בראשית טו-טז-יז, בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן.
רגיל – J.
מודגש – עורך R.
בראשית טו –
א אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד. ב וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוִה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. ג וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי. ד וְהִנֵּה דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ. ה וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. ו וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה. ז וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ. ח וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה. ט וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל. י וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִפֹּר לֹא בָתָר. יא וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם. יב וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. יג וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. יד וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. טו וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. טז וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה. יז וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה. יח בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָה אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת. יט אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי. כ וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים. כא וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי.
*
לפרידמן אין הערות.
*
וגם רד"צ הופמן לא מעיר על החלוקה, אבל אצרף הערה אחרת מעניינת שלו –
ב –
דמשק – יש מפרשים6 במובן איש־דמשק, הדמשקאי, ברם, לפי זה היה צריך להקדים את השם אליעזר לפני דמשק. הלכך נראה לנו יותר לפרש: הוא הדמשק של אליעזר, כלומר קרוביו שבדמשק. אליעזר כבר זקן היה, שהרי נאמר ״זקן ביתו״.7 אין זה סביר שיאריך ימים רבים אחר מות אברם, וקרוביו שיושבים בדמשק, הם איפוא הממתינים שעושרו של אברם יעבור לידיהם.8
8. על הקשרים שבין אברהם לדמשק יודעות לספר גם אגדותיהם של עמים אחרים. באגדה המוסלמית נקרא עבד אברם בשם דימאסק, והיא מספרת שהוא אשר בנה את העיר וקראה על שמו — דמשק. אילו היה באגדה זו משהו של ממש, היה מותר להניח, כי אמנם היה שמו דמשק בתחילה, וכי אברם כינהו אליעזר, כשהיה לו לעבד, על פי איזה שהוא מאורע. שבו נושע על ידיו ית׳.
*
רגיל – J.
מודגש – P.
בראשית טז –
א וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר. ב וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. ג וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה. ד וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ. ה וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ. ו וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ. ז וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהוָה עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר. ח וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת. ט וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ. י וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. יא וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע יְהוָה אֶל עָנְיֵךְ. יב וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן. יג וַתִּקְרָא שֵׁם יְהוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי. יד עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד. טו וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל. טז וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם.
*
גורדון לא מעיר, והופמן לא מעיר.
*
רד"ץ הופמן לא מעיר על החלוקה, אך יש לו הערות מעניינות אחרות –
בראשית יז –
כולו ממקור P לפי פרידמן, והוא מעיר –
א. זה החלק הכוהני של הברית עם אברהם. אלה שלא מבינים את עניין שמו של האל במקורות טועים לחשוב שהזכרת שם האל, יהוה, בפסוק א היא יציאה מהשיטה. להפך, הפסוק הזה הוא בדיוק הנקודה. העניין הוא לא שהמקורות משתמשים בשמות שונים של האל, אלא שיש להם רעיון שונים באשר לשאלה מתי שם האל התגלה לבני האדם. במקור J זה היה ידוע מהדורות הראשונים של בני האדם, בעוד במקורות E ו-P הוא לא מתגלה עד דורו של משה, וכך במקור P האל אומר למשה – "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (שמות ו, ג). ובהתאמה שלמה עם כך, P אומר כאן "וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי", זו לא יציאה מהשיטה, זו השיטה!
ב. שמו של אברם משתנה לאברהם כאן ב-P, ושמה של שרי משתנה לשרה, בפסוק טו. אין הזכרה של שינוי השמות במקורות האחרים, אבל העורך בוודאי עשה את השינויים גם עבור שאר הסיפור. מכאן והלאה, כל המקורות ישתמשו בשמות אברהם ושרה, ולא אברם ושרי.
*
רד"צ הופמן –
ה –
אברהם – לפי רש״י נוספה האות ה״א כדי ליצור את ההברה ״הם״ (= המון), וזאת מבלי להחסיר את האות רי״ש. לפי הראב״ע הרי מתקבלת על ידי תוספת הרי״ש המשמעות אביר המון גויים, ואף לפיו נבחרה צורה זו כדי לא להחסיר מאומה מן השם אלא להוסיף עליו בלבד.
והנה אילו פירושה של המלה אב שבכאן היה — אדון, אפשר היה לקבל את הסברו של הראב״ע, לפיו הכוונה לאבר (— אביר). אולם מהקשר הדברים ניתן לראות, שהמלה אב באה כאן במשמעה המקובל. לכן יש לקבל את דעתם של רוב החוקרים החדשים,1 שלפיהם פירושו של רהם הוא, בדומה למשמעותה של מלה זו בשפה הערבית — המון עם רב, ולפיכך פירושו של אברהם — אב המון גדול. המלה העברית העתיקה רהם, שנשתמרה בלשון הערבית, ייתכן שכבר בזמן מתן תורה לא היתה בשימוש, ומשום כך היה צריך הכתוב לפרשה כאן על ידי ״המון גוים״.
1. דליטש, קנובל, קייל, גזניוס, פירשט.
*
יז –
…ואחרי תשעים שפסק ממנה ארח נשים״ וכו׳, כלומר התמיהה איננה על כך שהוא עצמו יוליד, הן הוליד עוד ארבעים שנה יותר מאוחר מקטורה.5 התמיהה היא על כך שעתה יוליד זרע מאותה אשה, שממנה לא הוליד בנעוריו. ואמנם, לא הבן מאה שנה יוליד כתיב כאן, כי אם ״הלבן מאה שנה יולד״, והוא חושב דוקא על שרה, שכן זרע ממנה דוקא הובטח לו עכשיו.6
6. דילמן סובר ש״המחבר״ לא יכול היה לשים בפי אברהם הבעת תמיהה על הבטחת ההולדה בהיותו בן מאה, משום שלפי אותו מחבר הגיע אברהם לגיל מאה שבעים וחמש, ואף משום שעוד יותר מאוחר מאשר בגיל מאה שנה נולדו לו בנים אחדים מקטורה. לפיכך הוא רוצה ליחס את המלים ״הלבן… יולד״ ל״עורך״, שהוסיף כאן תוספת משלו. אך מכיוון שגם ״העורך״ ידע שתי עובדות אלה, אין בסברה זו משום תשובה.
הפסוק היומי 
תגובה אחת בנושא “בראשית טו-טז-יז, בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן”