החסיד והפילוסוף בכוזרי

אצרף עוד שני קטעים מהכוזרי שהתייחסתי אליהם במהלך קריאתי. הראשון הוא מעין פרשנות לפסוק –

טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר.
משלי טז, לב.

יש הרבה פסוקים דומים לזה במשלי, ופעם כתבתי עליהם בהקשר של 'אינטליגנציה רגשית', מסוג האיפוק והשליטה העצמית.
ואולם כאן לריה"ל משל יפה –

הכוזרי, פרק ג.
החסיד
ב. אמר הכוזרי: אם כן ספר לי מעשה החסיד שבכם היום.

ג. אמר החבר: החסיד הוא הנזהר במדינתו, משער-מחלק לכל אנשיה טרפם וכל ספקם, וינהג בהם בצדק, לא יונה אחד מהם, ולא ייתן לו יותר מחלקו הראוי לו. וימצאם בעת צרכו אליהם שומעים לו, ממהרים לענותו בעת קראו, יצוום – ויעשו כמצוותו, ויזהירם – ויזהרו.

ד. אמר הכוזרי: על חסיד שאלתיך, לא על מושל.

ה. אמר החבר: החסיד הוא מי שהוא מושל, נשמע בחושיו וכוחותיו הנפשיים והגופיים, ומנהיגם ההנהגה הגופיות, כמו שנאמר [משלי ט"ז ל"ב]: 'ומושל ברוחו מלוכד עיר'. והוא המוכן לממשלה, כי אלו היה מושל במדינה היה נוהג בה בצדק כאשר נהג בגופו ונפשו, וחסם הכוחות המתאווים, ומנע אותם מן הריבוי אחר אשר נתן להם חלקם. והספיק להם מה שימלא חסרונם, מהמאכל המספיק והמשתה המספיק על הדרך השווה, והרחיצה וכל צרכיה על הדרך השוה ג"כ, וחסם הכוחות הכעסנים המבקשים לניצוח, אחר אשר נתן להם חלקם בניצחון המועיל בדברי החכמות והדעות וגערת האנשים הרעים. ונתן לחושים חלקם במה שמועיל לו, ומשתמש בידיו ורגליו ולשונו בעניין הצורך ובחפצו המועיל, וכן השמע והראות וההרגשה המשתתפת הולכת אחריהם, ואחר כן היצר והרעיון והמחשב והזיכרון, ואחר כן הכוח החפצי המשתמש בכל אלה, והם משמשים עובדים לחפץ השכל.

*

עד כאן דבריו, ויפה העירו לי על כך, שדבריו מזכירים את אפלטון. אכן הוא מזכיר אותו גם באופן כללי, בשיטת הדיאלוג הפילוסופי, וכן כאן בצורה פרטנית הרבה יותר, שהרי גם אפלטון בספרו הגדול 'המדינה' פותח בשאלה 'מהו הצדק?', אצל האדם הפרטי, אך כדי לענות על השאלה הזו מביא את דוגמת המדינה, וכיצד היא נוהגת בצדק. אותו הדבר עושה פה ריה"ל, בזעיר-אנפין, כשהוא משווה את התנהגות האדם להתנהגות העיר.

*

על הקטע השני לא ארחיב הרבה. הוא מופיע ממש בפתיחת הספר, ומתאר את מפגשו של מלך כוזר עם הפילוסוף. הוא אמנם דוחה את דבריו, אך התיאור שלו הוא גם הוגן וגם יפה, לכן שווה להביאו –

