בן סירא כז.
תרגום בן זאב.
עניינים שונים.

במסחר –
סוחר לא ינקה ממרמה ורוכל לא ינצל מעול

(נגד מרמה במסחר)

רודף לבצע יעשה עול ואץ להעשיר מעלים עינו

(נגד בצע)

כיתד בקיר בין אבן לאבן כן מרמה בין מוכר לקונה

אם לא יחזיק ביראת יי בתמים פתאום ביתו יהרס

(בתמים – באמת)

אדם ניכר בשיחו –
מעלות העשן נודע האש ושכל אנוש בשיחתו

(כמו שהעשן מעיד על האש, כך שיחת האדם מעידה על שכלו. והיום ידוע הפתגם – אין עשן בלי אש)

הפרי יגיד על עבודת עצו ושפתי אדם על עצת לבו

(כך גם הפרי הוא תוצאת עבודת הגן, ומה שאדם אומר נובע מלבו)

כלי יוצר בכבשן יצרף ואדם בדבריו יבחן

אל תהלל איש טרם תשמענו כי זה כור בחינתו

(אדם נבחן בדבריו)

לפי מראהו יהלל איש בבואו ולפי דבריו בצאתו

עוד עניינים –
אם תחפש מישרים תמצא ותלבש אותם כמדה תפארת

(מישרים – דרך היושר)

כל עוף למינהו ישכון והישר אצל אוהביו

('מצא מין את מינו')

כארי אורב לטרף ורשע לפועלי און

בין כסילים נצור העת ובין נבונים לבטח תשב

דברי חכמים בכל עת חכמה וכסיל משתנה כירח

(משתנה כירח – שפעם מלא ופעם חסר)

שיח אויל בוז ונאצה וצחקו לצון ודברי פי חכם חן ושחקו שעשוע

(כאן הבחנה בין צחוק-לצון שלילי ובין צחוק-שעשוע חיובי)

מתת רשע רשת מזרה ודבריו פח יקוש

מרוב אלתו תסמר שער ומגדופיו תצלינו אזנים

בין רשעים לא תשב ובחבל מלוצצים אטם אזנך

נגד מגלה סוד –
מגלה סוד מאבד אמונתו אוהב יבקש בל ימצא

נסה רעך ובטח עליו ואם מגלה סוד הוא אל תלך אחריו

מפריד אוהב ממלט אויב כצפור מיד לא תשיגנו

(הממלט אויב מרחיק את האוהב)

לא תרדוף אחריו כי נמלט כצפור מפח וכצבי מיקוש

סמים לפצעים כפרה למצה ולמגלה סוד אין מזור

(יש תרופות לפצעים וכפרה לריב, אך אין תרופה למגלה סוד)

נגד המרמה –
קורץ בעיניו מרמה בלבו מה קשה המלט מידיו

(להלן יתאר את המרמה, הקורץ בעיניו)

בצוף שפתים דבריך יהלל ואחר גוך יפתל אותם

רבת רעות שנאה נפשי ולא כשנאתו ואף יי שונא אותו ולקללה יתננו

זורק אבן על ראשו ישוב ומכה בסתר נפשו חובל

חופר גומץ בקומתו ימלאנו ומפיל פח בו ילכד

(ובמשלי – 'חופר גומץ בו יפול')

חורש אין בו יכשל ולא ידע אי מזה יבא

צנים ופחים למזריהם ועד יום מותם לא ימלטו

לא בוז והתול לאנשי לצון אף אורב עליהם ככפיר

שש לאיד נקי וקון אחריתו

כעס וחמה תועבה הם גם שניהם שומר נפשו ירחק מהם

קריאה בבן סירא כה.
תרגום בן זאב.

בפרק זה בן סירא מונה דברים טובים מול דברים רעים. יש כאן משפטים שאנו זוכרים עד ימינו. אבל בסוף דבריו הוא כותב ממושכות נגד האישה הרעה, והדברים לא נעימים לקריאה. נחוץ כאן איזון עם דברי שבח על האישה הטובה, שכדברי משלי, היא 'עטרת בעלה'. אבל איזון זה בא מיד בפרק הבא.

