בראשית יג-יד בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן

בראשית יג-יד בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן.

רגיל – מקור J.
מודגש – מקור P.

בראשית יג –
א וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה. ב וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב. ג וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אהלה [אָהֳלוֹ] בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי. ד אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְהוָה. ה וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים. ו וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו. ז וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ. ח וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. ט הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה. י וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר. יא וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו. יב אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם. יג וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיהוָה מְאֹד. יד וַיהוָה אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. טו כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם. טז וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה. יז קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה. יח וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה.

*

פרידמן לא מעיר על הפרק.

*

רד"צ הופמן –

ז –
והכנעני והפרזי וגו׳ – להסביר מדוע אין שדות המרעה מספיקים לבהמת שניהם. מלבד הכנעני, שכבר היה שם (ראה לעיל י״ב:ו׳), נוסף גם הפריזי לארץ הזאת.¹ לכאורה היה מקומה של הערה זו לפני פסוק ו. דומה איפוא, שכוונתה לומר עוד דבר — מכיוון שעמים זרים היו יושבים בארץ, היה במריבות אלה משום סכנה, שכן בנקל ימנו אלה עצמם לשופטים בין הצדדים הרבים וישעבדום לעצמם. היתה זו סיבה נוספת לשאוף לשלום — ולפרידה.

1. יש מן המבקרים שרואים גם מסיפא זה משום תוספת ״העורך״, אחר זמן משה, כמו בפסוק המקביל י״ב:ו׳ (הערה 18, שם).

*

בראשית יד –
א וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם. ב עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צביים [צְבוֹיִים] וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר. ג כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח. ד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ. ה וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם. ו וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר. ז וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר. ח וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צביים [צְבוֹיִם] וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא צֹעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים. ט אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת הַחֲמִשָּׁה. י וְעֵמֶק הַשִׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ. יא וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ. יב וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם. יג וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם. יד וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן. טו וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק. טז וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם. יז וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָר לָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ. יח וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. יט וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל. כא וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ. כב וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כג אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם. כד בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם.

*

לפי פרידמן הוא מקור נפרד ושונה, שאין לו מאפיינים דומים לשאר המקורות.

*

רד"צ הופמן –
א –
(הקדמה)
ד. אברם יוצא למלחמה בגלל לוט (פרק י״ד)

בטעות חושבים רבים, שמגמת הפרק הזה היא להראות את אברם כגיבור מלחמה. אולם, אין לך דבר שיהיה רחוק מכל כתבי התנ״ך, מאשר הרצון לפאר את גיבוריו כגיבורי מלחמה. גיבורי התנ״ך, ״גיבורי כח עושי דברו״¹ הם, ולא גיבורי מלאכת המלחמה העקובה מדם. אבל כוונת הכתוב היא להראות, כיצד אברם נשאר נאמן לשאר בשרו לוט, למרות שהלה נפרד ממנו, וכיצד הוא עושה את הטוב לשמו, ללא כל יתרון בשביל עצמו.

ואגב זה מראה הכתוב, כיצד לוט, שאמנם חשב כי בחר במקום מושב עשיר ופורה, מסתבך ובא בצרה גדולה, ממנה הוא ניצל רק הודות לעזרת קרובו; ועוד, כיצד אברם מחייב תודה לו את כל הארץ, תודה שאמנם מובעת לו על ידי מלכי־צדק;² ולבסוף, כיצד משכה ארץ ישראל כבר בימי קדם את תאוות הכיבוש של שכניה הצפוניים — רמז וסימן לישראל שמשם ייסרוהו,³ אם יסור מדרכו ית׳. ויצויין, שזהו המקום היחיד שבסיפור תולדות האבות הראשונים, שאינו אלא סיפור תולדות משפחה אחת, אשר יש בו משום חריגה לתוך תחום תולדות העמים.⁴ וייתכן שקטע זה מקורו בספר מלחמות ה׳,⁵ שכן, מלכי־צדק מברך את ה׳ על מסירת המלכים בידי אברם (להלן פסוק כ׳), הווה אומר, שמלחמה זו למלחמות ה׳ היא נחשבת; וממקורו בספר שבו מרוכזים סיפורי מלחמות אלה הועתק אף תיאורה של מלחמה זו לתורה, על פי ה׳.

(א) ויהי בימי וגו׳ – זוהי קביעת הזמן, והסיפור השייך לקביעה זו הוא — ״עשו מלחמה״ וגו׳. כל השמות נקשרים אל ״בימי״, והם גם הנושאים לנשוא ״עשו מלחמה״; כמו לעיל ט, ו⁶

אמרפל – יש⁷ המזהים אותו עם מלך בבל המפורסם שהיה חי בערך 2100 שנה לפני הספירה.⁸

שנער – ראה לעיל י״א:ב׳.

אריוך – מוזכר גם בדניאל ב׳:י״ד.

