סוף פרשת ויצא, בתורת התעודות, לפי רד"צ הופמן

סוף פרשת ויצא, בתורת התעודות, לפי רד"צ הופמן.

פרט כט – סיפור מפגש יעקב ורחל – כבר אמרתי בפוסט הקודם, שייך כולו ל-J, לפי פרידמן.

פרק ל – חציו הראשון שייך ל-E, עם שני משפטים מ-J, שאותם אציין בהדגשה, וחציו השני – סיפור שכר הצאן של יעקב – שייך ל-J, ללא חריגות, ועל כן לא אביאו כאן.

בראשית ל –
א וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. ב וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן. ג וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה. ד וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב. ה וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן. ו וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן. ז וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב. ח וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי. ט וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה. י וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן. יא וַתֹּאמֶר לֵאָה בגד [בָּא גָד] וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד. יב וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב. יג וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר. יד וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ. טו וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ. טז וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא. יז וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי. יח וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר. יט וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְּיַעֲקֹב. כ וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן. כא וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה. כב וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ. כג וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי. כד וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְהוָה לִי בֵּן אַחֵר.

וכאמור – מכאן ועד סוף הפרק המקור הוא J.

*

פרידמן מעיר הערה אחת – שלשם יוסף ניתן הסבר כפול, אחד לכל מקור, והעורך צירף את שניהם, והוסיף את המילה 'לאמור' (כתבתי אותה כאן בנטייה לציון מקורה השונה).

*

גם לרד"צ הופמן, לפי מה שראיתי, יש בהקשר זה רק הערה אחת לפרק זה, וגם היא דווקא על השם יששכר –

על יח –
יששכר – לפי בן אשר הקרי הוא ישכר, ואילו לפי בן נפתלי הקרי הוא יששכר, אך ייתכן שגם בן נפתלי קרא כבן אשר, אבל נקד יִשָֹשְֹכָר. מכל מקום, לפי שניהם אין מובנו של השם — יש שכר, אלא היו״ד מתווספת בראש המלה ששכר (= שכר כפול), כמו בשמות יצחק, יגאל.¹

ובהערה –
1. ודומה שהנחת המבקרים, שיש כאן פירוש כפול של השם, שמיוסד על שני מקורות שונים, מופרך בזה די הצורך.

*
*

פרק לא – וכן שני הפסוקים הראשונים בפרק לב, המסיימים את הפרשה – שייך למקור E, למעט כמה חריגות שאותן אציין – את מקור J בהדגשה, ואת מקור P בנטייה.

פרק לא –
א וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה. ב וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. ג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ. ד וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ. ה וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי. ו וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן. ז וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי. ח אִם כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן נְקֻדִּים וְאִם כֹּה יֹאמַר עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן עֲקֻדִּים. ט וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי. י וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים. יא וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי. יב וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ. יג אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ. יד וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ. טו הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ. טז כִּי כָל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ וְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה. יז וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו עַל הַגְּמַלִּים. יח וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם לָבוֹא אֶל יִצְחָק אָבִיו אַרְצָה כְּנָעַן.

ומכאן ועד סוף הפרק והפרשה ממשיך עם E.

פרידמן לא מעיר דבר.

*

רד"צ הופמן בפתיחתו אומר –
בפרשה זו בא, ברובה המכריע, השם אלהים, ופעם אחת אפילו מדבר מלאך כאילו ה׳ עצמו מדבר¹ ורק בשני מקומות² מופיע השם הויה. ננסה לבאר את השימוש בשמות הקדושים השונים ואת נאום מלאך ה׳ בהמשך הדברים.³

וההערות –
1. פסוק יג, וראה להלן בביאור (המ׳).
2. בפסוקים ג׳ ומט
3. מבקרי המקרא מיחסים את כל הפרשה, להוציא פסוקים מעטים, לתעודה E. כבר בביאורנו לפרק הקודם הראינו, שאין סתירה בין שני הפרקים, ונבאר להלן רק פרטים שונים.

*

ועתה הפירוט.

תחילה לפסוק י, בעניין די שולי –
עקדים נקדים וברדים – מן החרוז המשולש משתמע שביטויים אלה באים לכלול את כל המינים השונים של בני צאן מנומרים. והכוונה לומר שתמיד נולדו בני צאן בעלי אותן התכונות, אשר היו מגיעים לו ליעקב לפי המוסכם על ידי לבן.²

ובהערה –
2. ואין איפוא להסיק מן הביטויים ״עתודים״ ו״ברודים״, שאינם באים בפרק הקודם, שפרקנו נתחבר על ידי מחבר אחר.