דברים טובים מול דברים רעים –
שלש הנה תתאו נפשי ובעני אלהים ואדם תשפרנה

(שלושה דברים טובים בעיניי אלוהים ואדם)

אחים ישליו שכנים יאהבו ואיש ואשתו נאמנו

(אחים החיים בשלום, שכנים אוהבים, ואיש ואישה נאמנים)

שלש הנה שנאה נפשי וצר לי מאד בחייהם

(ושלושה דברים שליליים)

דל גאה ועשיר מכחש וזקן כסיל וחסר דעת

*

בנעורך לא אספת ושבת מה תמצא ואם יום תעזבה יומים תעזבך

(אם לא אספת בנעורייך, מה תמצא בזקנתך? ואם עזבת את החוכמה יום, היא תתרחק ממך. הדגשתי את הכתוב, שכן הוא מופיע גם אצל חז"ל, ובימינו – בשירו של מאיר אריאל)

מה גאוה משפט לזקן ולישיש חכמה

(הזקן גאווה לו במשפט צדק, ולישיש גאווה לו החוכמה)

מה יקר לנגיד תבונה ולנכבד טוב טעם ודעת

(הנגיד השליט מוקיר את התבונה, והנכבד – את טוב הטעם והדעת)

יקר ישישים מדע ויראת יי תפארתם

(כבוד לישישים הם הדעת ויראת אלוהים)

*

דברים מהוללים –
תשע הנה יהלל לבי ועשר תפאר פי

גבר יצלח באחריתו ואיש חזה אבדן נקם עריו בימיו

אשרי בעל אשת חן ולא ינהג צמד שור וחמור יחדיו

אשרי האיש לא הכשילו לשונו ונכבד לא נענה לנקלה

(נכבד שלא עונה לנקלה)

אשרי הגבר מצא אוהב נאמן ופה דובר על אזן שומעת

אשרי הגבר לא נשבר לבו בעני ובצרה לא רפתה רוחו

ויראת יי על כלנה התרוממה ירא יי מי ידמה לו

(ומכל אלה – יראת ה' הכי נכבדת)

ראשית יראת יי אהבתו וראשית אמונה לכת בארחותיו

הדבר בו ולא תרפינו כי אין דומה לו

*

ועתה יאריך וידבר בגנות האישה הרעה –
כל כאב ולא כאב לב כל רעה ולא אשה רעה

כל לחץ ולא לחץ אויב כל מוסר ולא מוסר שונא

אין ראש ערום מראש נחש ואין צר מאשה צרה

אין פחז ממים ולא מלב אשה

טוב לשבת עם כפיר ותנין מחברת אשת מדנים

(פסוק דומה במשלי)

אשה רעה תשנה עז אפיה ומראת פניה כשק

במסבת רעים ישב בעלה לבו נאנח בהזכר שמה פניו יאדימו

רבת הרעות כאפס מול רעת אשה גורל רשעים יפול עליה

כנתיב חול לרגלי זקן אשת הומיה לאיש מחריש

לא תתפתה לתאר אשה רעה ולא תחמוד עשרה בלבך

אשה מעשירה בעלה עבודתה קשה בשתה רבה וקלונה מי יכיל

חשכת עין שברון לב ורפה רוח אשה רעה

חלחלת ידים וכשלון ברכים אשת מבישה

ראשית חטאת מאשה ועליה כלנו מתים

(האשמת האישה בכל צרותינו בצורה גלויה…)

לא תתן מוצא למים חפץ ויד שלטת לאשה

כפטר מים הלכים הלוך ונטׂש כן אשה רעה תרבה רעתה

אם איננה כלבך כרות חצי גויתך ותן לה ומעל פניך תשלחנה

קריאה בבן סירא כו.
תרגום בן זאב .

כאן יציג את האישה הטובה מול האישה הרעה, בתמונה מאוזנת פחות או יותר.