ספר הכוזרי, פתיחה.
שיטת הפילוסוף

וְאָמַר לו הַפִּילוסוף: אֵין אֵצֶל הַבּורֵא לא רָצון וְלא שִׂנְאָה, כִּי הוּא נַעֲלֶה מִכָּל הַחֲפָצִים וּמִכָּל הַכַּוָּנות. כִּי הַכַּוָּנָה מורָה עַל חֶסְרון הַמְכַוֵּן, וְכִי הַשְׁלָמַת כַּוָּנָתו שְׁלֵמוּת לו, וּבְעוד שֶׁלּא תִשְׁלַם הוּא חָסֵר.
וְכֵן הוּא נַעֲלֶה אֵצֶל הַפִּילוסופִים מִידִיעַת חֶלְקֵי הַדְּבָרִים, מִפְּנֵי שֶּהֵם מִשְׁתַּנִּים עִם הָעִתִּים, וְאֵין בִּידִיעַת הַבּורֵא שִׁנּוּי.
וְהוּא אֵינו יודֵעַ אותְך,ָ כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּדַע כַּוָּנָתְךָ וּמַעֲשֶׂיך,ָ וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁיִּשְׁמַע תְּפִיָלְתָך וְיִרְאֶה תְנוּעותֶיך.

וְאִם יאמְרוּ הַפִּילוסופִים שֶׁהוּא בְרָאֲך, הֵם אומְרִים זֶה עַל דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עִלַּת הָעִלּות בִּבְרִיאַת כָּל נִבְרָא, לא מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּכַוָּנָה מֵאִתּו. וְלא בָרָא מֵעולָם אָדָם, כִּי הָעולָם קַדְמון וְלא סָר הָאָדָם נולָד מֵאָדָם שֶׁקְּדָמו, מִתְרַכְּבות בּו צוּרות וּמְזָגִים וּמִדּות מֵאָבִיו וּמֵאִמּו וּקְרובָיו, וְאֵיכֻיּות מִן הָאַוִּירִים וְהָאֲרָצות וְהַמְּזונות וְהַמֵּימות עִם כּחות הַגַּלְגַּלִּים וְהַמַּזָּלות וְהַחֲיָלִים בָּעֲרָכִים הַהוִים מֵהֶם. וְהַכּל שָׁב אֶל הַסִּבָּה הָרִאשׁונָה, לא בַעֲבוּר כַּוָּנָה מִמֶּנָּה, אֲבָל הוּא אֲצִילוּת, נֶאֱצֶלֶת מִמֶּנָּה סִבָּה שֵׁנִית וְאַחַר כָּךְ שְׁלִישִית וּרְבִיעִית, וְהִתְדַּבְּקוּ הַסִּבּות וְהַמְסובָבות וְהִשְׁתַּלְשְלוּ כַאֲשֶׁר אַתָּה רואֶה אותָם. וְהַדְּבֵקוּת קַדְמון כַּאֲשֶׁר הַסִּבָּה הָרִאשׁונָה קַדְמונִית, אֵין לָהּ תְּחִלָּה.

וּלְכָל אִישׁ מֵאִישֵׁי הָעולָם סִבּות שֶׁבָּהֶם יִגָּמֵר, וְיֵשׁ אִישׁ שֶׁנִּשְׁלְמוּ סִבּותָיו וּבָא שָׁלֵם, וְאִישׁ שֶׁחָסְרוּ סִבּותָיו וּבָא חָסֵר. כַּכּוּשִׁי אֲשֶׁר לא הוּכַן לְיותֵר מִקִּבּוּל צוּרַת הָאָדָם וְהַדִּבּוּר בְּתַכְלִית הַחִסָּרון, וְהַפִּילוסוף אֲשֶׁר לו נִתְכְּנוּ תְּכוּנות יְקַבֵּל בָּהֶם הַמַּעֲלות הַמִּדּותִיּות וְהַמַּדָּעִיּות וְהַמַּעֲשִׂיּות, וְלא חָסֵר מְאוּמָה מִן הַשְּׁלֵמוּת. אֲבָל הַשְּׁלֵמוּת הַזֶּה בְכחַ צָרִיךְ בְּהוצָאָתו לִידֵי מַעֲשֶׂה אֶל לִמּוּד וּמוּסָר, עַד שֶׁתֵּרָאֶה הַהֲכָנָה עַל הָעִנְיָן אֲשֶׁר הוּכְנָה לו מִן שְׁלֵמוּת וְחִסָּרון וְאֶמְצָעִיִּים אֵין לָהֶם תַּכְלִית.

