קריאה בספר היובלים מו-נ.
וכאן אנו מגיעים לסוף הספר.
הוא מספר על מלחמה של מצרים בכנען, מה שלא מסופר בתורה. זה מסביר את חששו של מלך מצרים שבני ישראל 'נוסף גם הוא על שונאינו', כפי שמסופר. הוא גם מספר שהעלו את עצמות יעקב לכנען, וכי חלק מבני ישראל נשארו שם. וכן יש כאן עוד כמה תוספות –
יובלים מו –
טו
ויצא מלך מצרים להלחם את מלך כנען, ביובל השבעה וארבעים בשבוע השני בשנה השנית:
טז
ויוציאו בני ישראל את עצמות בני יעקב לבד מעצמות יוסף, ויקברו אותם על השדה במערת המכפלה על ההר:
יז
ורבים שבו מצרימה, ומעט מהם נשארו על הר חברון ואביך [עמרם] נשאר עמהם:
יח
ויחלוש מלך כנען את מלך מצרים, ויסגור את שערי מצרים:
יט
ויחשוב מזימה רעה על בני ישראל לענותם:
כ
ויאמר אל אנשי מצרים, הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו:
כא
הבה נתחכמה להם בטרם יעצמו מאוד, ונענה אותם בסבלות עבדים בטרם תפול עלינו בהלה ובטרם ילחמו בנו:
כב
ואם לא ונוספו גם הם על שונאינו ועלו מן ארצנו, כי לבם ופניהם פונים אל ארץ כנען:
כג
וישם עליהם שרי מסים למען ענותם בסבלות עבדים, ויבנו ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס:
כד
ויבנו את כל החומות והקירות אשר נהרסו בערי מצרים, וילחצו אותם בפרך:
כה
וכאשר יענו אותם כן ירבו וכן יפרוצו, ויחשבו המצרים את בני ישראל לטמאים:
*
בעל ספר היובלים מספר כי יוכבד היא זו שהיניקה את משה בבית פרעה, כפי שמספרים גם חז"ל, והוא מוסיף ואומר שעמרם אביו לימדו תורה, מה שיכול להסביר את הזדהותו עם עמו – פרט שחסר בסיפור התורה –
יובלים מז –
י
ותלך ותקרא את אמך את יוכבד, ותתן לה שכר לגדל אותך:
יא
ותגדל ויביאו אותך אל בית פרעה, ותהי לנער:
יב
ואביך [עמרם] הורה אותך במקרא, ואחר כן במלאת לך שלושה שבועים הביא אותך אל חצר המלך:
יג
ותהי בחצר שלושה שבועים עד עת צאתך מחצר המלך, ותרא איש מצרי מכה רעך מבני ישראל:
*
וכיצד חרטומי פרעה הצליחו בכשפיהם? בעזרת משטמה, הוא דמות השטן בספר היובלים –
יובלים מח –
יג
ויעמוד השר משטמה לך לשטן ויחפוץ להפיל אותך ביד פרעה, ויעזור את חרטומי מצרים ויושיעם לעשות הדבר לפניך:
יד
אמנם נתנו בידם להוציא את המכות, אך את הרפואות לא נתנו להם להעשות על ידיהם:
*
לבסוף הוא מצווה על החגים, ובראשם הפסח, ועל השמיטות והיובלים, ומסיים בשבת, שחשובה בעיניו מאוד –
יובלים נ-
טו
וכל איש אשר יעשה מלאכה וילך בדרך ויכלכל את בהמתו בבית או במקום אחר, ואשר יבעיר אש או ירכב על כל בהמה או ילך באניה על הים:
טז
ואיש אשר יכה או ימית ואשר ישחט חיה או עוף ואשר יצוד חיה ועוף ודגים, ואשר יענה את נפשו ואשר יעשה מלחמה ביום השבת:
יז
כל העושה מאלה ביום השבת מות יומת, למען ישמרו בני ישראל את השבת על פי המצוות על שבתות הארץ:
יח
כאשר העתיק מעל לוחות השמים, אשר נתן לי בידי לבעבור אכתוב לך את חוקי העת ואת העת על פי חלוקת ימיה:
זה סוף הספר.
*
אנו רואים, אם כן, שמלבד התוספת המיוחדת של ספירת השנים לפי שמיטות, דבר המיוחד לספר זה, יש עוד כמה דברים המייחדים אותו, ובראשם – הסבר של מצוות רבות לפי הסיפורים של ספר בראשית. כמו כן, מבחינה תיאולוגית מאפיין אותו שימוש בדמות אלוהית שלילית, הוא משטמה, שעוזר לכוחות הרע כל העת. ומלבד זאת, הוא מוסיף רבדים שונים לסיפור, שלעיתים באים לפרש דברים שאינם ברורים בטקסט התורה. לכן נראה לי שאפשר להתייחס אליו כטקסט פרשנות קדום, טקסט מדרשי, ובאמת דברים רבים המופיעים אצלו, אפשר למצוא בהמשך גם אצל חז"ל, כפי שראינו.
*
ועוד הערה לסיום, אף שלא זה ענייני במאמריי אלה –
ספר היובלים, שנכתב במאות הראשונות לספירה אומר את הדברים האלה על השבת –
ודבר לא יוציאו ויביאו ביום הזה מבית לבית, כי הוא קדוש ומבורך מכל ימי היובל בשנות היובל:
ספר היובלים ב, י.
כדאי להזכיר שאיסור 'הוצאה מרשות לרשות' לא מופיע בתורה (בעזרא ונחמיה יש איסור נשיאת משא), אבל כן מופיע אצל חז"ל.
מכאן עולה, לשאלת תקפות התורה שבעל פה, שאכן היו כמה מסורות שעברו בעל-פה, גם אם לא ממשה, וגם אם לא כל המסורות.
הפסוק היומי 