קריאה בבן סירא יז.
פרק זה מתחיל ממעשה בראשית ואז מתאר את אופי האל, וממש כמעט כל עיקרי האמונה מצויים בו.

פרק זה חסר במהדורת דוד כהנא, לכן אביאו בתרגום בן זאב, מתוך ויקיטקסט –

אלהים ברא את האדם מעפר וישבהו לעפר

מספר ימים חלק לו וימשילהו בכל

וילבש אותם חכמה וגבורה ועטרם במורא

והִטִּל חתיתם על כל בשר על כל חי ועל כל עוף

בחכמה ועצה מִלא לבם טוב ורע אִלף למו

(אילף – לימד)

פה ולשון עין ואזן ברא להם ולב מבין חלק למו

לראות גבורת פעלותיו ולהשכיל נפלאותיו

לשים יראתו עליהם ואת שם קדשו יהללו

בריתו שם בהם וחקי חיים הורה למו

ברית עולם כרת אתם ומשפטיו הודיעם

עין בעין ראו יקר תפארתו ודברת קדשו באזנם שמעו

(התגלה)

לאמר השמרו לכם ולא תסורו ופקד גבר על עמיתו

ארחותם לפניו נגלו ולא יעברו מנגד עיניו

(משגיח)

לכל העמים הקים מלך וישראל מנת אלהים

(ישראל הוא חלק אלוהים)

כל מעשיהם נגלו לפניו כשמש וכל מחשותם לו נודעו

לא נעלמה רעתם ממנו ואשמתם כתובה לפניו

ישמור כחותם צדקת אדם וישרו כבבת עין

אז יחשוף ידו לגמול ואשמם בראשם ישיב

(נותן שכר ועונש)

אפס לשבים יתן יד והממהרים לרע יאבדו

שובו אל יי ותשובון פן תאבדו

(רעיון התשובה)

שובו מחטאתכם ואל תרגזו

כי מה חפץ לאל במתי אובד כי אם חי חי יודנו

מה שגיא רחמי אל נושא עון שבים

(מה שגיא – מה גבהו)

כי לא כבן אדם אל ולא כעצת בני בשר עצתו

(אלוהים הוא אינו אדם, רעיון מהתנ"ך)

מה יזכה אנוש והוא בן תמותה

(אדם אינו יכול לצאת זכאי, רעיון מהתנ"ך)

מה בהיר משמש וחשך ישפנו אף כי יצר אנוש בשר ודם

(הכול גלוי לעיניו)

כל חילי מרום ידין אל ואף כי בני בשר עפר ואפר

(דן את המלאכים, ובוודאי שאת בני האדם)

מי יכׂל למלל עלילותיו או מי יספר גבורותיו

תבל ומלאהּ יחדיו תבולנה ויי לבדו חי ולנצח

(נצחי)

זך וישר יי ואפס בלעדו וכל מעשיו תמים יחדיו

הוא ערך מעשיו במשטר סדרים ובדברו כלם יעמׂדו

(מקיים את העולם בסדרו)

עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע מה לב אנוש כי יכילם

בהשלים אנוש מה חסרונו ומה יתרונו מה טובתו ומה רעתו

(אדם הוא כלום לעומתו)

וצבא אנוש אם רבו ימיו מאה שנה כטפה מן הים וכגרגיר מן החול

ואלף שנים באין כיום אחד מחיי עולם

על כן האריך להם רוחו ושפך רחמיו עליהם

(ארך אפיים ורחום)

כי ידע מה אחריתם על כן הִרבה לסלוח

רחמי אנוש על שאר בשרו ורחמי יי על כל מעשיו

(אדם מרחם על קרוביו, ואלוהים מרחם על הכול)

מורה ומיסר מאלף ומוכיח אותם כרועה נאמן ינהל עדרו

אשרי אדם קוה לרחמיו ואיש משפטו ישא

פרק טז, ובו בתחילה אומר שאין לקנא ברשעים, כי דינם יבוא, ומסיים בהשקפה כללית על השגחת אלוהים בעולם.

ספר בן סירא במהדורת דוד כהנא, פרק ט"ז.
אל תקנה ברשעים –
(א) אַל תִּתְאַוֶּה תֹּאַר נַעֲרֵי שָׁוְא, וְאַל תִּשְׂמַח בִּבְנֵי עַוְלָה.

(אל תקנא ברשעים)

(ב) וְגַם אִם פָּרוּ אַל תָּבֻעַ בָּם, אִם אֵין אִתָּם יִרְאַת יְהֹוָה.

(גם אם הם פרים ורבים ומצליחים)

(ג) אַל תַּאֲמִין בְּחַיֵּיהֶם, וְאַל תִּבְטַח בְּעִקְבוֹתָם.

(*ג) כִּי לֹא תִהְיֶה לָהֶם, אַחֲרִית טוֹבָה.

