דבר שפתיים אך למחסור

שמתי לב לדבר פשוט – שמריב הלשונות לא יוצא דבר טוב, לא ברשתות החברתיות, לא בעיתונים ולא בשום מקום אחר; אבל מעבודה שאדם עמל בה דווקא כן יוצאת טובה מרובה, ובראשה – השכר כפשוטו.
דבר זה נאמר יפה בפסוק אחד –

בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר.
משלי יד, כג.

מצודת ציון מסביר את המילים –
עצב – גם העמל נקרא עצב כי עצב בעמל.
מותר – יתרון והרוחה.

וכלומר – העמל ייתן יתרון, זה חלקו הראשון של הפסוק. ומה באשר לחלקו השני? נעיין במפרשים –

רד"ק מפרש בפשטות –
בכל עצב יהיה מותר – בכל מה שיטרח האדם לעשות במלאכתו כל מה שירבה לעשות ירויח יותר.

אבל בדבר שפתים אין ראוי להרבות כי ברבוי הדברים לא ימלט שלא יפשע אדם בהם.

רבנו יונה, איש המוסר, מרחיב יותר –
בכל עצב יהיה מותר – יעיר במקרא הזה על הזריזות ואמר כי לעולם ימצא יתרון בכל עמלו כי בכל עת שיגע אם מעט ואם הרבה אם בחכמה ואם בדרך ארץ אי אפשר שלא יעלה בידו תועלת.

ודבר שפתים וגו׳ – ולעולם ימצא חסרון בשיחה בטלה כי היא גורמת הבטלה ברוב הפעמים וכבר נתבאר רוע מדת הבטלה בכמה מקומות ונתייחסה השיחה בטילה לשפתים וכמוהו אמרתי אך דבר שפתים (ישעיהו ל״ו:ה׳) כי אינה ראויה להתישב אל הלב.

גם יש לפרש: ודבר שפתים – המתפאר על המעשה אשר בדעתו לעשות כי המעשה תלוי בשם ית׳ איננו ביד האדם ותמעול בו מחשבתו בהשענו אל בינתו וכחו.

ואבן כספי מפרש גם הוא יפה, בדברים שנראים מתאימים לימינו –

בכל עצב יהיה מותר – בדבור ורבוי המאמרים בלתי הכרחיים. והטעם, כי כן מדת ההמון בהגיע להם פגע רע, לכן אמר כי הוא חסרון השכל, כי לא יועילו הצעקות והנאקות.