה שההלול הזה הוא מה שיאמר יש זהב ורב פנינים אך כלי יקר הוא שפתי דעת, כי הם יביאו לקנין דבר נחמד מזהב ומפז רב.

*

אבל לדעתי צריך להוסיף כאן את הצד השני של המשוואה, צדו של המוכר. וגם כאן יש תופעה מוכרת שחוזרת על עצמה – לפני הקנייה המוכר נחמד אליך ומחזר אחריך, אבל אחרי הקנייה, בפעמים רבות, יחסו משתנה לחלוטין, והוא עושה כל מאמץ להימנע מתקשורת עמך כאשר יש לך טענות.
עצתי למוכר זה, על כל פנים, היא לכבד את הקונה גם אחרי הקנייה. כך תרכוש את אמונו של מי שיכול להביא לך קונים נוספים, וכך גם תימנע מהסתבכויות משפטיות.