פרק ו בבן סירא מתחלק להערכתי לשני חלקים. בראשון הוא מדבר מענייני הרעות, בין אדם לחברו, ומבחין בין החבר הטוב וזה שרק מחפש את הנאתו. ובחלק השני הוא שוב מדבר על מעלת החוכמה, במילים השואבות את השראתן מפתיחת ספר משלי, כנראה.
במשלי יש כמה פסוקים על יחסי רעות, למשל על חבר האמת –
אֹהֵב טהור [טְהָר] לֵב חֵן שְׂפָתָיו רֵעֵהוּ מֶלֶךְ.
משלי כב, יא.
ואולם, לא זכורה לי הדגשה כזו על החבר השלילי (ואולי זה קוצר זכרוני). כללית, נראה מכאן שלבן סירא יש מעט מאוד אמון בבני אדם וביכולת הרעות שלהם.
נקרא –
בן סירא ו, מהדורת דוד כהנא, על פי המקור העברי, מתוך ויקיטקסט –
א. ענייני רעות, למי להתקרב וממי להתרחק.
(א) שֵׁם רַע וְקָלוֹן תּוֹרִישׁ חֶרְפָּה, כֵּן אִישׁ רַע בַּעַל שְׁתָּיִם.
(בעל שתים – הצבוע, הולך הרכיל)
(ב) אַל תִּפּוֹל בְּיַד נַפְשְׁךָ, וּתְעַבֶּה חֵילֵךָ עָלֶיךָ.
(נפשך – להלן יפרש – נפש עזה)
(ג) עָלֶיךָ תֹּאכַל וּפֶרְיְךָ תְּשָׁרֵשׁ, וְהִנִיחַתְךָ כְּעֵץ יָבֵשׁ.
(ד) כִּי נֶפֶש עַזָה תַּשְׁחִית בְּעָלֶיהָ, וְשִׂמְחַת שׂוֹנֵא תַּשִּׂיגֵם.
(ה) חֵךְ עָרֵב יַרְבֶּה אוֹהֵב, וּשִׂפְתֵי חֵן שׁוֹאֲלֵי שָׁלוֹם.
(חפצים בקרבת במדבר בחן דברים ערבים)
(ו) אַנְשֵׁי שְׁלוֹמְךָ יִהְיוּ רַבִּים, וּבַעַל סוֹדְךָ אֶחַד מֵאָלֶף.
(ז) גַּם מִשּׁוֹכֶבֶת חֵיקֶךָ, שְׁמוֹר פִּתְחֵי פִיךָ.
(הוא ציטוט מהנביא)
(ח) קָנִיתָ אוֹהֵב בְּנִסָּיוֹן קְנֵהוּ, וְאַל תְּמַהֵר לִבְטוֹחַ עָלָיו.
(ט) כִּי יֵשׁ אוֹהֵב כְּפִי עֵת, וְאַל יַעֲמוֹד בְּיוֹם צָרָה.
(חבר נבחן בשעת צרה – אומרים עד היום)
(י) יֵשׁ אוֹהֵב נֶהְפָּךְ לְשׂוֹנֵא, וְאֶת רִיב חֶרְפָּתְךָ יַחְשֹׂף.
(יא) יֵשׁ אוֹהֵב חָבֵר שֻׁלְחָן, וְלֹא יִמָּצֵא בְּיוֹם רָעָה.
(יב) בְּטוֹבָתְךָ הוּא כָמוֹךָ, וּבְרָעָתְךָ יִתְנַדֶּה מִמֶּךָּ.
(יג) אִם תַּשִּׂיגְךָ רָעָה, יֵהָפֵךְ בְּךָ וּמִפָּנֶיךָ יִסָּתֵר.
(מאריך בעניין החבר רק בשעה שהדבר נוח)
(יד) מִשֹּׂנְאֶיךָ הִבָּדֵל, וּמֵאֹהֲבֶיָך הֵשָּׁמֵר.
