סיפור העקדה בתורת התעודות, לפי פרידמן

סיפור העקדה בתורת התעודות, לפי פרידמן.

אחרי שעברתי על הפרקים האחרונים לפי תורת התעודות, עם פירוש רד"ץ הופמן, מן הראוי שאתייחס גם לסיפור העקדה, המופיע בבראשית כב.
והנה, כאן מצאתי הערה אחת ארוכה של פרידמן, אותה אציג בהמשך, אך ללא התייחסות של הופמן לדברים, שאולי טרם נאמרו בזמנו. הוא כן מתייחס לעניין אחר, השם 'ה' יראה', ואת הערתו אביא בסוף.
ראשית, נחלק את הפרשה לפי פרידמן –

בראשית כב
(מקור E) –
(א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.

(ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.

(ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים.

(ד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק.

(ה) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם.

(ו) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו.

(ז) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה.

(ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו.

(ט) וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים.

(י) וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ.

(עובר ל-RJE, עורך הביניים של J עם E) –
(יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.

(יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי.

(יג) וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ.

(יד) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְהוָה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה.

(וממשיך באותו מקור גם בפסוק הבא) –
(טו) וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם.

(ומכאן חוזר ל-E, למעט המילים שאדגיש, שגם הן של העורך) –
(טז) וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהוָה כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ.

(יז) כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו.

(יח) וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי.

(יט) וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע.

(והמשך הסיפור כבר אינו חלק מהעקדה, והוא שייך למקור J) –
(כ) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ.

(כא) אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם.

(כב) וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל.

(כג) וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם.

(כד) וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה וַתֵּלֶד גַּם הִוא אֶת טֶבַח וְאֶת גַּחַם וְאֶת תַּחַשׁ וְאֶת מַעֲכָה.

*

לפי פרידמן – אפשרי שבמקור E אברהם אכן מקריב את יצחק. הראיות שלו לכך שפסוקים 11-14, שבהם ההקרבה נעצרת, הן תוספת של העורך – RJE – הן אלה –
1. הכתוב עד כה מתייחס לשם 'אלוהים' שלוש פעמים, בפסוקים 1,2,9, ופתאום עובר למלאך ה', ומשתמש בשם יהוה.
2. חזרת קריאת המלאך.
3. המלאך בפעם השנייה אומר –
(טז) וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהוָה כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ.
4. אברהם אומר לנערים שהוא ויצחק יחזרו אליהם, אך בסוף נאמר רק שהוא חזר.
5. יצחק לא מופיע עוד במקור E.
6. בסיפור על ההתגלות בהר חורב, בשמות 24, השייך למקור זה, יש 18 הקבלות לשוניות לפרקנו, אבל אף אחת מהן לא לחלקים שאינם שייכים ל-E כאן. מקווה לחזור לזה בעתיד.
7. יש מקורות במדרש לפיהם אכן יצחק הוקרב.

לפי דברים אלה, אומר פרידמן, אפשר שבמקור E יצחק הוקרב, אבל אחר-כך רעיון קורבן האדם הוקע, כך שהעורך, RJE, הוסיף שורות בהן יצחק מוחלף באיל.
אך לא ברור עדיין איך מקור E הסביר את הולדת יעקב.
עוד מעיר פרידמן כי ראוי לשים לב, שבקטע הבא ב-E, אברהם לוקח אישה נוספת, קטורה, וממנה יש לו עוד ילדים. וכאן הוא מפנה לספרו האחר, מי כתב את התנ"ך, שאינו ברשותי.

*

רד"צ הופמן, כאמור, מעיר על פסוק קשה אחר –

(יד) וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא יְהֹוָ֣ה ׀ יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר יְהֹוָ֖ה יֵרָאֶֽה׃

רד״צ הופמן –
(תחילה הוא סוקר את התרגומים) –
פסוק זה מאז ומתמיד היו דעותיהם של המתרגמים והמפרשים חלוקות בו. אונקלוס מתרגם — ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא ואמר קדם ה׳ הכא יהון פלחין דריא בכן יתאמר ביומא הדין בטורא הדין אברהם קדם ה׳ פלח. מכיוון שאונקלוס מתרגם ״אלהים יראה״ על ידי קדם ה׳ גלי ליה, הרי נראה, שבשני המקומות הוא רוצה לתרגם כאילו כתוב ה׳ יֵרָאֶה, במשמעות יראה את פני ה׳ — לעבוד את ה׳. לפי זה התפלל אברהם — יעבדו נא בעתיד את ה׳ במקום הזה, בעוד שהיום אומרים — כאן עבד אברהם את ה׳. ומכאן, שפירוש ״ארץ המריה״ הוא — ארעא פולחנא, מקום או ארץ ה׳.
לפי תרגום יונתן והתרגום הירושלמי כל הפסוק כולו הוא תפילת אברהם. הוא התפלל שה׳ ״יִראה״ את קרבנו ברצון, ושדורות יבואו יזכרו את מעשהו, כשנראה אליו כבוד ה׳ — ה׳ יֵרָאה.

(ואז מגיע לדברי אבן עזרא המפורסמים) –
הראב״ע מונה פסוקנו בין הפסוקים הסתומים שעליהם אומר — ״ואם תבין סוד… תכיר האמת״, ולכאורה כן משום שרואה דברים אלה כראויים להאמר רק אחר שבית המקדש הוקם בהר הזה; והשווה גם רש״י ורמב״ן.

(ועונה) –
אך פשוטם של הדברים נראה לנו כך: מעשה העקידה היה ידוע יפה בעם בזמנו של משה רבנו, בשעה שהדברים הועלו על גבי הכתב. ההר שבו אירע מעשה זה, נקרא בפי העם ״יֵראה״ (לפי פיסוק הטעמים), או ״ה׳ יֵראה״, ה׳ נראה, והכל ראו בו את הר האלהים, מקום שבו היה גילוי השכינה. והנה שם זה לא היה אלא שינוי קטן של השם כפי שנתנו אברהם אבינו — ה׳ יִרְאֶה, שם שמקורו במלים ״אלהים יִרְאה״. כשזימן לו ה׳ לאברהם את האיל לעולה, ראה אברהם, כיצד נשתנה דיבורו ״אלהים יראה״ וגו׳ לטובה, ובמקום שאלהים יראה־יבחר בבנו יחידו לקרבן, שם ראה־בחר לו איל לצורך זה, ועל כן קרא שם המקום ״ה׳ יִרְאה״. מצורה זו יצר העם את השם הכללי ״יֵראה״ או ה׳ יֵראה, לאמור — במקום שנחוצה ישועתו ית׳ ביותר, שם הוא נראה ומושיע; ועוד יותר מאוחר נוצר משם זה השם — מוריה.