האישה הטובה –
אשה טובה אשרי בעלה מספר ימיו כפלים

אשה טובה מתנה טובה בחיק ירא אלהים תנתן

אשת חיל נעם בעלה ישלים ימיו בשמחה

אם דל ואם עשיר לבו טוב ופניו צהלו תמיד

*

דברים מעוררי יראה, וכאן שוב יאריך על האישה הרעה –
על שלוש יחרד לבי ותחת ארבע מאד יראתי

מרד בהמון עם מרי ולשון שקר יחדיו רעים ממות

ניר קשה אשה רעה דבק בה דבק בעקרב

אשה צוררת רעותה מחלת לב ושוט לשונה לא יחוס כל

אשה סובאה רבת בוז כי הסתר קלונה בל תוכל

אשה זונה במרזמת עיניה ובעפעפיה תודעה

(מרזמת – אולי רומזת)

חרב נצור בת מבישה כי לא תשקוט עד עשות מזמתה

תנה עינך עליה ולא תרף פן תרפה ותתנבל

(שים עין על בתך המבישה ואל תרפה)

כעיף בציה צחה צמא כל מים ישתה ובכל עץ ישען

(כמו עייף במדבר צחיח שישתה כל מים)

כן דרך אשה זונה כל עובר תתאו ואל כל חץ אשפתה פתוח

(כך אישה זונה)

ושוב האישה הטובה –
אשה טובה מתת אלהים ואין ערך לנקית תשוקה

(נקיית תשוקה – תשוקתה זכה)

טוב על טוב אשה כבודה ואין ערך לעצורת רוח

(עצורת רוח – מושלת ברוחה)

כאור השמש בבקר לא עבות כבודת בת חן במושב ביתה

(לא עבות – בלי עננים)

כנר במנורת הקדש יפת תאר על טובת טעם

כאדני זהב על עמודי כסף רגלי אשת חן צופיות הליכות ביתה

בני הזהר בימי העלומים ואל תתן לנכריה חילך

בקש גורלך בכל הארץ ומצא חלקה טובה לזרע זרעך כתולדותיך תצמיח

וכן יהיה פריך ולא תהיה שוכתך יבשה

חן אשה בנחת קולה והומיה כמחי קבל וכאילי ברזל במחלמה

(אשת חן מדברת בנחת, וההומיה כאילי ברזל במלחמה)

בעל אשת מדנים כל ימיו ריב ומצה וחיי לחץ חייו

*

דברים שוברי לב –
לשתים נשבר לבי ועל שלש ירעה לי נפשי

על איש חיל כי יחסר לחם ואנשי שם כי יקלו כבודם וצדיק נהפך לרשע

נהפך מטוב לרשע אום עוד יאריך הלא יומו יבוא

בן סירא כד.
תרגום בן זאב.

כאן הוא מוסיף בשבח החוכמה, תחילה בדומה לספר משלי, ואז מוסיף שהיא ניתנה לעם ישראל, ומדמה אותה לנופי הארץ, אך גם לנופי ארצות אחרות. זהו הימנון-חוכמה נאה מאוד, ואינו מצריך הערות –