('נר רשעים ידעך', כאמור בתהילים)

(*ג) כִּי טוֹב אֶחָד עוֹשֶׂה רָצוֹן, מֵאָלֶף, וּמוֹת עֲרִירִי, מִמִּי שֶׁהָיוּ לוֹ, בָּנִים רַבִּים בְּעַוְלָה, וּמֵאַחֲרִית זָדוֹן.

(טוב צדיק אחד מאלף רשעים, וטוב צדיק ערירי ממי שהיו לו הרבה בנים, אבל התנהג בעוולה)

(ד) מֵאֶחַד עֲרִירִי יְרֵא יְהֹוָה תֵּשֵׁב עִיר, וּמִמִּשְׁפַּחַת בֹּגְדִים תֶּחֱרָב.

(עיר נבנית מאחד ערירי כזה, אבל מהרשעים היא נחרבת)

(ה) רַבּוֹת כָּאֵלֶּה רַאֲתָה עֵינִי, וְעַצֻּמוֹת כָּאֵלֶּה שָׂמְעָה אָזְנִי.

(ו) בַּעֲדַת רְשָׁעִים יוֹקֶדֶת אֵשׁ, וּבְגוֹי חָנֵף נִצְּתָה חֵמָה.

(ז) אֲשֶׁר לֹא נָשָׁא לֲנְסִיכֵי קֶדֶם, הַמּוֹרִים עוֹלָם בִּגְבוּרָתָם.

(ח) וְלֹא חָמַל עַל מְגוּרֵי לוֹט, הַמִּתְעַבְּרִים בְּגַאֲוָתָם.

(כאן הוא מזכיר את מקום מגורי לוט, סדום, שחטאו ונענשו)

(ט) וְלֹא חָמַל עַל גוֹי חֶרֶם, הַנּדוֹשִׁים בַּעֲוֹנָם.

(גוי חרם – כנראה עמלק, המוחרם, שגם כן נענשו)

(י) כֵּן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי, הַנֶּאֱסָפִים בִּזְדוֹן לִבָּם.

(יא) וְאַף כִּי אֶחַד מַקְשֶׁה עֹרֶף, תֵּמַהּ זֶה אִם יִנָּקֶה.

(גם אחד שחוטא ייענש)

(*יא) כִּי רַחֲמִים וְאַף עִמּוֹ וְנוֹשֵׂא וְסוֹלֵחַ, וְעַל רְשָׁעִים יַנִּיחַ רָגְזוֹ.

(אלוהים סולח, אך את הרשעים יעניש)

(יב) כְּרָב רַחֲמָיו כֵּן תּוֹכַחְתּוֹ, אִישׁ כְּמִפְעָלָיו יִשְׁפֹּט.

(יג) לֹא יִמָּלֵט בְּגָזֵל עַוָּל, וְלֹא יַשְׁבִּית תַּאֲוַת צַדִּיק לְעוֹלָם.

(יד) כָּל הָעֹשֶׁה צְדָקָה, יִשׁ לוֹ שָׂכָר.

(טו) יְהֹוָה הִקְשָׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה, אֲשֶׁר לֹא יְדָעוֹ, שֶׁמַעֲשָׂיו מְגֻלִּין תַּחַת הַשָּׁמַיִם.

(מזכיר גם את חטא פרעה ועונשו)

(טז) רַחֲמָיו יֵרָאוּ לְכָל בִּרְיוֹתָיו, וְאוֹרוֹ וְשִׁבְחוֹ חָלַק לִבְנֵי אָדָם.

השגחת האל –
(יז) אַל תֹּאמַר מֵאֵל נִסְתַּרְתִּי, וּבַמָּרוֹם מִי יִזְכְּרֵנִי.

(אל תאמר שאלוהים לא רואה אותך)

(*יז) בְּעַם כָּבֵד לֹא אִוָּדֵעַ, וּמַה נַפְשִׁי, כְּקַצּוֹת רוּחוֹת כּלָ בּנֵי אָדָם.

(אל תאמר – בתוך עם רב לא ישימו לב אליי)

(יח) הֵן הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם, וּתְהוֹם וָאָרֶץ.

(*יח) בְּרִדְתּוֹ עֲלֵיהֶם עוֹמְדִים, בְּפָקְדוֹ כֵּן יִרְגְּשׁוּ.

(הן דין אלוהים משפיע על כל הבריאה)

(יט) אַף קִצְבֵי הָרִים וִיסוֹדֵי תֵבֵל, בְּהַבִּיטוֹ אֲלֵיהֶם רַעַשׁ יִרְעָשׁוּ.

(כ) גַּם עָלַי לֹא יָשִׂים לֵב, וּבִדְרָכַי מִי יִתְבּוֹנָן.

