'חטאתי לה" – אצל דוד ואצל שאול

גם דוד וגם שאול התוודו על חטאם, אך לדוד נסלח ולשאול לא נסלח, מדוע?
תחילה נקרא את הסיפורים.

אצל דוד, נתן מספר לדוד את משל כבשת הרש הידוע, ואז אומר 'אתה האיש' ומפרט את עונשו, ודוד עונה –

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַיהוָה וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם יְהוָה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת.
שמואל ב, יב, יג.

ואילו בשאול, שהצטווה להחרים את עמלק, אין מנוס אלא להביא קטע נרחב בהרבה –

שמואל א, טו –
י וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל לֵאמֹר. יא נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל וַיִּזְעַק אֶל יְהוָה כָּל הַלָּיְלָה. יב וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר בָּא שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד וַיִּסֹּב וַיַּעֲבֹר וַיֵּרֶד הַגִּלְגָּל. יג וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל בָּרוּךְ אַתָּה לַיהוָה הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר יְהוָה. יד וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ. טו וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ.    טז וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֵלַי הַלָּיְלָה ויאמרו [וַיֹּאמֶר] לוֹ דַּבֵּר.    יז וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. יח וַיִּשְׁלָחֲךָ יְהוָה בְּדָרֶךְ וַיֹּאמֶר לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת הַחַטָּאִים אֶת עֲמָלֵק וְנִלְחַמְתָּ בוֹ עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם. יט וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה.    כ וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה וָאֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי יְהוָה וָאָבִיא אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וְאֶת עֲמָלֵק הֶחֱרַמְתִּי. כא וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר רֵאשִׁית הַחֵרֶם לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּגִּלְגָּל. כב וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים. כג כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ.    כד וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל חָטָאתִי כִּי עָבַרְתִּי אֶת פִּי יְהוָה וְאֶת דְּבָרֶיךָ כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם. כה וְעַתָּה שָׂא נָא אֶת חַטָּאתִי וְשׁוּב עִמִּי וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה. כו וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל.

כלומר, כאן אין וידוי מיידי, אלא תחילה ניסיון הצטדקות, וגם לאחר הווידוי ממשיך ניסיון ההצטדקות, בהאשמת העם.

וכן אומר מלבי"ם –
ויאמר נתן אל דוד – זה היה ההבדל בין דוד ובין שאול, ששאול נתן אמתלאות על חטאו ולכן נגזר עליו עונש כמ״ש ואון ותרפים הפצר, ודוד הודה תיכף, ולא השיב שעשה הכל בהיתר, והודיעו הנביא שהשם קבל תשובתו.

*

גם פרשנים עכשוויים נדרשו לשאלה, והם מנסים למצוא הבדלים שונים בין המקרים, וכמו כן בקטעים אלו יש עוד צדדים שזכו להארה אצל הפרשנים הקדומים, כמו בבירור השאלה מה בדיוק היה חטאו של דוד, אם בכלל חטא, אך את זה אשמור לפעם אחרת.

ועוד, יש להודות שגישת ספר שמואל באופן כללי נוקשה יותר כלפי שאול, ורכה יותר כלפי דוד – למרות שגם הוא אינו יוצא נקי לגמרי, והצגה חיובית יותר שלו מופיעה בספר דברי הימים, שם למשל חטא בת שבע לא מוזכר כלל – וכבר עמדה על כך, למשל, יוכי ברנדס בספרה 'מלכים ג".

ולבסוף, יש להזכיר גם את יהודה, שבשני מקרים נראה שהתוודה על חטאו – בסיפור תמר, כשאמרה לו 'הכר נא' והוא השיב 'צדקה ממני', ובסיפור יוסף, כשניגש אליו לבקש על בנימין אחיו. ודוד הוא כמובן מצאצאי יהודה, וזו שושלת המלוכה, כך שנוכל לטעון שמידה זו – לקיחת אחריות על המעשים – מתאימה למלוכה. וכן הדבר רמוז בשם יהודה – המודה והמתוודה.

*

ובעקבות תגובה שקיבלתי אזכיר עוד עניין, והוא שלמרות שנסלח לדוד, עונשו לא סר לגמרי.
הנה, כך כותב רד"ק –

לא תמות – ואף על פי שאתה חייב מיתה האל קבל התודותיך ותשובותיך ולא תמות אתה כלומר לא תמות מות רשעים שתרד נפשך בגיהנם כמשפט החוטאין, אבל תענש בעולם הזה בעון הזה כי עונש הבעילה ושכב עם נשיך, ובכלל זה המרד שמרד בו אבשלום כי לא יוכל שישכב עם נשיו אם לא מרד בו בתחלה ועונש ההריגה לא תסור חרב מביתך עד עולם ועוד זה הבן הילוד לך שנולד בעון מות ימות.

ואוסיף כי נכון נכתב בהערה שקיבלתי, שמרגע זה החלה הידרדרות במלכות דוד, עם סיפור אמנון ותמר, ולאחר מכן מרד אבשלום, ועד סוף ימיו.
בעיניי הדבר מעציב ומעורר למחשבה, אם כך נראית הסליחה והמחילה.