נבואת ירמיהו על יכניה

ירמיהו מנבא על יכניה מלך יהודה, המכונה פה כניהו, את הדברים האלו –

כח הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ אִם כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ מַדּוּעַ הוּטֲלוּ הוּא וְזַרְעוֹ וְהֻשְׁלְכוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעוּ. כט אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ שִׁמְעִי דְּבַר יְהוָה.    ל כֹּה אָמַר יְהוָה כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה.
ירמיה כב, ל.

ועל כך יש שתי שאלות –
א. כיצד הוא מכונה ערירי, כאשר בספר דברי הימים מוזכרים בניו, וגם בספר ירמיה עצמו מוזכר זרעו?
ב. ירמיה מנבא שמזרעו לא ישב מלך, אך זרובבל היה מזרעו ועמד בראש העם.

נראה מה אומרים הפרשנים המסורתיים.

ר"י קרא כותב –
על השאלה הראשונה –
כתבו את האיש הזה ערירי – מן המלכות ולא ערירי מן הבנים כמו שמפרש והולך.

ועל השאלה השנייה –
גבר לא יצלח בימיו – האיש הזה לא יצלח בימיו להושיב בנו על כסאו תחתיו שהרי נבוכדנצר העבירו מן המלכות והגלהו לו ולנשיו ולאמו והחרש והמסגר עמו והמליך את צדקיהו דודו תחתיו.

וזהו כי לא יצלח מזרעו {איש} יושב על כסא דוד.

כלומר – ערירי הוא ערירי מן המלכות, והנבואה באה ביחס לזמן הגולה.

רד"ק וכן אחרים מזכירים את דעת חז"ל שעשה תשובה והתכפר לו –
כי לא יצלח – וגם בזה לא תהיה לו הצלחה שיהיה מזרעו מושל ביהודה והנה זרובבל שהיה בן בנו היה מושל ביהודה אלא כמו שאמרו רז״ל שעשה תשובה בבית האסורים ואמרו רבותינו ז״ל גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם שנאמר כתבו את האיש הזה ערירי וכיון שעשה תשובה נהפך לו גזר דין לטובה ואמרו לו אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי ושמתיך כחותם כי בך בחרתי ועוד אמרו א״ר יוחנן גלות מכפרת על הכל שנאמר כתבו את האיש הזה ערירי ובתר דגלה כתיב ובני כניהו אסיר בנו שאלתיאל בנו וגו׳.

ואברבנאל אומר שזרובבל כלל לא מלך –
כי לא יצלח מזרעו איש יושב על כסא דוד ומושל עוד ביהודה, ואין להקשות ע״ז היעוד מענין זרובבל שחזר לירושלם ומשל ביהודה כי הוא לא נקרא מלך ולא מלך שם אבל בהפך שאחרי בנין הבית חזר לבבל לעבודתו ושם מת…

וכן אומר שד"ל, והוא מוסיף כי ערירי אינו מי שאין לו בנים, אלא מי שאין לו בנים נקרא ערירי, במובן מחוסר הטובה –
ערירי – אף על פי שבשאר מקומות ענינו בלא בנים, כאן אי אפשר לומר כן, כי כבר אמר: מדוע הוטלו הוא וזרעו {ירמיהו כ״ב:כ״ח}. והאמת: כי ערירי הוא מלשון עַרְעַר (ירמיהו י״ז:ז׳), והוא מלשון עֵרום ועֶרְיָה {יחזקאל ט״ז:ז׳}. ונקרא מי שמת בלא בנים ערירי, להיותו נעדר מכל טוב. וכאן ענינו דרך כלל: נעדר מכל טוב, וכמו שפירש: גבר לא יצלח בימיו.

ובדומה לכך כותב מלבים –
כתבו את האיש הזה ערירי שיכתבו בחקי המדינה שהאיש הזה יהיה דומה כאילו הוא ערירי ואין לו בנים, עד שבניו לא יוכלו לטעון טענת ירושה על המלכות המגיע להם בירושה מאבותם, כי הוא גבר לא יצלח בימיו – שכל ימי חייו לא יצלח למלוכה,

(והוא מוסיף, שניבוי זה נאמר רק לימיו) –
כי לא יצלח (בימיו) שיהיה מזרעו איש יושב על כסא דוד – כן נכתב בדתי ארץ בבל לחק, שבניו אבדו את זכותם וירושתם במלכות, כל זמן שיהיה יכניה חי שעז״א בימיו, כי אחרי מותו היה זרובבל שר ומושל, כי היה החק הנכתב רק בחיי יהויכין.

ובדומה לכך מפרש מצודת דוד –
ערירי – שיהיה ערירי ר״ל נשחת ונחרב ולתוספת ביאור אמר שיהיה גבר אשר לא יצלח בכל ימיו כי בימיו לא יצלח איש מזרעו לשבת על כסא המלוכה ולמשול ביהודה כי כשגלה הוא לא נתנה המלוכה לזרעו כ״א לצדקיהו דודו ולא היה לזרעו ממשלת מה בימיו אבל לאחר מותו היה ממשלה לזרובבל שהיה מזרעו.