(מאמר פותח שיתבאר להלן. מי שאומר שאלוהים לא משגיח עליו)

(כא) אִם חָטָאתִי לֹא תִרְאֵנִי עָיִן, אוֹ אִם אֲכַזֵב, בְּכָל סֵתֶר מִי יוֹדֵעַ.

(כב) מָה מַעֲשֶׂה צֶדֶק מִי יַגִּידֶנּוּ, וְתִקְוַת מָּה כִי אָצוּק חוֹק.

(כג) חַסְרֵי לֵב יָבִינוּ אֵלֶּה, וְגֶבֶר פּוֹתֶה יַחְשֹׁב זֹאת.

(האומר זאת הוא חסר לב ופתי)

(כד) שִׁמְעוּ אֵלַי וּקְחוּ שִׂכְלִי, וְעַל דְבָרַי שִׂימוּ לֵב.

(כה) אַבִּיעָה בְמִשְׁקָל רוּחִי, וּבְהַצְנֵעַ אֲחַוֶּה דֵעִי.

(כו) כִּבְרֹא אֵל מַעֲשָׂיו מֵרֹאשׁ, עַל חַיֵּיהֶם [חָלָק מִשְׁטָרָם].

(כשם שאלוהים ברא את העולם, כך הוא גם אחראי למשטרו)

קריאה בצוואת בנימין.
צוואת בנימין בינונית באורכה, ובה סיכום דברים יפה. גם היא פותחת בסיפור מכירת יוסף, הפעם מנקודת ראותו של בנימין, שלא היה שותף לה, וממנה לומד בנימין הנחייה כללית ללכת בדרך הטוב. וגם היא מסתיימת בחזון האחרית.
אביא שלושה פרקים מתוכה, שהם נאום יפה על הדבקות בדרך הטוב. ונשים לב כי בנימין מורה כי יש לחמול גם על החוטאים והרעים, כדרך הנצרות. הספר נכתב במאה השנייה או הראשונה לפני הספירה, אך יש בו תוספות נוצריות (לא חקרתי מספיק, על כן איני יכול לומר אילו הן התוספות. הנה לכם נושא להעמקה, ותוכלו לשתף כאן את הממצאים).

דרך הטוב –
פרק ג
א: ועתה בני אהבו גם-אתם את-יי אלהי השמים והארץ ושמרו מצותיו ולכו בדרכי יוסף האיש הטוב והקדוש

ב: ומחשבותיכם תהיינה לטובה כאשר ידעתם גם-אותי כי כל-איש אשר מחשבותיו נכחות יראה הכל ישר לפניו

ג: יראו את-יי ואהבו את-רעיכם ואם-יבקשו רוחות בליעל להציק לכם בכל-צרה רעה לא ימשלו בכם כאשר לא משלו גם ביוסף אחי

ד: מה-רבו האנשים אשר בקשו את-נפשו ויי הגן עליו כי כל-ירא יי ואוהב רעהו לא יכהו רוח בליעל כי יי מגן לו

ה: וגם-מזמת אנשים וחיות לא תוכל למשל-בו כי יי בעזרו עקב האהבה אשר אהב את-רעהו

ו: ויוסף בקש מאבינו כי יתפלל אל-יי בעד אחיו למען לא יחשב יי להם לעון את אשר עשו לו רע

ז: וככה קרא יעקב הבן יקיר לי יוסף נצחת את-רחמי יעקב אביך

ח: ויחבק-לו וינשק-לו כשעתים

פרק ד
א: אתם ראיתם בני את-אחרית האיש הטוב יוסף לכו במחשבה טובה בדרכי רחמיו למען תשאו גם-אתם זרי תהלה

ב: כי איש טוב לא תחשכנה עיניו כי ירחם על-כל ואם חטאים הם

(ואם – וגם אם)

ג: ואם גם-הם יחרשו עליו רעה עושה טוב ינצח רע כי אלהים מגן לו ואת-צדיקים כנפשו יאהב

ד: וכי יתפאר לא יתחר בו איש וכי יעשר לא יקנא בו גבור כי יהי ישבחהו את-צנוע יאהב על-דל ירחם על-חולה יחוס ואת-יי יהלל

ה: לירא יי מגן הוא לאוהב אלהים יעזר למתעב עליון יוכיח וישיבהו מדרכו ואשר חסד רוח טוב שפוך עליו אותו יאהב כנפשו

פרק ה
א: ועל-כן בני אם מחשבותיכם תהיינה טובות גם-מרעים ישלימו לכם והוללים יבושו מפניכם וישובו לטוב ואנשי-בצע לא רק ישובו מתאותם כי גם-נתן יתנו את-חילם לאשר בצרה

ב: ואם-תעשו טוב גם-הרוחות הטמאים ינוסו מפניכם וחית השדה תירא מכם

ג: כי המקום אשר בו יכבד איש מעשים טובים ועל-דעתו יגיה אור גם-החשך ינוס משם

ד: כי אם-עזות יענה איש לאיש קדוש והתנחם כי יחונן צדיק את-המגדף ויחריש

(הצדיק מחריש למגדפיו)

ה: ואם יבגד איש בצדיק והתפלל בעדו הצדיק כי אם גם-לרגע קט ידכא עוד מעט ישגא זהרו ויופיע כאשר היה גם-יוסף אחי.

