טענות הושע – אין מקשיב

הושע בפרקים ד-י (וגם בהמשך) מוכיח את העם במילים קשות. הנה שלוש מטענותיו, שאני מוצא בהן מכנה משותף, בפירוש שטיינזלץ –

א. אין תוכחה, ואין טעם להוכיח –
הושע ד
(ד) 
אַךְְְ אִישׁ אַל־יָרֵב וְְאַל־יוֹכַח אִישׁ. אנשים אינם רבים זה עם זה ואינם מוכיחים זה את זה. הכול נעשה ללא ביקורת. וְְעַמְְּךָ כִּמְְְרִיבֵי כֹהֵן. וכאשר האנשים בוחרים להתעמת, הם חולקים על הכהנים , מוריהם.

ב. אין תורה, ואין טעם בתורה –
הושע ח
(יב) 
אֶכְְְתָָּב־לוֹ את רֻבֵּי תּוֹרָתִי, מה יועיל לו ספר ובו כתובים דברי תורה רבים – הלוא כְְּמוֹ דבר זָר שאין בו חפץ נֶחְְְשָׁבוּּ דברי.

ג. אין טעם גם בנבואה, שכן אין מתייחסים לנביא ברצינות –
הושע ט
(ז) 
בָּאוּ יְְמֵי הַפְְּקֻדָּה, בָּאוּ יְְמֵי הַשִּׁלֻּם. הגיע הזמן שבו ייערך חשבון על מעשיהם, וישולם להם כגמולם. יֵדְְעוּ יִשְְְׂרָאֵל שהנה באים הימים הללו. ואולם בינתיים ישראל מבקשים להדחיק את הידיעה, ולמשמע נבואות קשות כאלה הם נוהגים לגנות את הנביא: אֱוִיל הַנָּבִיא, מְְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ. הבריות שביקשו להרחיק מהם את איומיהם הקשים של הנביאים היו מטיחים בנביא שהוא טיפש או משוגע. וכל זאת אתם אומרים עַל רֹב עֲוֹנְְךָ וְְרַבָּה מַשְְְׂטֵמָה, השנאה.