וְהַשָּׁלֵם – יִדְבַּק בּו מִן הַמִּין הָאֱלהִי אור שֶׁהוּא נִקְרָא הַשֵּׂכל הַפּועֵל, יִדְבַּק בּו שִׂכְלו הַנִּפְעָל דְּבֵקוּת-הִתְאַחֲדוּת, עַד שֶׁיֵּרָאֶה הָאִישׁ הַהוּא כְּאִיּלּו הוּא הַשֵּׂכֶל הַהוּא הַפּועֵל אֵין בֵּינֵיהֶם שִׁינּוּי. וְיָשׁוּבוּ כֵלָיו – רְצונִי לומַר אֶבְרֵי הָאִישׁ הַהוּא – לא יִשְׁתַּמְּשׁוּ אֶלָּא בַמַּעֲשִׂים הַיּותֵר שְׁלֵמִים וּבָעִתִּים הַיּותֵר נְכונִים וּבַטּוב שֶׁבָּעִנְיָנִים, וּכְאִלּוּ כָל כֵּלָיו הֵם כֵּלִים לַשֵּׂכֶל הַפּועֵל, לא לַשֵּׂכֶל הַהִיּוּלִי הַנִּפְעָל שֶׁהָיָה בַתְּחִלָּה מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, וְהָיָה מִטִיב פַּעַם וְחוטֵא פְעָמִים, וְזֶה מֵטִיב תָּמִיד.

וְהַמַּדְרֵגָה הַזּאת הִיא תַכְלִית הַהַגָּעָה הַמְקֻוָּה לָאָדָם הַשָּׁלֵם. אַחֲרֵי אֲשֶׁר תָּשׁוּב נַפְשׁו מְטהָרָה מִן הַסְּפֵקות, מְבִינָה הַחָכְמות עַל אֲמִתָּתָם, וְתָשוּב כְּאִלּוּ הִיא מַלְאָךְ וְתָשׁוּב גַּם בַּמַּדְרֵגָה הַמַּלְאֲכוּתִית הַתַּחְתּונָה הַנִּפְרֶדֶת מִן הַגּוּפות. וְהִיא מַדְרֵגַתַ הַשֵּׂכֶל הַפּועֵל, וְהוּא מַלְאָךְ מַדְרֵגָתו לְמַטָּה מִן הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה בְגַלְגַּל הַיָּרֵחַ. וְהֵם שְׂכָלִים מָפְשָׁטִים מֵחֳמֳרִים קְדוּמִים עִם הַסִּבָּה הָרִאשׁונָה. וְאֵינָם יְרֵאִים הַכִּלָּיון לְעולָם.
וְתָשׁוּב נֶפֶשׁ הָאָדָם הַשָּׁלֵם וְהַשֵּׂכֶל הַהוּא הַפּועֵל דָּבָר אֶחָד, וְלא יָחוּש לְכִלְיון גּוּפו וַאֲבָרָיו, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁב הוּא וְאותו, דָּבָר אֶחָד וְנָחָה נַפְשׁו בַּחַיִּים, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁב בְּכַת הֶרְמֵס וְאֶסְקְלַבִּיּוּס וְסָקְרַט וְאַפְלָטון וַאֲרִיסְטו, כִּי הוּא וָהֵם וְכָל מִי שֶׁיַעֲלֶה אֶל מַדְרֵגָתָם וְהַשֵּׂכֶל הַפּועֵל, דָּבָר אֶחָד. וְזֶהוּ אֲשֶׁר יְכֻנֶּה בִ"רְצון אֱלהִים" עַל דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה או עַל דֶּרֶךְ הַקֵּרוּב.