קריאה בצוואת אשר.

זה חלק קצר, ובו אשר מדבר על כך שישנם שני יצרים, טוב ורע, אך יש אנשים שעושים חלק טוב וחלק רע, ואלו הם החנפים והצבועים, שמדרכם יש להתרחק.
לבסוף, גם הוא מדבר על חטא ישראל באחרית הימים ועל תשובתם.
אביא את שלושת הפרקים הראשונים, אף כי גם בהמשך יש דברים מעניינים, בהם מתייחס גד לדברי קהלת, כי העולם נברא 'זה לעומת זה'.

שני יצרים באדם –
פרק א
א: העתקת צואת אשר אשר צוה לבניו בשנת חמש ועשרים ומאה לחייו

ב: וידבר אליהם והוא בריא ויאמר שמעו בני אשר אל-אביכם וכל-הישר בעיני אלהים אראכם

ג: שתי דרכים נתן אלהים לבני האדם ושני יצרים ושני מפעלים שני פנים ושני קצות

ד: ועל-כן הכל שנים שנים הם זה לעמת זה

ה: כי שתי דרכים הן הטוב והרע ובלבנו שני היצרים המבדילים בינותם

ו: וכי תרצה הנפש בטוב כל-מעשיה בצדק תעשה ואם-תחטא מיד תשוב

ז: כי אם-תחשב על-דבר הצדק ותזרה הלאה את-הרע תרמס מהר את-הרשע ותשרש את-החטא

ח: וכי תכנע הנפש לפני היצר הרע את-כל-מעשיה ברשע תעשה ותגרש את-הטוב ותדבר ברע ובליעל ישלט-בה ואם-גם-תעשה את-הטוב לרע יהפך

ט: כי אם-תחל לעשות-טוב והיו תוצאות מעשיה רשע כי אוצר היצר רוח רשע תמלא

מיני הצביעות –
פרק ב
א: והנפש אשר תאמר להשליט את-הטוב על-הרע והיה סוף מעשיה גם-דרך הרע

ב: ויש איש אשר לא ירחם על-עבדיו אשר שרתו לפניו ברע גם-זה שני פנים לו אבל הכל רשע

ג: ויש איש אשר אהב עושה רע עד-כי יחפץ למות למענו ברע וגלוי הוא שני פנים לדבר הזה והכל ענין רע

ד: כי אם-גם אהבה היא אבל רעה היא בכסותה על-רשע ועל-כן הדבר הזה שמו טוב הוא וסוף מעשיו לרע יוביל

ה: ויש אשר יגנב ירשיע יגזל ויחמס ועל-דל ירחם גם-לזה שני פנים והכל רע

ו: כל-אשר יחמס את-רעהו יכעיס אלהים וישבע לשוא באל עליון ועל-העני ירחם את-יי נותן התורה יתעב ויכעיס ואביון יחיה

ז: את-נפשו יטנף ואת-גוו יפנק רבים יהרג ועל-מעט יחמל גם-לזה שני פנים והכל ענין רע

ח: ויש אשר ינאף ויזנה ומכל-אכל ינזר ויצום ויעשה עול ובחיל עשרו יחמס רבים וברב רשעו הוא גם-מצות יעשה גם-לזה שני פנים והכל רע-הוא

ט: וכל-אלה כחזירים וכארנבות הם כי גם-אלה טהורים למחצה המה ובאמת טמאים הם

י: וכאלה דבר אלהים גם-על-לוחות החקות

רק בטוב תדבקו –
פרק ג
א: ואתם בני אל תהיו כמוהם בעלי שני פנים לטוב ולרע כי רק בטוב תדבקו למען ישכן-בו אלהים ובני אדם ידרשהו

ב: נוסו לכם מפני הרע והכריחו את-היצר הרע במעשיכם הטובים כי אלה אשר שני פנים להם לא יעבדו את-יי ויעבדו את-תאותיהם למען ימצאו-חן בעיני בליעל ובעיני האנשים הדומים להם

*

ואביא בכל זאת את ההתייחסות הברורה לקהלת –

פרק ה
א: ראו בני איך שנים בכל המה זה לעמת זה והאחד בשני יסתר בצע בעשר שכרון בטוב לב עצב בשמחה והוללות בחיי האשות

ב: אחרי החיים מות יבא אחרי כבוד קלון אחרי היום הלילה וחשך אחרי אור וכל-אלה תחת שלטון היום המה והצדק תחת שלטון החיים והרשע תחת המות ועל-כן יחכו למות חיי עולם

ג: לא יוכל איש לקרא לאמת כזב ולצדק רשע כי כל-אמת תחת האור הוא כמו כל-נברא תחת אלהים

ד: בכל-אלה נסיתי אני בימי חיי ולא סרתי מאחרי אמת יי ואת-חקי עליון חקרתי כי בכל-כחי הלכתי בישרי אחרי הטוב.