החכמה תהלל נפשה ובקרב עם אלהים תתפאר

בעדת אל תפתח פיה ובתוך עמו תתהדר

כי מפי עליון יצאה וכערפל כסתה ארץ

אנכי במרום עליון משכני וכסאי בעמוד הענן

בשמים יחדיו עמו הייתי ובמעמקי תהומות שם אני

במעינות נכבדי מים ובמוסדות תבל הלכתי ובכל עם ואם שרטתי

בכל אלה מנוחה בקשתי ואיה איפו מקום מנוחתי

אז פקד עלי יוצר כל ואל עשני אמר לי

ביעקב תשכון ובישראל תשתרר

מראש קדמי תבל נבראתי ולעלמי עד לא יסוף זכרי

במשכן קדשו לפניו עבדתי ושם בצין אתו קמתי

בקריה אהובה נחתי וירושלים עיר ממשלתי

רבתי בעם יקר סגולת יי בישראל חבל נחלתו

גדלתי כארז בלבנון כעץ זית בשניר וחרמון

כתמר בעין גדי גדלתי כשושנה בעמק יריחו

כזית כן הרחיבו דליותי וכעץ על פלגי מים פורותי

כקנמון ובשמים ראש בשמי וכמר נתתי ריחי

כלבונה חלבנה ואהלים וצרי כשמן הטוב ריחי

כאלה הכתי שרשי וענפי ענפי שבח ויקר

כהדרת גפן שפרתי ופרחי פרחי הוד והדר

שעו אלי משחרי ומפריי הטוב תתענגו

כי מתוק מצוף לקחי ומנפת אמריו

אוכלי עוד ירעבון ושותי ישובו יצמאון לי

שומע לי לא יפול ועושי דברי לא יכשל

כל אלה בספר ברית יי כתובים

תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב

מלאה חכמה כפישון וכנהר חדקל בימי האביב

מטיפה שכל כנהר פרת וכירדן בימי הקציר

מביעה לקח כיאור וכגיחון בימי הבציר

לא גמרי קדמונים החכמה ואחרונים לא ישגוה

כי רחבה היא מני ים ועמוקה מתהום רבה

אף אני כנהר משקה וכברכת מים יורדות גן זרוע

אמרתי אשקה גני וארוה ערוגת מטעי

והנה הייתי לתעלה ומתעלה לנחל ומנחל לנהר ומנהר לים

עוד יאירו קרני הוד אמרי כשחר ויפזו קוי לקחי על כל אפסים

עוד כנבואת יי אטיף מלתי ולקחי אקים לדור אחרון

בן סירא כג.
תרגום בן זאב.
שוב, הדברים קלים, וכמעט לא צריך להעיר עליהם.
כאן בן סירא פותח במעין תפילה –

אל אבי ואדון חיי הצלה נפשי לבל אכשל במוצא שפתי

מי זה ישים שוט על הגיוני ושבט מוסר על לבי

מי יגל משגתי על פני בל אוסיף עוד לפשע

פן תרבינה אשמותי ומעותי תגדלנה ומחרפי ישישו ויגדילו עלי עקב

אלהי אבי ואדון חיי פלטני מרום עינים ולב פחז הרחק ממני

בל ישט לבי ביפת עין במחמדי זוללים וסובאים בל אפת ולא יהיה לי עז מצח

שמעו בנים תורת פי ושם לבו לדברי לא יבוש

בפיו ילכד רשע ואויל בלשונו יכשל

אל תתן פיך לשבועה ולשאת השם על שפתיך

מרבה להשבע לא ינקה מענש ולשון אלה לא תזכה מחט

(מחט – מחטא)

נמהר להשבע נמהר לחטוא ונגע לא ימוש מביתו

נשבע בשגגה חטא באחת נשבע ואשם כפלים ענשו

שומר פיו מאלה שומר נפשו מעול ובחטא לא יחלט

ואף לנבל פיך לא תאלף כי הוא עמל ואון

(לא תאלף – לא תלמד)

זכור אביך ואמך ולא תבוש לדבר בהם במושב גדולים

לא יקלו הורך בעיניך ונהמת כי מהם נודלת

מסכן פיו לנאצות לא יחכם כל ימיו ונפחז במאויי יצרו לא יאלף דעת

שתים הנה שנאה נפשי והשלוש תעל חמתי

(להלן ימנה שלושה דברים השנואים עליו)

גבר נפחז בזמה לא ינוח עד תלהטנו אשו

משחית דרכו ארצה לא יחדל עד אם כלה שביבו

בעל זמה כל בשר ינעם לו ולא יחדל עד אם יבצע מזמתו

(והוא ממשיך בחטא הבעל) –
בעל מחלל יצע ערשו ואמר בלבו אין מי רואני

קורת ביתי סתר לי וחומות היכלי תסכנה בעדי אין רואה עלי ומה ימנעני

ולא ידע כי עיני יי בהירות משמש ומחשכי מעשי אנוש נגלו לפניו

הן בטרם יהיו הכל צפוי לפניו אך כי אחרי היותם

(אך כי – אף כי – על אחת כמה וכמה שלאחר היות הדברים אלוהים יודע אותם)

ובטרם יבין פושע ילפת ברשעו ויגלה קלונו בקהל

(וגם בחטא האישה) –
ואף אשה בוגדת על בעלה ומזרים תלד בנים

על שלושה פשעיה סרה ממצות יי ברית בעלה הפרה ובנים זרים ילדה

היא תגלה חרפתה בקהל ועל פרי בטנה יפקד עונה

ילדיה לא יעשו שרש למטה וענפיה לא יתנו פני ממעל

שמה לקללה ישאר וחטאיה לא ימחו

למען דעת כל עמי הארץ ויבינו כל יושבי תבל כי אין טוב מיראת יי ולא נעים מנצור פקודיו

 בן סירא כב.
תרגום בן זאב.

שוב הפסוקים הם פשוטים מאוד, ויפים מאוד, ולכן כמעט לא אעיר עליהם.