רָדְפֵהוּ, וּבַקֵּשׁ יְדִיעַת אֲמִתַּת הַדְּבָרִים, עַד שֶׁיָּשׁוּב שִׂכְלְךָ פועֵל לא נִפְעָל, וְהִדָּבֵק בְּדַרְכֵי הַצַּדִּיקִים בְּמִדּות וּבְמַעֲשִׂים, כִּי הֵם עֵזֶר בְּצִיּוּר הָאֱמֶת וּדְבֵקוּת הַלְּמִידָה וְהַהִדַּמּוּת לַשֵּׂכֶל הַהוּא הַפּועֵל. וְתֵכֶף לָזֶה תַּעֲלֶה בְיָדְךָ מִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת וְהַשִּׁפְלוּת וְהַכְּנִיעָה וְכָל מִדָּה מְעֻלָּה, עִם הַהַגְדָּלָה לַסִּבָּה הָרִאשׁונָה. לא כְדֵי שֶׁיָּחְנְךָ רְצונו וְלא לְהָסִיר מֵעָלֶיךָ קִצְפּו, אֲבָל בַּעֲבוּר הַהִדַּמּוּת אֶל הַשֵּׂכֶל הַפּועֵל בִּבְחִינַת הָאֱמֶת, וְסִפּוּר כָּל דָּבָר בְּמַה שֶּׁהוּא רָאוּי לו, וְהַאֲמָנָתו כַּאֲשֶׁר הוּא, וְאֵלֶּה הֵם מִמִּדּות הַשֵּׂכֶל.

וְכַאֲשֶׁר תִּהְיֶה עַל הַתְּכוּנָה הַזּאת מִן הָאֱמוּנָה, אַל תָּחוּשׁ עַל אֵיזה תורָה תִּהְיֶה, וּבְאֵיזה דָת וּבְאֵיזֶה מַעֲשֶׂה וּבְאֵיזֶה דִבּוּר וּבְאֵיזֶה לָשׁון אַתָּה מְרומֵם. או בְדֵה לְעַצְמְךָ דָת לְעִנְיַן הַכְּנִיעָה, וּלְרומֵם וּלְשַׁבֵּחַ וּלְהַנְהָגַת מִדּותֶיךָ וּבֵיתְךָ וְאַנְשֵׁי מְדִינָתְךָ, אִם הֵם סומְכִים עָלֶיהָ, או קַח לְךָ לְדָת הַנִּמּוּסִים הַשִּׂכְלִיִּים אֲשֶׁר חִבְּרוּ הַפִּילוסופִים, וְשִׂים מְגַמָּתְךָ וְכַוָּנָתְךָ זךְ נַפְשֶׁךָ. וּכְלָלו שֶׁל דָּבָר – בַּקֵּשׁ זךְ הַלֵּב בְּאֵיזֶה אפֶן שֶׁיִּתָּכֵן לְךָ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר תָּבִין כְּלָלֵי הַחָכְמות עַל אֲמִתָּתָם. וְאָז תַּגִּיעַ אֶל בַּקָּשָׁתְךָ, רְצונִי לומַר: הַהִדָּבֵק בָּרוּחָנִי, רְצונִי לומַר – הַשֵּׂכֶל הַפּועֵל. וְאֶפְשָׁר שֶׁיְּנַבֵּא אותְךָ וְיודִיעֲךָ הָעֲתִידות בַּחֲלומות אֲמִתִּיִּים וּמַרְאות נֶאֱמָנות.