קריאה בצוואת גד.
חלק זה אביא בגרסת אתר 'דעת', כי בוויקיטקסט מופיע כאן בטעות צוואת אשר.
גד מספר ששנא את יוסף, ואז מדבר ארוכות נגד השנאה ובעד האהבה.
אביא שלושה פרקים, אף כי דבריו ארוכים יותר.
הוא מספר שלבסוף חזר בתשובה, וכן מסיים ככולם בתמונת האחרית.

נגד השנאה –
פרק ב
א) את חטאי אני מזכיר בני, כי פעמים רבות בקשתי להרוג אותו (את יוסף) כי שטמתיו בלבבי.
ב) וגם בגלל החלומות הוספתי עוד שנוא אותו, ואבקש להכחידו מארץ חיים, כלחוך השור את ירק השדה.
ג) ועל כן מכרנו אותו אני ושמעון לישמעאלים בשלושים שקל, ונסתר מהם עשרה, ועשרים הראינו את אחינו.
ד) וככה מלאה תאוות הבצע את לבבנו להרגו.
ה) ואלוהי אבותיי הצילהו מידי, למען לא אעשה את מעשה הפשע הזה בישראל.

פרק ג
א) ועתה בני, שמעו דבר אמת, למען תעשו צדק וכל משפט עליון, ולא תתעו אחרי רוח השנאה כי היא הרעה בכל מעשי בני האדם.
ב) כל אשר יעשה האדם יתעב השונא, כי יעשה את חוקות ה' לא יהללוהו, וכי יירא מפני ה' וצדק ירצה – לא יאהבוהו.
ג) אמת יבזה, במאושר יקנא, דיבת עם יחבב וגאווה יאהב, כי השנאה תעוור את נפשו כאשר ראיתי גם אנוכי ביוסף.

פרק ד
א) ועל כן בני, הישמרו מפני השנאה.
ב) כי השונא יחטא גם לאלוהים, כי לא יחפוץ שמוע לדברי מצוותיו לאהוב את רעהו, ולאלוהים יחטא.
ג) כי אם גם אחיו יכשל, יחפז להודיע לכול, ויתאמץ למען יישפט, ייענש ויומת.
ד) ואם עבד יהיה, והסיתו באדוניו וחרש עליו כל רע, למען יוכל להמיתו.
ה) כי השנאה תיעזר ברצח נגד כל אשר יצליחו, והיה כי תראה או תשמע על דבר הצלחתם וחלתה.
ו) כי כאשר תבקש האהבה להחיות מתים ולעורר את המועדים למוות, כן תבקש גם השנאה להרוג את החיים, ולא תאבה להשאיר בחיים גם אשר עוונם בחבלי השווא.
ז) כי רוח השנאה בקוצר רוחה תפעל יחדיו עם השטן בכל להמית בני איש, ורוח האהבה תפעל יחד עם תורת האלוהים באורך רוח להושיע את בני האדם.

קריאה בצוואת יוסף.
זהו חלק ארוך, שכן סיפורו של יוסף מפורט, וגם המחבר מרבה להתייחס לסיפורו. עם זאת, אני אביא כהרגלי רק את קטעי החוכמה שבו, ולא את חלקי הסיפור.
כאן יש שני חלקי סיפור. בראשון הוא מספר על פיתוי אשת פוטיפר, ומסיים בעצה לצדיקות. ובשני הוא מספר על מכירתו למצרים ועלילותיו שם, ומסיים בעצה לאהבת אחים.
וגם כאן, כמובן, מופיע בסוף חזון לאחרית הימים, על פי חלום של יוסף, כיאה לו.

עצה לצדיקות –
פרק י
א: ועל-כן ראו בני את-אשר יפעלו ארך-רוח ותפלה וצום

ב: וגם-אתם אם-תלכו אחרי הענוה וטהר לבב בארך-רוח ותפלה ותצומו בלב נדכה ישכן בקרבכם יי כי אהב הצנע לכת

ג: ובכל-אשר ישכן עליון אם-גם-קנאה תפל על-איש או שבי או רצח אלהים השוכן בו לא רק יוציאהו מרעה למען ענותו כי גם-ירוממהו ויפארהו כאשר עשה גם-אתי

ד: כי בכל-דרכיו יגבה איש אם-במעשים או בדברים או במחשבות

ה: ידעו אחי מה-אהבני אבי ואנכי לא התגאיתי בלבבי אף-כי נער הייתי ויראת יי היתה בלבבי כי ידעתי כי הכל יחלף