אבן צחן באשפה איש עצל כל עובר ירחק מפניו

גלל צואה איש עצל מרימו יטרוף ידיו

בן מביש חרפת אב ובת אולת למכשל נולדה

אב ואם יקלו בבת פתיות ושנואה היא בעיני כל רואיה

(יקלו – יזלזלו, בבת פתיה)

שיר בבית אבל דבר בלא עתו מוסר ולקח בכל עת נכונים

מורה לב בער מדבק מכתישי חרס ומעורר נרדם משנתו

(המלמד את הבער חכמה הוא כמו מדביק שברי חרס ומעורר את הנרדם)

מאלף לסכל מאכיל לחם ללא רעב ואחרי כלותך ישאל מה הוא

(המלמד את הסכל הוא כמאכיל את מי שאינו רוצה לאכול. ומכאן עולה שגם הפסוק הקודם נדרש לשלילה – מדביק דברי החרס, שאי אפשר להדביקם)

בכׂה למת כי חדל חיים ועל סכל כי חדל דעת

אל תבכו למת כי בא שלום ינוח על משכבו בכו בכׂה לסכל כי יחיה חיי רעים

(נראה סותר את הפסוק הקודם, אבל לא ממש, כי העיקר הוא ההקבלה לבער, וכאן מוסיף – הבערות גרועה יותר, כי המת נח על משכבו בשלום)

למת יספדו שבעה ימים ועל סכל כל ימיו

אל תתן לאויל אמרי שפר ועם חזיר אל תאזל בדרך

(אל תאזל – אל תלך עימו בדרך)

הרחק מעליו פן יציק לך ולא יטנפך כאשר יתנפץ

הרחק מעליו וינוח לל ולא יכבידו דבריו עליך עבטיט

(לל – לך, כנראה. מכביד עליו עבטיט – מופיע בנביא)

מה כבד מעפרת ומה שמו סכל

חול מלח וברזל קלים לנשוא מסכל

בית חזקו אשיותיו אמצו מאסריו נכונים עמדיו לא יירא מסׂעה וסער לב נכון בעשתונותיו כל חרדה לא תזעזענו

(בעשתונותיו – במחשבותיו)

לב נכון במחשבתו כפיטורי צצים על קיר שיד

(כפיטורי ציצים – רבי יופי)

כצבת צמר בהר גבוה ורוח סערה לב סכל על כל צרה רוחו נשברה

(כצבת צמר – ?)

מחאת עין תדלף דמעה מחאת לב תוציא חמה

(מחאת – אולי מלשון מכה, לחיצה)

משליך צרור בצפרים יעט אותם גוער ברעהו מגרש אהבתו

שלוף חרב על רעו עוד יש תקוה לרצותו באמרי שפר

(כנראה – גם אם שלפת חרב על רעך, עדיין יש תקווה לרצותו בדיבור נעים)

גולה רז מכה בסתר ונכלי מרמה מבריחים רע באין השב

החזק ברעך לעת מטה ידו למען תגל בטובו

מצר בצרת רעהו גם בשמחתו יתערב לבו

אל תבוז רע כי דל הוא כי אין אדם מבלי לו רגע צולח

(אין לך אדם שאין לו שעה – אמרו חז"ל [ואנדי וורהול צמצם זאת לעשרים דקות של תהילה…])

לפני עלות הלהב תמרת עשן ולפני שפוף דם קלון

(קלון לאדם מוביל אותו לשפיכת דם)

אם מך רעך לא תגעלנו ומפניו בל תסתר

אם הפקיר לך רעך סודו בל תגלנו כי שומעך יזהר ממך וכדמן יחשבך

מי זה ישים משמר לפי וחותם על לשוני בל תהגה פי נבלה ולשוני בל יחתני

בן סירא כא
תרגום בן זאב.

כאן בעיקר ידבר על הדיבור הנכון. רוב הפסוקים פשוטים ומובנים, וכמעט לא צריך להעיר עליהם.

בני חטאת חדל בקש על העוברות וכֻפרו לך

(חדל לחטוא, בקש סליחה על העברות)

ברח לך מעון כמפני נחש אם תקרב אליו ישכך

שניה שני אריה נפש אדם חובלת

(שינייה של העבירה כשיני אריה)

חרבה חרב פיפיות אין מזור למכתה

עׂשק ועול ירוששו ויהרסו ארמון גאים

שועת עשוק מפה לאזן ולפני שופט הארץ תעלה

(האם כאן מקור הביטוי 'מפה לאוזן'?)