ועתה יתאר את החבר הטוב –
(טו) אוֹהֵב אֱמוּנָה אוֹהֵב תְּקוֹף, וּמוֹצְאוֹ מָצָא הוֹן.
(אוהב אמונה – אוהב נאמן)
(טז) לְאוֹהֵב אֱמוּנָה אֵין מְחִיר, וְאֵין מִשְׁקָל לְטוֹבָתוֹ.
(יז) צְרוֹר חַיִּים אוֹהֵב אֱמוּנָה, יְרֵא וְאַל יַשִּׂיגֵם.
(יח) כִּי כָמוֹהוּ כֵּן רֵעֵהוּ, וּכִשְׁמוֹ כֵּן מַעֲשָׂיו.
ב. עוד בשבח החוכמה.
(יט) בְּנִי מִנְּעוּרֶיךָ קַח לֶקַח, וְעַד שֵׂיבָה תַּשִּׂיג חָכְמָה.
(כ) כְּחוֹרֵשׁ וּכְקוֹצֵר קְרַב אֵלֶיהָ, וְקַוֵּה לְרֹב תְּבוּאָתָהּ.
(כא) כִּי בַעֲבֹדָתָהּ מְעַט תַּעֲבוֹד, וּלְמָחָר תֹּאכַל פִּרְיָהּ.
(כב) עֲקֻבָּה הִיא לָאֱוִיל, וְלֹא יְכַלְכְּלֶנָּה חֲסַר לֵב.
(עקובה – עמוקה)
(כג) כְּאֶבֶן מַשָּׂא תִּהְיֶה עָלָיו, וְלֹא יְאַחֵר לְהַשְׁלִיכָה.
(כד) כִּי הַמּוּסָר בִּשְׁמָהּ כֵּן הִיא, וְלֹא לְרַבִּים הִיא נְכוֹחָה.
(כה) הַט שִׁכְמְךָ וְשָׂאֶהָ, וְאַל תָּקוֹץ בְּתַחְבּוּלוֹתֶיהָ.
(כו) דְּרֹש וַחֲקֹר בַּקֵּש וּמְצָא, וְהֶחֱזַקְתָהּ וְאַל תַּרְפֶּהָ.
(כז) כִּי לְאָחוֹר תִּמְצָא מְנוּחָתָהּ, וְתֵהָפֵךְ לְךָ לְתַעֲנוּג.
(כח) וְהָיְתָה לְךָ רִשְׁתָּהּ מְכוֹן עֹז, וְחַבְלֹתֶיהָ בִּגְדֵי כָתֶם.
(כט) עֻלֵּי זָהָב עֻלָּהּ, וּמוֹסְרוֹתֶיהָ פְּתִיל תְּכֵלֶת.
(ל) בִּגְדֵי כָבוֹד תִלְבְּשֶׁנָּה, וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּעַטְּרֶנָּה.
(לא) סַלְסְלָהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ, וּבֵין נְגִידִים תוֹשִׁיבֶךָּ.
(נגידים – נכבדים)
(לב) אִם תַּחְפּוֹץ בְּנִי תִּתְחַכָּם, וְאִם תָּשִׂים לִבְּךָ תַּעֲרֹם.
(לג) אִם תּוֹבֵא לִשְׁמֹעַ, וְתֵט אָזְנְךָ תִּוָּסֵר.
(לד) כָּל שִׂיחָה חֲפוֹץ לִשְׁמֹעַ, וּמְשַׁל בִּינָה אַל יֵצְאֶךָּ.
(לה) רְאֵה מִי יָבִין וְשַׁחֲרֵהוּ, וְתִשְׁחוֹק בְּסִפּוֹ רַגְלְךָ.
(ושחרהו – בקשהו, למד ממנו)
(לו) וְהִתְבּוֹנַנְתָּ בְּיִרְאַת עֶלְיוֹן וּבְמִצוֹתָיו, וֶהְגֵה תָמִיד.
(לז) וְהוּא יָבִין לִבֶּךָ, וַאֲשֶׁר אִוִּיתָה יְחַכְּמֶךָּ.
הפסוק היומי 