בספרו החדש של פרופ' אביגדור שנאן 'מגילת קהלת – פירוש ישראלי חדש' מצאתי הפניה להסברו של אבן עזרא על הסתירות הרבות שבקהלת, ומכיוון שהוא יפה וחשוב, אביאו כאן. גם בהמשך, אם אמצא דברים חשובים, כנראה שאשתף אותם.
ט֥וֹב כַּ֖עַס מִשְּׂח֑וֹק כִּֽי־בְרֹ֥עַ פָּנִ֖ים יִ֥יטַב לֵֽב׃
קהלת ז, ג.
אבן עזרא –
(הנפשות באדם) –
טוב כעס – כבר בארו חכמי הראיות שיש באדם שלש נפשות, האחת הנפש הצומחת, והענין כי כמו שיש במיני הצמחים והדשאים וכל עץ כח, קרא שמו נפש או מה שתרצה, שיגדל גשם הצמח ויגביהנו וירחבנו כן יש באדם, וזאת הנפש מתגברת עד זמן קצוץ. וזאת הנפש היא המתאוה והיא הצריכה לאכול. והנפש השנית נפש הבהמה והיא בעלת ההרגשות חמשה והיא בעלת התנודה ההולכת ממקום למקום, וזאת הנפש גם היא באדם. ולאדם לבדו נפש שלישית, היא הנקראה נשמה, היא המדברת הַמַּכֶּרֶת בין אמת ושקר בעלת החכמה.
והנפש השנית אמצעית בין שתי הנפשות. והאלהים נטע שכל באדם, הוא הנקרא לב, למלאות חפץ כל נפש בעתו, גם עֲזָרָהוּ בַמִצְוֹת תַעֲמֵדְנָה כל דבר על מתכונתו, ואין זה הספר מוכן לדבר על סוד הנפש כי עמוק הוא, ולא יוכל מבין לעמוד על האמת כי אם אחר קְרֹאת ספרים רבים. ולולי שהוצרכתי להזכיר חלקי הנפשות בעבור פירוש הפסוקים, לא רמזתי לכלל אף כי לפרט.
(דבר והיפוכו בדברי קהלת) –
ועיקר הצורך הוא שֶיֵירָאוּ בדברי שלמה בַספר הזה דברים קשים מהם שיאמר במקומות רבים דבר וְיֹאמַר הֶפֶךְ הדבר. ובעבור זה אמרו חכמי ישראל בקשו לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה. אמר טוב כעס משחוק והפך זה: כי כעס בחיק כסילים ינוח (קהלת ז׳:ט׳). וכן כי ברב חכמה רב כעס (קהלת א׳:י״ח), והפך: והסר כעס מלבך (קהלת י״א:י׳). וכן טוב אשר יפה לאכל ולשתות (קהלת ה׳:י״ז), והפך: טוב ללכת אל בית אבל (קהלת ז׳:ב׳). וכן ושבחתי אני את השמחה (קהלת ח׳:ט״ו), והפך: ולשמחה מה זו עשה (קהלת ב׳:ב׳). וכן מה יותר לחכם מן הכסיל (קהלת ו׳:ח׳), והפך: שיש יתרון לחכמה מן הסכלות (קהלת ב׳:י״ג). וכן ושבח אני את המתים (קהלת ד׳:ב׳), והפך: כי לכלב חי הוא טוב (קהלת ט׳:ד׳). וכן כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בִשְׁאוֹל (קהלת ט׳:י׳), והפך: כי עת לכל חפץ (קהלת ג׳:י״ז). וכן וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל (קהלת ח׳:י״ג), והפך: ויש רשע מאריך ברעתו (קהלת ז׳:ט״ו). וכן אשר יהיה טוב ליראי האלהים (קהלת ח׳:י״ב), והפך: {ו}יש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים (קהלת ח׳:י״ד). והמחפש היטב ימצא עוד כַאלה בספר הזה.
(מחבר אחד) –
וידוע כי הקל שֶבחכמים לא יחבר ספר ויסתור דבריו בספרו. והוצרך אחד מן המפרשים לפרש מלת קהלת כמו קהלת יעקב (דברים ל״ג:ד׳), ואמר כי תלמידיו חִברו הספר וכל אחד אמר כפי מחשבתו. וזה איננו נכון כלל, בעבור שאמר ויותר שהיה קהלת חכם (קהלת י״ב:ט׳), והנה הוא אדם אחד. ועוד: בקש קהלת למצא דברי חפץ (קהלת י״ב:י׳). והראיה הגמורה: אני קהלת הייתי מלך (קהלת א׳:י״ב).
(והוא שלמה) –
ואחר שהעיד הכתוב על שלמה שאחריו לא יקום כמוהו חכם, ידענו שאין בדבריו הפך, רק הם כלם נכחים למבין וישרים למוצאי דעת (משלי ח׳:ט׳).
(שמות, לצורך העניין, לחלקי הנפש – נפש, רוח, נשמה) –
ועתה אפרש אותם בדרך קצרה. אף על פי שהשלש נפשות נקראות בשם אחד בעבור הִתְאַחְדָם כי הנשמה תִקָרֵא רוח ונפש, לכן אשים שמות להם למען לא אאריך בתואר כל אחת. ויהי שם הנפש המתאוה לאכול ולשמוח וחשק המשגל נפש. ויהי שם הנפש בעלת ההרגשה המבקשת גדוּלָה וּשְרָרָה רוח. ויהי שם הנפש בעלת החכמה נשמה. גם כן חִלְקם רבנו סעדיה גאון זכרו לברכה.
