טוב שם משמן טוב

בבוקר הזכרתי את השמן הטוב, אך לא התעכבתי על הפסוק המפורסם בקהלת, שאביאו כאן בתוך הקשרו –

קהלת ז –
א טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ. ב טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ. ג טוֹב כַּעַס מִשְּׂחֹק כִּי בְרֹעַ פָּנִים יִיטַב לֵב. ד לֵב חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל וְלֵב כְּסִילִים בְּבֵית שִׂמְחָה.

כלומר, השם הטוב טוב מהשמן הטוב, והוא בא בסמיכות ובהקשר של עדיפות יום המוות. מכאן נוכל לומר – השם הטוב הוא טוב, כי הוא נשאר גם אחרי מותך, ואילו השמן הטוב, לסיכת הגוף, טוב רק להנאת שעה.

וכן אומר מצודת דוד –
טוב שם – שם טוב היוצא לאדם מרחוק בעבור מעשיו ההגונים הוא יותר טוב משמן הטוב הנודף ריח טוב למרחוק, כי שמן הטוב דרכו להפיג ריחו בכל עת והוא הולך וחסור, אבל שם טוב דרכו ללכת ולהתגבר בכל פעם.

ויום המות – יותר טוב לאדם יום המות מיום הולדו, כי השם הטוב שיצא לו בחייו לא יפסק אחר המיתה, אבל ביום הולדו אין ידוע עדיין אם יזכה לשם טוב ואם יתקיים השם.

ואביא עוד את הפירוש המיוחס לרשב"ם –
טוב שם משמן טוב – טוב ומשובח שם טוב של אדם יותר משמן טוב של אפרסמון שריחו נודף. לפי שמצינו במקום אחד מקרא מלא שהמשיל והזכיר שם לשמן טוב, שנאמר: שמן תורק שמך (שיר השירים א׳:ג׳). ואל תתמה על אשר נמשלו והוזכרו שניהם במקרא זה יחד.

ויום המות מיום הולדו – ומשובח וטוב יום מיתתו מיום לידתו, שביום מיתתו פוסקים מעשיו הרעים ולא יחטא עוד, אבל יום לידתו רע הוא לו כי לעמל נולד, שנאמר: כי אדם לעמל יולד (איוב ה׳:ז׳). ועוד, בשביל שאין אדם אשר לא יחטא, רע הוא לו יום לידתו.

*

והנה, היום קראתי בספר 'פרקי אבות פילוסופיים' ציטוט שיכול להתאים לכך, של טולסטוי –
"דברים דומים אומר הסופר הרוסי הנודע לב טולסטוי (1910-1828) בספרו "חוג הקריאה" (והוא אף גוזר מהם המלצה לחיים): "כאשר נולדת כולם צחקו ואתה בכית, חיה את חייך כך שביום מותך כולם יבכו ורק אתה תצחק.""

(אציין כי אני בעבר כתבתי ממש כדברים האלה, בלי שידעתי שטולסטוי כתב זאת לפני).

ועוד שם –
מפסקל –
"לפילוסוף, המתמטיקאי והפיזיקאי הצרפתי בלז פסקל (1662-1623) היתה הערה מעניינת על החשש מן המוות: "בידור זה כל מה שקורה כשדעתנו מוסחת מן המוות"

ומנאבוקוב –
"הסופר הרוסי ולאדימיר נאבוקוב הפותח את האוטוביוגרפיה שלו "דבר, זיכרון" בביקורת על ההתנהגות האנושית, תוך שימוש מקסים בטיעון הסימטרי של אפיקורוס: "על פני התהום מתנדנד הערש, והשכל הישר אומר לנו כי קיומנו אינו אלא סדק צר של אור בין שני נצחים של אפלה. אף על פי ששניים אלה תאומים זהים, ישקיף האדם תמיד על התהום שלפני הלידה ביתר שלווה מאשר זו שלקראתה הוא מתקדם" (עמ' 15)."

מתוך –
– פרקי אבות פילוסופיים מאת צדוק עלון,                       בנצי שרייבר