קריאה בצוואת השבטים – זבולון

קריאה בצוואת זבולון.
הפעם ברשותכם אביא שלושה פרקים מתוך צוואה בינונית-בגודלה זו.
בתחילה זבולון מספר על מכירת יוסף, שאמנם השתתף בה, אך הצטער על כך, בעוד אחיו קנו בשכר המכירה נעליים. אולי זה מתקשר גם לפסוק – שמופיע בהפטרה של סיפור יוסף –

כֹּה אָמַר יְהוָה עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם.
עמוס ב, ו.

בכל אופן כאן הדבר מתקשר אף למנהג החליצה.
ומכאן זבולון מגיע אל עצתו העיקרית – לנהוג בחמלה.
ולבסוף, קטע יפה המלמד שצריך ראש אחד, הנהגה אחת מאוחדת, ולא פיצול בעם.

סיפור יוסף –
פרק ג
א: ובכסף שכרו לא היה לי חלק בני

ב: כי אם שמעון ודן וגד ובניהם ויקחו את-מחירו ויקנו נעלים להם ולנשיהם ולבניהם ויאמרו לא נאכלהו כי מחיר אחינו הוא

ג: כי אם-רמוס נרמסנו יען אשר אמר למלך עלינו ונראה מה-יהיו חלומותיו

ד: כי על-כן כתוב בספר חנוך כל-אשר לא יחפץ להקים זרע לאחיו וחלצו את-נעלו וירקו בפניו

ה: ואחי יוסף לא חפצו בחיי אחיהם ויי חלץ להם נעלם אשר נעלו בפני יוסף אחיהם

ו: כי כאשר ירדו מצרימה ויחלצו להם נערי יוסף את-נעליהם לפני השער וככה השתחוו לפני יוסף כחק למלך פרעה

ז: והמה לא רק השתחוו לפניו כי גם-ירקו עליהם אחרי אשר נפלו אפים לפניו ויכלמו לפני המצרים

ח: כי שמעו המצרים את-הרעה אשר עשו ליוסף

עצת החמלה –
פרק ה
א: ועתה בני הנני מצוכם אשר תשמרו את-מצות יי ותרחמו איש על-קרובו ותחוסו על-כל לא רק על-בני אדם כי אם גם-על-כל-חי אשר לא ידבר

ב: כי על-כן ברכני יי ובחלות כל-אחי אני לא נחליתי כי יודע יי מזמות כל-איש

ג: ועל-כן יכמרו רחמיכם כי כאשר יעשה איש לקרובו כן ישלם יי לו

ד: כי בני אחי חלו וימותו על-דבר יוסף כי לא רחמו בלבבם ובני נשמרו מכל חלי כאשר ידעתם

ה: ויהי כאשר היינו בארץ כנען על-חף הים ואצוד ציד ליעקב אבינו ורבים טבעו ואנכי נשארתי חי

אחדות –
פרק ט
א: ואתם דרשו היטב במים ודעו לכם אם-ישטפו לעבר אחד יגרפו אתם אבנים עצים ואדמה וכל-דבר אחר

ב: ואם-להרבה זרמים יחלקו ובלעה אותם האדמה ונמסו

ג: וגם-אתם אם-תתפרדו יהי לכם כן

ד: ועל-כן אל-תתפרדו לשני ראשים כי כל-אשר עשה יי ראש אחד לו ושתי כתפים שתי ידים ושתי רגלים ושאר האברים

ה: ואנכי ידעתי על-פי כתבי אבותי כי תתפרדו בישראל ותלכו אחרי שני מלכים ותעשו כל-תועבה

ו: ואויביכם יוליכו אתכם בשבי ותחיו ברעה בין הגוים ברב חלי ויגון

ז: ואחרי הדברים האלה תזכרו את-יי ותשובו והוא ישיב אתכם כי חנון ורחום הוא לא יפקד עון על-בני-איש כי בשר המה ורוחות התהו יתעום במעשיהם

ח: והיה אחרי-כן יאיר יי לכם אור צדקה ומרפא ורחמים בכנפיו והוא לבדו יגאל את-כל-שבי בני האדם מבליעל וכל-רוח תהו יהיה למרמס וישיב את-כל-העמים לקנא למענו והמקום אשר בו יבחר יי ירושלים שמו יקרא

ט: ועוד תכעיסהו ברב מעלליכם והוא ישליך אתכם מעל פניו עד-קץ העתים.