(ומתחיל ביישוב הסתירות, תחילה הבחנה בין כעס לרוע פנים) –
וידוע כי בהתגבר הנפש תחלש הנשמה, ואין כח לה לעמודב לפניה בעבור היות הגוף וכל יצריו עוזרים אותה. על כן המתעסק באכילה ובשתייה לא יחכם לעולם. ובהתחבר הנשמה עם הרוח תנצחנה הנפש, אז תפקחנה מעט עיני הנשמה להבין חכמות הגויות. לכן לא תוכל לדעת החכמות העליונות בעבור כח הרוח המבקשת שררה, והיא המולידה הכעס. והנה זה פירוש טוב כעס משחוק.
וענין כי ברע פנים ייטב לב – הוא הדאגה כמו מדוע פניכם רעים (בראשית מ׳:ז׳).
(ושנית בעניין כעס הכסיל והחכם) –
וענין לב – הוא השֶׂכֶל. ואחר שתתגבר הנשמה על הנפש בעזרת הרוח, צריכה הנשמה להתעסק בחכמה שתעזור אותה עד שתנצח הרוח ותהיה תחת ידיה. וזה פירוש אל תבהל ברוחך לכעוס (קהלת ז׳:ט׳). וענין כי כעס בחיק כסילים ינוח (קהלת ז׳:ט׳) שהוא עמהם לעולם ולא יזוז מהם, ועם החכם לא יִמָצא כי אם בעתו לצורך. וענין כי ברוב חכמה רוב כעס (קהלת א׳:י״ח) כעינין {ו}אל תתחכם יותר (קהלת ז׳:ט״ז), כי רוב החכמה ירבה כעסו על הבלי העולם ועל בני העולם, ויצא מהישוב כענין למה תשומם (קהלת ז׳:ט״ז) וימות בלא עתו. על כן הטוב לאדם שישקול כל דבריו ועניניו במאזני צדק ויתן חלק לכל נפש בעתו.
(ובעניין התאווה) –
וענין והסר כעס מלבך (קהלת י״א:י׳) הוא שלא תמשיל הרוח עליך. וכן והעבר רעה מבשרך (קהלת י״א:י׳) היא התאוה כי אם אכל כל מאכל שיתאוה יביא רעה על בשרו וכן אם הוסיף במשגל יביא רעה חולה על בשרו, וענין בשרו הוא גופו. והנה הזכיר בפסוק הזה שיחליש אדם בכל יכלתו הרוח בעלת הכעס והנפש בעלת התאוה. וענין טוב אשר יפה לאכול ולשתות (קהלת ה׳:י״ז) כנגד הכסיל העמל לקבץ ממון ולא יתענג ממנו. וטוב ללכת אל בית אבל (קהלת ז׳:ב׳) הוא האמת.
(ובעניין השמחה) –
וכן ושבחתי אני את השמחה (קהלת ח׳:ט״ו) כי היגיעים בעולם ואינם מבקשים חכמה השמחים הם יותר משובחים מהדואגים להבל. ולשמחה מה זו עושה (קהלת ב׳:ב׳) הוא האמת.
(ובעניין יתרון החכמה) –
וענין כי מה יותר לחכם (קהלת ו׳:ח׳) שאם יעשה החכם כמעשה הכסיל שלא תשבע נפשו מה יתרון יש לו. ושיש יתרון לחכמה (ב׳:י״ג) הוא האמת.
(ומפריד בין האמת לדברי בני אדם המובאים) –
ופירוש ושבח אני את המתים (קהלת ד׳:ב׳) כנגד העשוקים (קהלת ד׳:א׳). וענין כי לכלב חי (קהלת ט׳:ד׳) הוא דברי בני האדם. וגם כתוב למעלה וגם לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם (קהלת ט׳:ג׳). וכן כי אין מעשה וחשבון (קהלת ט׳:י׳) דבריהם. וענין כי עת לכל חפץ (קהלת ג׳:י״ז) הוא האמת.
(ומבחין בין הכלל ובין הקורה לפעמים) –
וענין וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל (קהלת ח׳:י״ג) על הרוב ידבר. וענין {ו}יש רשע (קהלת ז׳:ט״ו) הוא הנמצא לפרקים מעטים. וכבר הזכרתי בתחלת הספר כי בעבור רע מעט אין בחכמה העליונה למנוע טוב רב.
(ועוד כללים ומקרים) –
וכמו כן בספר משלי שיאמר וקובץ על יד ירבה (משלי י״ג:י״א), והוא האמת. ויש מפזר ונוסף עוד (משלי י״א:כ״ד) הוא המעט, וכן {ו}יש רשעים שמגיע אליהם (קהלת ח׳:י״ד). וכאשר תמצא בספר הזה דבר, ופעם שנית יֵרָאֶה שיאמר הפך הדבר, גם כן תמצא בספר משלי כמו: אל תען כסיל (משלי כ״ו:ד׳), ענה כסיל (משלי כ״ו:ד׳), גם כןה בדברי הנביאים, ובתורת אלהינו שהיא העיקר, כמו אפס כי לא יהיה בך אביון (דברים ט״ו:ד׳), כי לא יחדל אביון (דברים ט״ו:י״א) וכולם אמת.
הפסוק היומי 