ניטשה על התנ"ך

אחד הציטוטים החביבים עליי –

"ב"ברית הישנה" היהודית, זה ספר הצדק האלהי, מצויים אנשים, דברים ונאומים, בסגנון גדול כל כך, שאין כלום בספרות יון והודו שיוכל להידמות אליו. אתה ניצב באימה וביראת כבוד בפני שרידים אדירים אלה של מה שהאדם היווה פעם, ואתה מהרהר את הרהוריך הנוגים על אסיה הזקנה ועל אותו חצי-אי המשתרבב ממנה, זו אירופה, הרוצה, ויהי מה, להיראות לגבי אסיה ל'התקדמות האדם".
…
"הצמדת "הברית החדשה", שהיא מכל הבחינות מין רוקוקו של הטעם, ל"ברית הישנה", להיותם ספר אחד, "ביבליה", "ספר הספרים", ייתכן וזהו מעשה החוצפה הגדול ביותר ו"חטא כלפי הרוח" הכבד ביותר מכל מה שמעיק על מצפונה של אירופה הספרותית".
ניטשה, מעבר לטוב ולרוע.

אנסה לבאר קצת את דבריו הנכוחים של ניטשה, או להוסיף עליהם –

התנ"ך העברי נכתב לאורך תקופה של כאלף שנים, והוא מכיל סגנונות רבים – היסטוריה, חוק, שירה, ספרות חוכמה, טקסטים לריטואלים, ועוד ועוד. למעשה, הוא אינו רק טקסט, אלא אוצר בתוכו הווי של העם. וכך גם הוא מכיל מיתוס לצד אתוס, ותיאוריה לצד פרקטיקה.

הברית החדשה, לעומת זאת, נכתבה בתקופה קצרה של כחמישים שנים, ויש בה שני חלקים עיקריים – ארבע הבשורות, שהן סיפור חייו של ישוע, ומספר איגרות לקהילות השונות, שבהן עיונים תיאולוגיים. מלבד זאת, עוד ספר על מעשה השליחים, ועוד ספר 'ההתגלות' – חזון עתידי מופרך במיוחד.
כתבים כאלה לא יכולים להעביר עבר של עם, בוודאי שלא לאורך תקופה. מה שהם כן מעבירים הוא את אמונתם של קבוצת אנשים מצומצמת בפרק זמן מצומצם.

ולדבר זה יש משמעות. התנ"ך העברי הוא טקסט רב פנים, ותמיד ניתן למצוא בו פנים חדשות, או אופן הסתכלות המתאים למה שעומד על הפרק. ואילו הברית החדשה חוזרת שוב ושוב על אותו רעיון. זה משעמם!

כך קורה גם בסרטוני Bible project שדיברתי עליהם לא מזמן. הם מתייחסים לנושאים שונים בתנ"ך, אך תמיד מגיעים בסוף לזה שהדברים האלה 'התגשמו' בברית החדשה. עכשיו, אני לא עוסק כאן – בפוסט זה – במה נכון או לא נכון. על כך יש ויכוחים רבים, בסדר. אבל דבר אחד אני יכול לומר, והוא – שהחלק הראשון של הסרטונים האלה מעניין, ואילו החלק השני משעמם!

כך גם מטיפים ומיסיונרים נוצרים נוהגים לצטט מהתנ"ך, אך אלו תמיד אותם פרקים – ישעיה ז – הנה העלמה הרה, ישעיה נב-נג – הנה ישכיל עבדי, ירמיה לא – ברית חדשה, וכן הלאה, פרקים ופסוקים מסוימים מאוד.
אבל מה עם שאר התנ"ך? הוא לא מעניין אתכם? בעיניי הוא מעניין מאוד, והפרקים המצוטטים לרוב הם רק חלק מהתמונה השלמה.

ובאותו אופן, סרטונים משיחיים עולים מפעם לפעם ליו-טיוב. חלקם יפים מאוד. אבל שמתי לב שיש תקופות ארוכות של שתיקה בין סרטון לסרטון. ומה יש לעשות בינתיים? ובכלל – מה יש לעשות?
לאהוב את רעך, או לאהוב את השכן שלך, כפי שהם מתרגמים, זה יפה מאוד, אבל זה לא יכול להחזיק הווי-חיים, זה לא מספק תוכן מספיק. ולכן המסר הנוצרי הוא, אחרי הכול, מוגבל.

ודבר זה מתבטא גם באיכות הספרותית. התנ"ך הוא בעל איכות ספרותית נעלה, וכן השפעתו התרבותית עצומה. זה לא צריך להפתיע, שכן כתבו אותו מיטב הכותבים לאורך אלף שנים, כאמור. בעוד האיכות הספרותית של הברית החדשה ירודה בהרבה, ללא כל השוואה, בעצם.

כך אני מבין – ומרחיב – את דבריו של ניטשה, שכאמור, בעיניי הם צודקים ונכוחים.