פרק יב. מדבר כולו על הזולת – למי יש להיטיב ולמי לא, על מי יש לסמוך ועל מי לא.
בן סירא יב, מהדורת דוד כהנא, מתוך ויקיטקסט –
(א) אִם תֵּטִיב תֵּדַע לְמִי תֵטִיב, וִיהִי תִקְוָה לְטוֹבָתָךְ.
(צריך לדעת למי אנו מיטיבים)
(ב) הֵיטִב לַצַּדִּיק תִּמְצָא תַשְׁלוּמַת, אִם לֹא מִמֶּנוּ מֵיְהֹוָה.
(אם תיטיב לצדיק זה ישתלם לך, ממנו או מה')
(ג) אֵין טוֹבָה לִמְנֹחַ רָשָׁע, וְגַם צְדָקָה לאֹ עָשָׂה.
(כנראה – אבל אין לעשות טובה לרשע, שגם הוא לא עשה צדקה)
(ד) פִּי שְׁנַיִם רָעָה תַּשִּׂיג בְּעֵת צֹרֶךְ, בְּכָל טוֹבָה תַּגִּיעַ אֵלָיו.
(כנראה – התוצאה של זה תהיה רעה כפולה, כשתגיע אליו טובה)
(ה) כְּלֵי לָחֶם אַל תִּתֵּן לוֹ, לָמָּה בָם יַקְבִּיל אֵלֶיךָ.
(אל תתן לו כלי מלחמה, כי יפנה אותם נגדך)
(ו) כִּי גַם אֵל שֹוֹנֵא רָעִים, וּלָרְשָׁעִים יָשִׁיב נָקָם.
(ז) תֵּן לַטּוֹב וּמְנַע מֵרָע, הֹקֵיר מָךְ וְאַל תִּתֵּן לְזֵר.
(סיכום – תן לטוב ומנע מרע את הטובה)
(ח) לֹא יִוָּדַע בַּטּוֹבָה אוֹהֵב, וְלֹא יְכֻסֶּה בְרָעָה שׂוֹנֵא.
(ט) בְּטוֹבַת אִישׁ גַּם שׂוֹנֵא רֵעַ, וּבְרָעָתוֹ גַּם רֵעַ בּוֹדֵד.
(השווה –
גַּם לְרֵעֵהוּ יִשָּׂנֵא רָשׁ וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים.
משלי יד, כ)
(י) אַל תַּאֲמִין בְּשׂוֹנֵא לָעַד, וִיהַלֵּךְ בְּנַחַת.
(אין להאמין בשונא אף פעם)
(יב) תֵּן לִבְּךָ לְהִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ, הֱיֵה לוֹ כִּמְגַלֶּה רָז.
(ויש להתיירא ממנו)
(יג) וְלֹא יִמְצָא לְהַשְׁחִיתְךָ, וְדַע אַחֲרִית קִנְאָה.
(וכך לא יוכל להשחית אותך בקנאתו)
(יד) אַל תַּעֲמִידֵהוּ אֶצְלֶךָ, לָמָּה יֶהְדָּפְךָ וְיֲַעמֹד תַּחְתֶּיךָ.
(טו) אַל תּוֹשִׁיבֵהוּ לִימִינֶךָ, לָמָּה יְבַקֵּשׁ מוֹשָׁבֶךָ.
(טז) וּלְאָחוֹר תַּשִּׂיג אֲמָרַי, וּלְאַחְוָתִי תִּתְאַנָּח.
(ואז תביט לאחור אל מה שאמרתי לך ותתאנח כי לא שמעת)
(יז) מִי יוּחַן חוֹבֵר נָשׁוּךְ, וְכָל הַקָּרֵב אֶל חַיַּת שֵׁן.
(כמו המתקרב אל חיה נושכת, כן המתקרב אל איש זדון)
(יח) כֵּן חוֹבֵר אֶל אִישׁ זָדוֹן, וּמִתְגֹלֵל בַּעֲוֹנֹתָיו.
(יט) לֹא יַעֲבֹר, עַד תִּבְעַר בּוֹ אֵשׁ.
(כ) כַּאֲשֶׁר יָבוֹא עִמְּךָ, לֹא יִתְגַּלֶּה לָךְ.
(הוא אינו גלוי וכן עמך)
(כא) וְאִם תִּפּוֹל, לֹא יִפֹּל לְהַצִּילֶךָ.
(כב) עַד עֵת מָעַד לֹא יוֹפִיעַ, וְאִם תִּמּוֹט לֹא יִתְכַּלְכָּל.
(עד שהוא בנפילה הוא לא מופיע, ואם אתה נופל הוא לא עוזר)
(כג) בְּשְׂפָתָיו יִתְמַהְמַהּ צָר, וּבְלִבּוֹ יַחְשׁוֹב מַהֲמֹרוֹת עֲמוּקוֹת.
(חושב ואומר רעות)
(כד) וְגַם אִם בּעֵינָיו יַדְמִיעַ אוֹיֵב, אִם מָצָא עֵת לֹא יִשְׂבַּע דָּם.
(כה) אִם רַע קְרָאֲךָ נִמְצָא שָׁם, כְּאִישׁ סוֹמֵךְ יְחַפֵּש עָקֹב.
(כו) רֹאשׁ יָנִיעַ וְהֵנִיף יָדוֹ, וּלְרוֹבֶה לָחַשׁ יְשַׁנֶּא פָנִים.
(שלושת הפסוקים האחרונים לא ברורים לי).