שונא תוכחת איש בליעל ואוהב מוסר ירא יי

איש מהתל נודע מרחוק וכל יודעיו יבדלו ממנו וינזרו

בונה ביתו בחיל זרים כונס אבנים לקברו

נטל חול על שכם זקן איש אויל בחברת נבונים

(האוויל מכביד)

רכסי רשע חבל קש נץ תקדח בו כֻלׂה יקד יקוד

ראש אׂרח רשע על משכית שש ואחריתו שוחה עמוקה

נוצר תורה שליט ביצרו וירא יי לא יחסר לו כל

לב חכם מעין נובע ומחשבתו מקור מים חיים

(השווה –
משלי יח ד: "מַיִם עֲמֻקִּים דִּבְרֵי פִי אִישׁ, נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה.")

לב כסיל סיר נקוב כל ימיו לא יאלף חכמה

(והכסיל להפך, מאבד מים)

משכיל מקשיב חכמה יהללנה ועליה יוסיף

כסיל שומע יהתל בה וישליכנה אחרי גוו

(בה – בחוכמה)

שיח רשעים כמשא בדרך ומלל צדיק נעים לאזן

בקהל עם פי חכם יבֻקש ולדבריו ישימו לב

(מקשיבים לחכם)

בית הרוס דברי כסיל ומדעו אמרים אין להם שחר

חכמה לסכל סוגר לידיו וסד לרגליו ולחכם חלי פז לראשו ואצעדה לזרועו

שחוק בער בקול גדול וחכם בנחת ישחק

פתי ירוץ פתאום בית רעו וגבר חכם מתנהל לאטו

אויל מציץ מפתח הבית פנימה ויקר רוח בחוץ יעמוד

מטה אזנו אחורי דלת רעהו אולת היא וכלימה ומשכיל יבין לאשורו

דברי פתי שיח סיג בלא דעת ובפלס משקל ידבר נבון

לב כסיל בפיו ופי משכיל בלבו

מחרף נבל רשע נפשו הוא מחרף

(כשנבל מחרף את הרשע, את עצמו הוא מחרף)

כבד על משכיל פתי כי לא ידע מה ידבר אתו

קריאה בבן סירא כ.
תרגום בן זאב.

כאן כמה רעיונות, אך אחד שווה הדגשה, והוא – צריך למצוא זמן נכון למתן מענה. ובדומה לכך נכתב –

שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב.
משלי טו, כג.

כמה מהפסוקים אני משאיר בלי התייחסות כי הם מובנים מעצמם, וכמה – כי הם לא מספיק מובנים. אך די לנו שנבין את המובנים – וזה נכון לכל פרקי הספר, בקריאה זו

נקרא –
הוכח לץ לא טוב ולהלל איש לא לו תהלה

('אל תוכח לץ פן ישנאך' – משלי, ואל תהלל איש שלא מגיעה לו תהילה)

מוכיח בלא עתו לו החריש חכם יחשב

(יש זמן לתוכחה)

טוב הוכח עמיתו בפיו מנשוא שנאתו בלבבו

('לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכיח תוכיח את עמיתך' – בתורה)

מודה חטאיו מלבו מציל מכניעה נשפו

שופט מעול משפט סריס מענה נערה אשר הפקדה אתו

(שופט המעוול במשפט הוא כמו סריס, שומר נשים, אשר מענה את הנערה עליה הופקד)

יש מחריש חכם יחשב ומרבה דברים ישנא

('חושך שפתיו משכיל' – משלי)

יש מחריש כי אין בפיו מענה ויש עוצר מענהו לעתו

(אבל – יש שותק כי אין לו מה לענות, ויש מי שעוצר מענהו ומחכה לזמן הנכון)

נכון מחריש ונוצר עתו ופתי נמהר בדבריו ולא יחיל

(הנבון שותק ומחכה לרגע הנכון, והפתי נמהר בדבריו ולא יפחד)

נטל כבד מרבה כיָבים ומרים נפשו קלון אחריתו

(כמו שנטל כבד מביא פצעים, כך הגאוותן סופו לנחול קלון)

משליך אבן מפריח צפֳרים ודברי נרגן מפריד רעים

(משל יפה על הנרגן)