ו: ואנכי לא רוממתי נפשי לרעה ואכבד את-אחי ומיראתם החרשתי בעת מכרוני ולא הגדתי לישמעאלים כי בן-יעקב אנכי איש גדול וצדיק

עצה לאהבת אחים –
פרק יז
א: אתם ראיתם אפוא בני את-כל-אשר עניתי למען אשר לא אכלים את-אחי

ב: וגם-אתם אהבו איש את-רעהו ובארך-רוח הסתירו איש את-עון רעהו

ג: כי יי ישמח בחבר אחים ובחפץ לב-טוב אשר ירצה באהבה

ד: וכאשר באו אחי מצרימה ויכירו כי אנכי השיבותי להם את-הכסף ולא שנאתים ואנחמם

ה: ואחרי מות יעקב אבי עוד הוספתי לאהבה אותם וכל-אשר צוה עשיתי להם עד-בלי-די

ו: ולא נתתים להעצב אף על-מצער

ז: וכל-אשר היה בידי נתתי להם ובניהם היו בני ובני להם כעבדים ונפשם כנפשי ויגונם יגוני וכל-חלים חליי ועצתם עצתי

ח: ואנכי לא התרוממתי עליהם בגאוה בהדר תפארתי ואהי כאחד האחרונים.

קריאה בצוואת נפתלי.

חלק בינוני באורכו, כי מלבד עצת נפתלי, וכן אזכור מכירת יוסף וחטא ישראל באחרית הימים, בא כאן חלום של נפתלי, אך לא אביא אותו.
אביא רק שני פרקים – עצת נפתלי להתרחק מבצע, ופרק מקדים ובו משל יפה מאיברי אדם.

משל מאיברי אדם –
פרק ב
א: ואנכי הייתי קל ברגלי כאחת האילות ויועידני אבי לכל-בשורה וגם-ברכני להיות כאילה

ב: כי כאשר ידע היוצר את-הכלי כמה יכיל ולפיהו יביא חמר ככה יצר גם-יי את-הגויה בדמות הרוח ולפי כח הגוף יפח הרוח

ג: ולא יהי יתרון בינותם עד-לשלישית השערה כי במשקל ובמדה ובקו נוצר כל-יצור

ד: וכאשר ידע היוצר שרות כל-כלי למה יכשר ככה יודע יי כל-בשר את-הגבול אשר עדיו יתהלך בטוב ומתי יחל הרע

ה: כי אין יצור ואין מחשבה ויי לא ידעם כי את-כל-האדם ברא בצלמו

ו: ככח האדם כן פעלו כתבונתו כן מעשהו כאשר זמם כן-יבצע כלבו כן-פיו כעינו כן שנתו כנפשו כן דברו אם-בתורת יי ואם-במעשי בליעל

ז: וכאשר הבדל בין אור לחשך בין ראיה לשמיעה ככה הבדל גם בין-איש לרעהו ובין אשה לרעותה ואין אשר יאמר כי ידמו אחד לשני בפניהם או בדעתם

ח: כי כל פעל אלהים בסדר חמשת החושים בראש ואת-הצואר חבר עם-הראש ויתן עליו שער ליפי ולתפארת ולב להבין בטן להפריש קבה קנה לבריאות כבד לכעס מרה למרירות טחול לשחוק כליות לעצה ירכים לכח צלעות למשכב מתנים לעז וכאלה

ט: וככה בני יהיו כל-מעשיכם בסדר לטוב וליראה את-האלהים ואל תחפזו לעשות בגאוה וגם-לא דבר בלא עתו

י: כי כאשר יאמר לעין שמעי והיא לא תוכל כן לא-תוכלו להאיר מעשיכם אם בחשך תהיו

נגד הבצע –
פרק ג
א: ואתם אל-תמהרו להרע את-מעשיכם בתאות-בצע ולפתות את-נפשכם בדברי-שוא כי אם-תחרישו בטהר לבב תדעו להתחזק ברצון יי ולתעב רצון בליעל

ב: השמש והירח והכוכבים לא ישנו צבאם כן לא תמירו גם אתם את-תורת אלהים במשובת מעשיכם

ג: כי הגוים הלכו שולל ויעזבו את-יי וימירו את-דרכם ויכנעו לפני עץ ואבן ורוחות תעתועים

ד: לא-כן אתם בני אשר הכרתם ברקיע בארץ ובים ובכל-היצורים את-יי עושם לבל-תהיו כאנשי סדום אשר המירו את-דרכם

ה: ככה השחיתו גם-הנפילים את-דרכם אשר קללם יי בעת המבול וישם בגללם את-הארץ שממה מיושביה וכל-הצומח בה.

