בן סירא יד.
כאן בן סירא ממליץ לאדם ליהנות גם את עצמו. אולי זה דרש על הפסוק – 'ואהבת לרעך כמוך' – אם כמוך, מכאן שגם את עצמך עליך לאהוב!
ואולם, מסר זה לא מופיע הרבה בתנ"ך, למעט בספר קהלת, ואצל חז"ל הוא כן מופיע, למשל בסיפור על הלל, שאמר שהוא הולך לעשות מצווה, ומהי מצווה זו? לרחוץ גופו! וזו מצווה, שהרי הוא נברא בצלם.
וכן מדובר כאן על שצריך להספיק ליהנות עוד לפני המוות.
לבסוף עוד שבחים לחוכמה.
ספר בן סירא במהדורת דוד כהנא, פרק י"ד.
א. אל תימנע נפשך מטובה –
(א) אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ לֹא עֲזָבוֹ פִיהוּ, וְלֹא אָבַח עָלָיו דִּין לִבּוֹ.
(אבח – ייחודי. ואולי צ"ל אבד)
(ב) אַשְׁרֵי אִישׁ לֹא חִסַּדְתּוֹ נַפְשׁוֹ, וְלֹא שָׁבְתָה תּוֹחַלְתּוֹ.
(ג) לְלֵב קָטֹן לֹא נָאוֶה עֹשֶׁר, וּלְאִישׁ רַע עַיִן לֹא נָאוֶה חָרוּץ.
(חרוץ – זהב. הזהב אינו נאה לרע עין)
(ד) מוֹנֵעַ לְנַפְשׁוֹ יִקְבֹּץ לְאַחֵר, וּבְטוֹבָתוֹ יִתְבַּעְבֵּעַ זָר.
(כנראה – מי שמונע טובות מעצמו, עובד בשביל האחר. יתבעבע – שורש ייחודי)
(ה) רַע לְנַפְשׁוֹ לְמִי יֵיטִיב, וְלֹא יִרְאֶה בְּטוֹבָתוֹ.
(ואם לא תיטיב גם לעצמך, למי תיטיב?)
(ו) רַע לְנַפְשׁוֹ אֵין רַע מִמֶּנּוּ, וְעִמּוֹ תּשְלוּמַת רָעָתוֹ.
(מי שרע לעצמו – אין רע ממנו)
(ט) בְּעֵין כּוֹשֵׁל מְעַט הוּא חֶלְקוֹ, וְלוֹקֵחַ חֵלֶק רֵעֵהוּ מְאַבֵּד חֶלְקוֹ.
(החצי השני – מי שלוקח שלא בצדק את ששייך לחברו, את ששייך לו יאבד)
(י) עַיִן רַע עָיִן תָּעִיט עַל לָחֶם, וּמְהוּמָה עַל שֻלְחָנוֹ.
(רע עין עט ומתנפל על אוכל, זולל)
(*י) עַיִן טוֹבָה מַרְבֶּה הַלָּחֶם, וּמַעְיָן יָבֵשׁ יִזַּל מַיִם עַל הַשֻּׁלְחָן.
(יא) בְּנִי אִם יֵשׁ לְךָ שָׁרֵית נַפְשֶׁךָ, וְאִם יֵשׁ לְךָ הֵיטִיב לָךְ.
(אם יש לך – תיהנה ממה שיש לך)
(יב) וּלְאֵל יָדְךָ הִדָּשֵׁן, זְכוֹר כִּי לֹא בִשְׁאוֹל תַּעֲנוּג.
(שהרי במוות כבר אין הנאה)
(*יב) וְלֹא מָוֶת יִתְמַהְמַהּ, וְחֹק לִשְׁאוֹל לֹא הֻגַּד לָךְ.
(אינך יודע מתי תמות)
(יג) בְּטֶרֶם תָּמוּת הֵיטִב לְאוֹהֵב, וְהַשִּׂיגַת יָדְךָ תֶּן לוֹ.
(ולכן, בטרם תמות, תן משלך גם לאוהביך)
(יד) אַל תִּמְנַע מִטּוֹבַת יוֹם, [וְאַל תִּמְנַע מִטּוֹבָה נַפְשֶׁךָ].
(ואל תימנע מטובת עצמך)
(*יד) וּבְהִלֶּקַח אָח אַל תְּעַבֵּר, וַחֲמוּד רֵעַ אַל תַּחְמֹד.
(ואל תחמוד את של רעך)
(טו) הֲלֹא לְאַחֵר תַּעֲזוֹב חֵילֶךָ, וִיגִיעֲךָ לְיוֹדֵי גוֹרָל.
(הרי גם מה ששלך, אחרי המוות יעבור לאחר)
(טז) תֵּן לְאָח וְחֹנֵן וּפַנֵּק נַפְשֶׁךָ, כִּי אֵין בִּשְׁאוֹל לְבַקֵּשׁ תַּעֲנוּג.
(שוב – תן לאח ולעצמך, והתפנק!)
(*טז) וְכָל דָּבָר שֶׁיָּפֶה לַעֲשׂוֹת, לִפְנֵי אֱלֹהִים עֲשֶׂה.
(מזכיר את קהלת ט, י –
כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה.)
(יז) כָּל הַבָּשָׂר כַּבֶּגֶד יִבְלֶה, וְחֹק עוֹלָם גֹּוֵעַ יִגְוָעוּ.
(חוק עולם הוא שכולם מתים)
(יח) כְּפֶרַח עָלֶה עַל עֵץ רַעֲנָן, שֶׁזֶּה נוֹבֵל וְאַחֵר צוֹמֵחַ.
(*יח) כֵּן דּוֹרוֹת בָּשָׂר וָדָם, אֶחַד גֹּוֵעַ וְאֶחַד גּוֹמֵל.
(זה מת ואחר נולד וחי, כעלי העץ המתחלפים)
(יט) כָּל מַעֲשָׂיו רָקוֹב יִרְקָבוּ, וּפֹעַל יָדָיו יִמָּשֵׁךְ אַחֲרָיו.
(והמת נרקב בקבר. ופועל ידיו ימשך אחריו – אולי – אבל מה שפעל ימשך אחריו, אחרי מותו)
ב. בשבח החוכמה –
(כ) אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ בְּחָכְמָה יֶהְגֶּה, וּבִתְבוּנָה יִשְׁעֶה.
(כא) הַשָּׂם עַל דְרָכֶיהַ לִבּוֹ, וּבִתְבוּנֹתֶיהַ יִתְבּוֹנָן.
(כב) לָצֵאת אַחֲרֶיהָ בְחֵקֶר, וְכָל מְבוֹאֶיהָ יְרַצֵּד.
(כג) הַמַּשְׁקִיף בְּעַד חֲלוֹנָה, וְעַל פְּתָחֶיהָ יְצוֹתֵת.
(כד) הַחוֹנֶה סְבִיבוֹת בֵּיתָהּ, וְהֵבִיא יְתֵדָיו בְּקִירָהּ.
(כה) וְנוֹטֶה אָהֳלוֹ עַל יָדָהּ, וְשָׁכַן שֹׁכֶן טוֹב.
(כו) וְיָשִׂים קִנּוֹ בְעָפְיָהּ, וּבַעֲנָפֶיהָ יִתְלוֹנָן.
(כז) וְחוֹסֶה בְּצִלָּהּ מֵחֹרֶב, וּבִמְעוֹנוֹתֶיהָ יִשְׁכֹּן.
הפסוק היומי 