הופך במוסר לבו פורק עׂל מנפשו

יש נזק נהפך למשכרת ומשכרת תהפך למחסור

יש קונה דבר במחיר מעט ואחר ישלם שבעתים

מתת כסיל לא תרצה כי עיניו על גמול שבעתים תצפינה

מעט יתן ורב מחסד וכדורך בגת יקרא בקול גדול

(הכסיל יתן מעט ויעשה מזה רעש גדול)

היום נׂשה ומחר נׂגש וכל נדבתו קלון וחרפה

במתק שפתים יתן נדיב ייטיב וקולו בל ישמע

(ואילו הנדיב נותן בשקט)

אמר סכל חסרתי רעים ואין גומל על טובתי

גם אוכלי לחמי דורשי הותי עד מה תרבה חרפתו

מוקש רגל קטׂן מוקשו ומוקש לשון יחבל נפשו

מים על אבן חלק לשון כסיל בין נבונים

מאכל תפל בלי מלח דבֵּר דבר בלא עִתה

(לדבר שלא בזמן – דבר תפל)

דבר חכמה בפי סכל נשחתה כי בלא עִתה ידבר

גם בהגות פי כסיל תבונה סר טעמה כי משפטה יסלף

יש ברישו ימנא מחטׂא ומך ערכו נִצל מנסיונות

יש אובד מפני בשתו ומכלימת פניו ישחת

יש מבטיח מפני חרפה וקנה לו שונא חנם

אין רע כאיש כזב ושניהם ילבשו בׂשת

אחרית פי מארה בבוז ובחרפה יאבד

פי חכם תצליח דרכו ופׂעל משכיל לפני גדולים ינחנו

נר נירו ירבה אלמתו ונשוא חן בעיני שליט ייטיב עול

מׂהר ומתן מכסה לעינים ורסן לשפתיים להשבית מוסר

חכמה נסתרה ואוצר טמון מה יועילו גם שניהם

(אין תועלת בחוכמה כאשר לא מגלים אותה)

טוב יתחבא האויל באולתו ואל חכם בחכמתו

(מוטב שהאוויל יסתיר את איוולתו, ולא החכם את חוכמתו. אבל קודם אמר מה שנראה כדברים הפוכים לזאת).

קריאה בבן סירא יט.
שוב בתרגום בן זאב, כי מהדורת דוד כהנא חסרה.

לא ללכת אחר תענוגות –
בני אחרי משאלות לבך לא תלך ומתשוקתך חדל

כי אם אפוא כל מאוייך תמלא לחרפת אויבך תהיה

לא תפנק במעדנים לבך פן חיש קל תורש

אל תשת ידך עם מערכי ארוחות פן תדל ומאום בכיסך אין

נושים בך יפגעו בגדך חבולות וכליך בעבוט וקלונך יֻצא לרבים

פועל סובא לא יעשיר ואוהב בשר יתרושש

יין ואשה מהכלים לב ורועי זונות יאבד

(יין ונשים מכלימים או מכלים את הלב)

ועוד עניינים, ובעיקר בענייני שמועות ודיבורים –
נפש עזה תדיח בעליה ונמהר להאמין חסר לב ורבה רעתו

שמח לאיד קרוב שברו ושׁׂנה דבר חסר דעת

(במשלי – 'שונה בדבר מפריד אלוף'. הוראתו כנראה – משנה את דברו)

אל תשנה דבר ולא יחסדך איש

(במשלי – 'פן יחסדך שומע', במובן שלילי)

עם אוהב ועם שונא לא תרבה דברים ואם לא יחשב לך עון החרש

(מוטב להמעיט בדברים)

לא תוציא מפיך כל אשר ידע לבך

(השווה –
בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ.
משלי יד, לג)

מסדר בית שכנך לא תספר ולא תתחקה על דרכו

(אל תספר דברים על שכנך)

כי שומעך ישים דברך אל לבו ואחר גבך בוז יבוז לך

שמעת דבר בלבך ימות הרגיע כי בטנך ממנו לא תבקע

(מה ששמעת לא יהרוג אותך, כנראה)

אויל עֻבר שמועה יחבל לו כחבלי אשה הרבה מעולהּ

(אבל האוויל נחבל מהשמועה, כנראה)