קריאה בצוואת דן.
צוואת דן היא קצרה, אבל גם הפעם אביא שלושה פרקים מתוכה, פרקים רצופים, שהם נאום יפה נגד הכעס, ואין הרבה מה להעיר עליו.
גם בצוואה זו דן פותח בסיפור מכירת יוסף, ומסיים במרד ישראל באחרית הימים, עד שובם, אבל את הדברים האלה אנו כבר מכירים.

נגד הכעס –
פרק ב
א: ועתה בני הנה אנכי מת ואגיד לכם באמת אם-לא תשמרו מרוח הכזב והכעס ולא תאהבו אמת וארך-רוח אבד תאבדון

ב: כי עורון-עינים בקנאה אשר לא יתן את-איש לראות פניו באמת

ג: כי אם אב יהי או אם יתהלך אתם כאויב או אח יהי ולא ידעהו או נביא יי ולא ישמע אליו או צדיק ולא יראהו או רע ויתנכר אליו

ד: כי רוח הכעש יאחזהו ברשת תעתועים ויעור את-עיניו ובכזב יחשיך תבונתו ויראהו כל על-פי דרכו הוא

ה: ואל-מי יפנה את-עיניו הלא אל-אחיו בשנאת לבב למען קנא בו

פרק ג
א: כי הכעש ענין רע בני והוא את-הנשמה ירגיז

ב: ואת-הגוף יכניע ובנפש ישלט ויתן תעצומות לגו למען יעשה כל-רע

ג: ואם-הבשר יעשה כל-אלה תזכה גם-הנפש את-הנעשה כי לא תראה נכוחה

ד: ועל-כן איש כי יכעס ועז לו והיה-לו כח פי שלשה בכעסו הכח הראשון הוא חיל עוזריו הכח השני עשרו כי בו יפתה וברשע ינצח וכי יש-לו הכח השלישי הוא כח הטבע של הבשר בו יעשה רעה

ה: ואם-גם-יחלה הכועס והיה לו כח פי שנים בכעסו כי הכעס יעזר תמיד בעשות רשע

ו: והרוח הזה יהלך עם-רוח השקר לימין השטן למען יעשו מעשיהם בכזב ובכח אכזר

פרק ד
א: ועל-כן הכירו בני את-כח הכעש כי הבל הוא

ב: כי לראשונה בדברים יעורר ובמעשים יחזק את-אשר יכעס ובנזקים קשים יסעיר את-דעתו עד-אשר יעיר בכעס גדול את-נפשו

ג: ואם-ידבר איש קשות אליכם אל-תתעוררו לכעס ואם-יהללכם איש כי קדושים אתם אל-תתגאו ואל-תשתנו לא לשמח ולא למאס

ד: כי לראשונה ייטיב השמיע ויחדד את-דעתו לקבל עצת מזמות והיה כי יכעס האיש ויאמין כי צדק בכעסו

ה: וכי יאנה לכם נזק או כי תאבד לכם אבדה אל-תעצבו בני כי הרוח הוא יעורר אתכם להתאוות תאוה אל-הדבר האבוד למען תפלו בכעס על-ידי העצב

ו: וכי יאנה לכם נזק לרצונכם או לא לרצונכם אל-תדאגו כי הדאגה תוליד כעס וכזב

ז: כי רע הכעס עם השקר ושני פנים לו ושניהם יתחברו למען הרגיז לב

ח: וכי תסער הנפש תמיד וסר מעליה יי בליעל ימשל-בם.

קריאה בצוואת זבולון.
הפעם ברשותכם אביא שלושה פרקים מתוך צוואה בינונית-בגודלה זו.
בתחילה זבולון מספר על מכירת יוסף, שאמנם השתתף בה, אך הצטער על כך, בעוד אחיו קנו בשכר המכירה נעליים. אולי זה מתקשר גם לפסוק – שמופיע בהפטרה של סיפור יוסף –

כֹּה אָמַר יְהוָה עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם.
עמוס ב, ו.

בכל אופן כאן הדבר מתקשר אף למנהג החליצה.
ומכאן זבולון מגיע אל עצתו העיקרית – לנהוג בחמלה.
ולבסוף, קטע יפה המלמד שצריך ראש אחד, הנהגה אחת מאוחדת, ולא פיצול בעם.

סיפור יוסף –
פרק ג
א: ובכסף שכרו לא היה לי חלק בני

ב: כי אם שמעון ודן וגד ובניהם ויקחו את-מחירו ויקנו נעלים להם ולנשיהם ולבניהם ויאמרו לא נאכלהו כי מחיר אחינו הוא

ג: כי אם-רמוס נרמסנו יען אשר אמר למלך עלינו ונראה מה-יהיו חלומותיו

ד: כי על-כן כתוב בספר חנוך כל-אשר לא יחפץ להקים זרע לאחיו וחלצו את-נעלו וירקו בפניו