תשובה לפילוסוף

ב. אָמַר הַכּוּזָרִי: רואֶה אֲנִי דְבָרֶיךָ מַסְפִּיקִים, אַךְ אֵינָם מְפִיקִים לִשְׁאֵלָתִי, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי יודֵעַ בְּעַצְמִי כִּי נַפְשִׁי זַכָּה וּמַעֲשַׂי יְשָׁרִים לִרְצון הַבּורֵא, וְעִם כָּל זֶה הָיְתָה תְשׁוּבָתִי כִּי הַמַּעֳשֶׂה הַזֶה אֵינֶנּוּ נִרְצֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהַכַּוָּנָה רְצוּיָה, וְאֵין סָפֵק שֶׁיֵשׁ מַעֲשֶׂה שֶׁהוּא נִרְצֶה בְעַצְמוּתו לא כְפִי הַמַּחֲשָׁבות. וְאִם אֵינֶנּוּ כֵן, מַה לֶּאֱדום וּלְיִשְׁמָעֵאל שֶׁחִלְּקוּ הַיִּשּׁוּב נִלְחָמִים זֶה בָזֶה, וְכָל אֶחָד מֵהֶם זִכָּה נַפְשׁו וְכַוָּנָתו לֵאלהִים וְנִבְדָּל וְנִפְרָשׁ וְצָם וּמִתְפַּלֵּל וְהולֵךְ, וּמְגַמָּתו לַהֲרג אֶת חֲבֵרו, וְהוּא מַאֲמִין שֶׁהֲרִיגָתו צְדָקָה גְדולָה וְקוּרְבָה אֶל הַבּורֵא יִתְבָּרַךְ. וְנִלְחָמִים זֶה בָּזֶה, וְכָל אֶחָד מַאֲמִין כִּי הֲלִיכָתו אֶל גַּן עֵדֶן. וְהַאֲמֵן לִשְׁנֵיהֶם זֶה דָבָר שֶׁלּא יִתָּכֵן אֵצֶל הַשֵּׂכֶל.

ג. אָמַר הַפִּילוסוף: אֵין בְּדַת הַפִּילוסופִים הֲרִיגַת אֶחָד מֵאֵלּוּ, מִפְּנֵי שֶׁמְּגַמָּתָם הַשֵּׂכֶל.

ד. אָמַר הַכּוּזָרִי: וְאֵיזֶה דָבָר שֶׁהוּא נוטֶה מִן הָאֱמֶת אֵצֶל הַפִּילוסופִים, גָּדול מֵאֱמוּנָתָם שֶׁהָעולָם חָדָשׁ, וְשֶׁהוּא נִבְרָא בְשֵׁשֶׁת יָמִים, וְשֶׁהַסִּבָּה הָרִאשׁונָה מְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד מִבְּנֵי אָדָם, עִם הָרומְמוּת שֶׁמְּרומְמִים אותו הַפִּילוסופִים מִידִיעַת הַחֶלְקִיּות. וְעִם זֶה הָיָה רָאוּי כְּפִי מַעֲשֵׂה הַפִּילוסופִים וְחָכְמָתָם וַאֲמִתָּתָם וְהִשְׁתַּדְּלוּתָם, שֶׁתִּהְיֶה הַנְּבוּאָה יְדוּעָה בָהֶם וְנִמְצֵאת בֵּינֵיהֶם, מִפְּנֵי הִדָּבְקָם בָּרוחֲנִיּות, וְשֶׁיְּסֻפַּר עֲלֵיהֶם נִפְלָאות וְנורָאות וְכָבוד וּגְדֻלָּה. וַאֲנַחְנוּ רואִים הַחֲלומות הַנֶּאֱמָנִים לְמִי שֶׁלּא הִתְעַסֵּק בְּחָכְמָה וְלא בְּזִכּוּךְ נַפְשׁו, וְנִמְצָא הֵפֶךְ זֶה בְּמִי שֶׁטָּרַח בָּהּ. וְזֶה מורֶה כִּי יֵשׁ לַדָּבָר הָאֱלהִי וְלַנְּפָשׁות סוד אַחֵר זוּלַת מַה שֶּׁזָּכַרְתָּ, אַתָּה הַפִּילוסוף: