חלום יעקב, בתורת המקורות, לפי רד"צ הופמן

חלום יעקב, בתורת המקורות, לפי רד"צ הופמן.

פרשת ויצא.
הפרשה פותחת בסיפור חלום סולם יעקב המפורסם. אין זו תחילתו של הפרק, ועל תשעת הפסוקים הראשונים שבו דיברתי בפעם הקודמת, הם שייכים למקור P. ואילו הסיפור שלפנינו מורכב ממקורות J ו-E.
להלן אסמן את חלקיו לפי ספרו של פרידמן, J בכתב רגיל ו-E בכתב מודגש, ולאחר מכן אוסיף את הערותיו של הופמן.

*

בראשית כח –
י וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. יא וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. יב וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. יג וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ. 

טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. יז וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. יח וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ. יט וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה. כ וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים. כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.

פרידמן מעיר הערה אחת – שהזכרת שם יהוה בפסוק כא היא אחת משלוש פעמים ששם זה מופיע שלא במקור J, לפני ההתייחסות לשם זה בספר שמות.

*

ועתה נעבור לפירושו של רד"צ הופמן –

תחילה הוא אומר –
כח, י –
בכך נוסד המקדש שבבית־אל, המקום שנקרא לוז בתחילה, ועל תולדותיו של מקדש זה ידובר להלן ל״ה:ט״ו.¹ באשר לשמותיו ית׳ ה׳ ואלהים בפרק זה יש להעיר, שהם באים בערבוביה.²

הערות –
1. ושם גם נראה כמה חסרת יסוד היא הנחת המבקרים שטוענים, שיש כאן משום מתן שבח לפולחן הצפון־ישראלי

2. ומשום כך רואים עצמם דילמן ואחרים נאלצים להניח שפרשה זו לקוחה גם מן ״המקור השני״ וגם מן ״המקור השלישי״.

(כלומר – המקור השני והשלישי הם המקורות שציינו כאן, והם נצרכים למבקרים כי שני שמות האל מופיעים בערבוביה).

והוא ממשיך, על כח, יז –
לפי ביאורנו זה מתיחס ״ויאמר״ הראשון לסוף החלום, ואילו ״ויאמר״ השני — אל תחילתו, ובכך נוספת חשיבות לדברי יעקב, והשינוי בשימוש בשמות הקדושים הוא מובן.¹

וההערה –
1. ואילו מבקרי המקרא חייבים ליחס את הפסוקים טז ויז לשני מקורות שונים, אף על פי שלכאורה הם שייכים יחד, כלומר שכל אחד משני המחברים לא התחשב אלא בחלק אחד של החלום.

*

ועוד הוא מדבר על הזכרת המצבה, שהיא עניין אחר בביקורת המקרא, ואביא גם את דבריו אלה –

כח, יח –
מצבה – על הקמת אבן כזכר למאורע חשוב מסופר במקומות רבים במקרא.¹ אולם שלא כבשאר המקומות, מתקדשת אבן זו על ידי השמן שמוצק על ראשה; השווה שמות ל׳:ל׳. גם למטה ל״א:י״ג מודגשת הקדשתה של מצבה זו, ובפסוק י״ד שבפרק לה אף מצינו שיעקב מקריב קרבן נסכים על מצבה כמו על גבי מזבח. לפי חכמינו ז״ל² אין איפוא בין המצבה והמזבח אלא זה שהמצבה היא של אבן אחת ואלו המזבח מורכב מאבנים הרבה, אלא מכיוון שחוק היתה לכנענים, אסרה הקב״ה בתורתו; השווה שמות כ״ג:כ״ד, ויקרא כ״ו:א׳, דברים ט״ז:כ״ב.³

וההערה –
3. כמעט לא כדאי להזכיר את ההנחה (שאין לה יסוד) על אודות פולחן־האבן שמיחסים לעברים הקדומים ואשר אותו מחפשים גם כאן (השווה Dozy, Die Israel, zu Mekka. 1884, p. 18). עם זאת אמנם ייתכן שפולחן האבן, שחדר מהודו דרך המזרח התיכון עד יוון ורומי, שם עבדו לאבן שחורה (Cybala), הוא צורה משובשת של נוהג אבותינו, ואף ייתכן שמקורו של השם betyli, שבו ציינו את אבני המטאור שלהן עבדו, הוא בית אל; השווה דליצש.

*

ולבסוף, הוא מתייחס גם להערה שהזכרנו על הופעת שני שמות האל במקור אחד בסוף הפרק (בהערה כאן) –

כח, כב –
(כב) וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ׃

בית אלהים – דהיינו בית אשר בו יעבוד אותו ית׳ (לשון הזכר בצורה יהיה במקום תהיה באה בהתחשב במלה ״בית״). אין הוא רוצה להקים בית ה׳, כי זה יהיה בית שבו נוכח ה׳, שבו מתגלית השכינה. בית כזה לא יבנה אדם אלא על פי ציווי מיוחד שלו ית׳, כשה׳ מבטיח נוכחותו בו, כשאמר תחילה ״ושכנתי בתוכם״.¹ יהיה זה גילוי יומרה רבה מצד אדם, אם יבנה בית לה׳ על דעת עצמו ויתבע שהשכינה תשרה בתוכו. אבל לבנות בית אלהים, בית שנועד לעבודת אלהים, כזה יכול וצריך האדם לעשות על דעת עצמו.²

וההערה –
2. ואין לך דבר בלתי סביר יותר מאשר טענתם של כמה מבקרים, אשר רוצים ליחס מאמר שלם ואחיד זה לשני מחברים שונים, או דעתם של אלה ש״העורך״ חבר אמרתו של יעקב על פי שני מקורות שונים. אדרבה, כתובים אלה מוכיחים, כמו רבים אחרים, שאין בשוני השמות כל הוכחה למקורות שונים. אבל השוני נובע מן המשמעות המיוחדת שבכל אחד משמותיו ית׳ וההקשר שבו הוא מוזכר.

*

הפרק הבא, כט, סיפור מפגש יעקב ורחל, שייך כולו ל-J, לפי פרידמן.