ה: ואחי יוסף לא חפצו בחיי אחיהם ויי חלץ להם נעלם אשר נעלו בפני יוסף אחיהם

ו: כי כאשר ירדו מצרימה ויחלצו להם נערי יוסף את-נעליהם לפני השער וככה השתחוו לפני יוסף כחק למלך פרעה

ז: והמה לא רק השתחוו לפניו כי גם-ירקו עליהם אחרי אשר נפלו אפים לפניו ויכלמו לפני המצרים

ח: כי שמעו המצרים את-הרעה אשר עשו ליוסף

עצת החמלה –
פרק ה
א: ועתה בני הנני מצוכם אשר תשמרו את-מצות יי ותרחמו איש על-קרובו ותחוסו על-כל לא רק על-בני אדם כי אם גם-על-כל-חי אשר לא ידבר

ב: כי על-כן ברכני יי ובחלות כל-אחי אני לא נחליתי כי יודע יי מזמות כל-איש

ג: ועל-כן יכמרו רחמיכם כי כאשר יעשה איש לקרובו כן ישלם יי לו

ד: כי בני אחי חלו וימותו על-דבר יוסף כי לא רחמו בלבבם ובני נשמרו מכל חלי כאשר ידעתם

ה: ויהי כאשר היינו בארץ כנען על-חף הים ואצוד ציד ליעקב אבינו ורבים טבעו ואנכי נשארתי חי

אחדות –
פרק ט
א: ואתם דרשו היטב במים ודעו לכם אם-ישטפו לעבר אחד יגרפו אתם אבנים עצים ואדמה וכל-דבר אחר

ב: ואם-להרבה זרמים יחלקו ובלעה אותם האדמה ונמסו

ג: וגם-אתם אם-תתפרדו יהי לכם כן

ד: ועל-כן אל-תתפרדו לשני ראשים כי כל-אשר עשה יי ראש אחד לו ושתי כתפים שתי ידים ושתי רגלים ושאר האברים

ה: ואנכי ידעתי על-פי כתבי אבותי כי תתפרדו בישראל ותלכו אחרי שני מלכים ותעשו כל-תועבה

ו: ואויביכם יוליכו אתכם בשבי ותחיו ברעה בין הגוים ברב חלי ויגון

ז: ואחרי הדברים האלה תזכרו את-יי ותשובו והוא ישיב אתכם כי חנון ורחום הוא לא יפקד עון על-בני-איש כי בשר המה ורוחות התהו יתעום במעשיהם

ח: והיה אחרי-כן יאיר יי לכם אור צדקה ומרפא ורחמים בכנפיו והוא לבדו יגאל את-כל-שבי בני האדם מבליעל וכל-רוח תהו יהיה למרמס וישיב את-כל-העמים לקנא למענו והמקום אשר בו יבחר יי ירושלים שמו יקרא

ט: ועוד תכעיסהו ברב מעלליכם והוא ישליך אתכם מעל פניו עד-קץ העתים.

קריאה בצוואת יששכר.
חלק קצר, בו מספר יששכר על מעשה הדודאים – שנקראים פה גם תפוחים – שממנו לדבריו הוא נולד. ועצתו – לנהוג בתום ביושר. וכן הוא אומר שהוא בחייו לא חטא.
גם הוא מספר שישראל יחטאו באחרית הימים, והפעם אביא גם חלק זה, מלבד עצתו העיקרית.
כמו כן הוא ממליץ על עבודת האדמה, שהיא מברכתו.

פרק ד
א: ועתה בני שמעו אלי והתהלכו בתם-לבבכם כי בו ראיתי את-כל-רצון יי

ב: איש תם לא-ישאף הון מאכלי-תאוה שונים לא יחמד בגד מחלצות לא ירצה

ג: ימים רבים לא-יקוה לחיות והוא רק לרצון יי יחכה

ד: ועל-כן כל-רוחות תעתועים לא-ימשלו בו כי לא-יואיל הבט אל-יפי הנשים למען אשר לא-יחלל נפשו בתהפוכות רע

ה: אין קנאה בעצותיו והכעש לא יעציב את-נפשו ולא יענה את-רוחו בתאוה נכזבה

ו: והוא בתמת-נפשו יתהלך וכל-דבר בישר לבבו יראה ויעצם עיניו מראות רע בחטאי העולם לבל-יראה בהפר איש את-מצות יי

ובאחרית –

פרק ו
א: ודעו לכם בני כי באחרית הימים יעזבו בניכם את-תמתם וידבקו באהבת-בצע לא-תדע שבעה ויעזבו צדק ויקרבו למזמה ויזניחו את-מצות יי וידבקו בבליעל

ב: והמה יעזבו את-עבודת האדמה ויתורו אחרי עצותיהם הרעות ויפוצו בין הגוים והיו עבדים לאויביהם

ג: ואתם הגידו כזאת לבניכם למען אשר אם-יחטאו ישובו מהרה אל-יי

ד: כי הוא רחום ויגאלם להשיבם אל-אדמתם.