ואז לפסוק יח הבעייתי, וכאן הוא מאריך –
אשר רכש וגו׳ – פסוק זה שסגנונו מזכיר י״ב:ה׳; ל״ו:ו׳ ומ״ו:ו׳, אין בו בעצם יותר מאשר פירוט רחב של ״וכל אשר לו״ התמציתי שבפסוק כא, וחזרה על מטרת המסע הזה — ארץ ישראל, מטרה שכבר ידועה לנו מן הפסוקים ג׳ וי״ג.¹ מסתבר שהתורה רואה בשיבתו של יעקב מפדן ארם לארץ ישראל מאורע חשוב ביותר, מאורע שדומה מבחינות רבות ליציאתם של בני ישראל מארץ מצרים ״ברכוש גדול״, כפי שהובטח להם מפי הגבורה.²

וכמו שביציאת מצרים הוגד לפרעה רק לאחר מעשה ״כי ברח העם״,³ ומיד הוא רודף אחריהם, כך גם נודע ללבן על בריחת יעקב רק כמה ימים אחרי המעשה ומיד הוא רודף אחריו.
ולבסוף, כשם שביציאת מצרים נצלו בני ישראל מידי רודפיהם על ידי נס מן השמים, כך אירע גם ליעקב, והרי זה מעשה אבות סימן לבנים,⁴ גורל אחד לאבות ולבנים.

אם אמנם יציאת יעקב מפדן נראית למספר כבעלת חשיבות דומה לזו של יציאת אבותינו ממצרים, הרי אין זה צריך להפתיע שהוא מתאר גם מאורע זה בחגיגיות יתרה, חגיגיות שמתבטאת בסגנון רחב ובגיבוב של ביטויים שנראים כמיותרים, וכבר ראינו תופעה כזו פעמים מספר; השווה ב׳:א׳ ואילך, ז׳:י״ח ואילך. וגם בפסוקים המוזכרים לעיל — י״ב:ה׳; ל״ו:ו׳, מ״ו:ו׳ — תיאורם הרחב הוא בשל החשיבות הרבה שהמספר מיחס למאורעות המתוארים בהם

וההערה –
1. באמצעו של תיאור אשר שייך, לפי ביקורת המקרא, אל תעודה E (האלוהי השני), אנו נפגשים כאן פתאום בביטויים (קנין, פדן ארם) ובסגנון (כמתואר בפנים) המיוחדים ל״מסורת היסוד״. משום כך מניחים המבקרים פה אחד, שפסוק זה שייך למקור זה. ברם, החוקר הרציני חייב לשאול את עצמו מה הניע את ״העורך״ לשלב כאן פסוק ממקור אחר, כשאין בו בפסוק שום אלמנט חדש. וכפי שפרטנו בפנים. לפי ביאורנו (בפנים) אין כל הכרח ליחס פסוקנו למחבר אחר. אותה סיבה אשר הניעה את ״העורך״ לשלב כאן תיאור מפורט ורחב, יכולה גם להניע את המחבר המקורי של כל הפרשה לשנות את סגנונו, וכפי שאמרנו בפנים.

*

ועוד כמה דברים –

(כב) וַיֻּגַּ֥ד לְלָבָ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כִּ֥י בָרַ֖ח יַעֲקֹֽב׃

ביום השלישי – שהרי עדריו של לבן מרוחקים היו¹ דרך שלושה ימים מעדריו של יעקב.²

הערה –
2. מכאן שיש תיאום מלא בין פרקנו ובין התעודה, שאליה מיחסים המבקרים את הפסוק הבא.

(כג) וַיִּקַּ֤ח אֶת־אֶחָיו֙ עִמּ֔וֹ וַיִּרְדֹּ֣ף אַחֲרָ֔יו דֶּ֖רֶךְ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וַיַּדְבֵּ֥ק אֹת֖וֹ בְּהַ֥ר הַגִּלְעָֽד׃

דרך שבעת ימים – לא נאמר כאן שיעקב עבר את הדרך מחרן להרי גלעד במשך שבעה ימים, אבל נאמר כאן שלבן עבר כברת דרך, שהולכים אותה בדרך כלל שבעה ימים.¹

הערה –
1. מכיוון שהמרחק בין חרן והרי גלעד הוא בערך 35 מילין גרמניים, כבר תמהו, כיצד עבר יעקב מרחק זה עם ילדיו ועם עדריו בזמן כה מועט. לפי ביאורנו בפנים אין כאן כל קושי. יעקב כבר היה עשרה ימים בדרך. ולכך יש להוסיף שהיה מרוחק מלבן (מערבה או דרומה ממנו) דרך שלושה ימים (בראשית ל׳:ל״ו). יוצא שלא היה צריך ללכת אלא כשני מילין גרמניים בלבד כל יום.

(נג) אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙ יִשְׁפְּט֣וּ בֵינֵ֔ינוּ אֱלֹהֵ֖י אֲבִיהֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֣ע יַעֲקֹ֔ב בְּפַ֖חַד אָבִ֥יו יִצְחָֽק׃

אביא רק את ההערה –
3. לפי פירושנו זה אין סיבה ליחס את שני נאומיו של לבן (מ״ח-נ׳, נ״א-נ״ב) לשני מחברים שונים.

ובפרק הבא, לב –
(ג) וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ כַּאֲשֶׁ֣ר רָאָ֔ם מַחֲנֵ֥ה אֱלֹהִ֖ים זֶ֑ה וַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא מַֽחֲנָֽיִם׃

שוב, רק ההערה –
13. ההנחה ששני שמות אלה נובעים מן העובדה, שיש כאן שני מחברים, איננה מבארת מאומה; והשווה ביאורנו לפרק יח, ולפרק כח.