חץ תקוע בירך שמועה בלב סכל

הוכח את עמיתך אולי לא דִבר ואם דִבר אל ישנה

הוכח את עמיתך כי הולכי רכיל רבים ואל יאמין לבך לכל דבר

יש חוטא ולא מלבו ומעות ולא מדעתו

(יש חוטא שוגג)

הוכח לרש ואחר תענש ובקצפך אל תבהל

ומענייני החוכמה –
תורת אל חכמה ויראת יי תבונה נוצר אלה משכיל

אין חכמה במזמות רשע ולא שכל בנכלי מרמה

יש ערום לעולל עלילות ברשע בער ונקי חטא

יש נבער מדעת בלי חטא ורב מדע וחוטא

טוב מעט תבונה ותם לבב ממדע רב ורשע

ועוד דברים על חזות מטעה –
יש מתראה מך מטה ראשו ורוח נשברה ולבו מלא נכלים

(מתראה – מראה עצמו עני ומדוכדך, אבל בעצם נוכל)

מטה פניו מכניע רוחו ובמקום לא נודע ישר יִקרא

והוא באפס כח יעצור רשעו וימצֵא לא יבאיש ויחפיר

בחזות אפים נודע גבר ומראה עיניו על מחשבתו יענה

מראהו ולבושו יוכיחו על מעשיו צחקו והלוכו יעידו מה משפטו

(אדם ניכר במראהו ובלבושו, בצחוקו ואופן הילוכו)

קריאה בבן סירא יח.
גם את הפרק הזה אביא בתרגום בן זאב , כי מהדורת דוד כהנא חלקית.
כאן הוא מדבר על כיצד יש לתת, על מחשבה לפני מעשה, ועל עניינים שונים.

הלכות מתן –
בני אם תיטיב בל תבזה ואם תתן לא תרע עיניך

(תתן בעין טובה, בלי לבזות את המקבל)

טוב אשר לא תתן משתתן ותָחֵת בגערה

כצנת מטר עלי חׂרב ואמרים רכים עלי מתת

(כמו מי גשם קרים על מקום יבש, כך דיבור רך המלווה למתן)

יא אפו אמרי נׂעם טובים ממתן ונאמן רוחו יחונן בשניהם

אויל מתחסד לפני נדבתו ומתת רשע מכלה עינים

(האוויל מציג עצמו כחסיד לפני שהוא נותן, והרשע משהה נתינתו עד שהעיניים כלות)

נדבת פיו רבה ומתת ידהו מעט מזער

(מדבר הרבה, אבל נותן מעט)

פושק שפתיו בהמון ולעת יתן אין כל מאומה

וממשיך בעניינים שונים, ובעיקר על מחשבה מראש –
עד לא תדבר התבונן ולמד טרם תלַמד

(קודם תלמד בעצמך, ואז תלמד אחרים)

עד בוא צרה בקש עזר וטרם תחלה בקש מרפא

(הקדם רפואה למכה)

הִוָכח טרם תוכיח והשפט טרם תשפוט

עד בוא צוקה התפלל ולעת רעה תמצה מענה

עד לא כשלת התחנן ועד לא תחטא תן צדקה

(שוב, עד לא – עוד לפני, עוד לפני שתיכשל בקש עזרה וכו')

לא תתמהמה לעששות חובך ולא תאחר לשוב עד שכבך על ערש דוי בעוד חילך לחטא תיטיב דרכך

(אל תאחר לעשות תשובה ולעשות טוב)

לא תשים מועד לשוב זכור כי המות לא יאחר

(אל תקבע זמן בעתיד שבו תשוב, כי אינך יודע מתי תמות)

עד לא נדרת בין נדרך ולא תהיה כמנסה את יי

אל תוסיף חטא על חטאה כי בראשונה לא נקית

זכור כי רׂגז אחרית כל חטא ובעת צרה לא ישוב אפו ממך

(סופו של כל חטא – רוגז)

זכור רעבון בימי שובע ועׂני בימי עׂשר

מבקר לערב מהפך עִתֶּךָ וביד יי אין מעצור

וגבר חכם יצף מלפנים וביום צרה לא יירא

(החכם מתכונן מראש)

נאוה לנבון אלף חכמה ויורעיה יפיקו משלי דעת

אוהב לקח יחכם ועד קצו יד משלי תבונה אמרי דעת ואלפי נפש