אלסר – לפי תרגום יונתן תלסר. לפי חוקרים חדשים הרי זה אריאקו מלך לַרסה, בנו של כוּדר-מאבווּג, מלך עילם.⁹

כדרלעמר – בכתבות עתיקות נמצאו כמה שמות מלכים מימי קדם, שההברות ״כודור״ הם חלק מהם. וכן מוזכר בהן אליל עילמי בשם לַגַמַר.¹⁰

ותדעל מלך גוים – שני שמות אלה לא זוהו כלל. מסתבר שסדר מנייתם של מלכים אלה כאן הוא סדר אלף־בית, שכן בראשם עמד כדרלעומר, אשר אמנם נמנה להלן¹¹ בראש.¹²

הערות –
4. לא יפלא איפוא, שלא מעטים מן המבקרים החדשים מראים ענין מיוחד בפרק זה, שבו מצאו, כך הם מאמינים, את הקטע היחיד שדן בתולדות ימי קדם. איוולד (431 .Geschichte 1. P) כותב: ״…ולא נותר לנו איפוא אלא לשבח את המזל הנדיר אשר הודות לו נשמר לנו קטע מאלף יחידי זה, כי זה אשר ירצה עוד לפקפק, למרות הכרה מדוייקת של קטע זה, בקיומם הממשי של אברם ולוט ובגדולתו ההיסטורית של אברם, אין להניח שיהיה מוכן לראות כוודאות היסטורית משהו בשטח זה״.
אולם, אחרים (כגון Noldecke, Untersuchungen zur 561.Kritik des A, T. p וגם ולהאוזן ועוד) מכחישים מהימנותו של קטע זה חרף הפרטים שנמסרים בו. כמובן שאין לנו שום ענין להיכנס בתחומם של אלה, לא של השוללים ואף לא של המחייבים. אבל עניננו הוא לקבוע עובדת חילוקי דעות אלה, כדי להראות בהם, שאין לחשוב כי מן הבחינה המדעית אין מקום לראות כעובדה היסטורית מוכחת דבר שאנשי מדע מפוכחים רואים כאגדה בלבד. בכל מקרה מעין דא נצביע על פרק זה, שמן הדיונים סביבו מתבהר, כי קטע אחד עשוי לעורר רושם שונה אצל החוקרים השונים שדנים בו.
והנה לגבי פרקנו זה סובר איוולד, שהוא מבוסס על מקורות חוץ. למסקנה זו הוא מגיע בשל הכינוי ״העברי״, שניתן לו לאברם בו (להלן פסוק י״ג). אחרים (כגון דילמן) רוצים לחזק דעה זו בטענה, שאין כל הסבר אחר לכינוי זה, שניתן לאברם כאן, וכאן בלבד, שכן בשביל הקורא העברי אין בציון כינוי זה משום הענקת מהימנות יתר למסופר. לדעתם מצא ״העורך״ את שמו של אברם העברי מוזכר בספר או בכתבה שדן במסע זה של מלכי המזרח, והדבר נראה לו די חשוב כדי להשתמש בו בתיאורו את חיי אברם, מבלי למחוק כינוי זה, שאכן אין לו עוד כל חשיבות בקונטקסט החדש.
אלא שלאמיתו של דבר סיבת הזכרת כינוי זה היא אחרת לגמרי, וראה להלן בפירושנו לפסוק יג.

7. שרדר וכן י׳ הלו

8. אמנם הוא חיסל, מאוחר יותר, את שלטונו של מלך עילם, אך נראה שבשעה זו היה הוא, כשאר המוזכרים כאן, מגרוריו של כדרלעומר.

9. השווה דליצש, Genesis, ע׳ 539.

10. השווה 174 .Hommel, Altisr. Ueberl. P

12. מכתבות אסורבניפל (מן השנה 645—) ידוע, כי 1635 שנה קודם לכך השתלט מלך עילם בשם כודורנחונדי על צפון בבל. לאחר מכן כבש כוּדור־מאבוּג את דרום בבל ומינה את בנו רים־סין (אריאקו) מלך לרסה. גם הוכח שמלכות עילם זו השתרעה על סוריה וכנען .(Schrader, Die Keilinschriften u. d A. T.)

*

יד –
עד־דן – כבר העירו,³ שאין מקום זה יכול להיות זהה עם המקום שנקרא תחילה לשם (יהושע י״ט:מ״ז) או ליש (שופטים י״ח:ז׳ ואילך), שכן אין הוא מצוי ליד אחת משתי הדרכים המובילות מעמק השדים לדמשק. דן זו המוזכרת כאן כמו זו המוזכרת בדברים ל״ד:א׳ שייכת לגלעד, והיא זהה עם דן יען שבספר שמואל ב כ״ד:ו׳, אף היא בארץ גלעד. משמעות השם היא כנראה — להיות בשפלה, במקום נמוך, השווה ״לא ידון רוחי״,⁴ והשווה גם ״ארץ תחתים״ שבשמואל ב כ״ד:ו׳.

הערה –
3. הנגסטנברג. ובכך מופרכת טענתם של אלה הרוצים להסיק מכאן, שפרקנו לא חובר אלא אחר כיבוש הארץ, משום שהשם דן לא ניתן ללשם־ליש אלא אחר כיבוש המקום בידי השבט דן.

*

יח –
ומלכי־צדק וגו׳ – עוד לפני שהספיק מלך סדום להוציא מפיו את תביעתו להחזרת השבויים, הופיע מלכי־צדק, הפוכו הגמור של הלה, והוא מביא עמו לחם ויין לחיל אברם. מן ההכרח הוא להניח, כי השיחה בין אברם למלכי־צדק קדמה לפניתו של מלך סדום אל אברם,¹ שכן, אברם מסר את מעשר הכול לידי מלך שלם לפני שהחזיר את השלל למלך סדום. ואכן, בצדק ראה עצמו חייב להפריש מעשר ממה שה׳ נתן בידו בדרך נפלאה כל כך, ואם גם לנכון ראה לוותר אחר כך על חלקו שלו, הרי לא ראה זכות לעצמו לוותר על חלק ה׳, כשם שדאג² למסירת החלק המגיע לענר אשכול וממרא.³

הערה –
3. ידועה לשמצה היא הנחתו הבלתי מבוססת של גייגר, שתיאור פגישת אברם עם מלכי־צדק תוספת הוא שהוסיפו לכתוב הצדוקים, וכבר האריך רפופורט בנחלת יהודה בהפרכתה יתר על המידה.

*

ועל שלם כתבתי מאמר נפרד.