קריאה בבן סירא ד

כמו הפרק הקודם, גם את הפרק הזה אפשר להערכתי לחלק לשלושה חלקים.
החלק הראשון מדבר על עזרה לעני, ולאלמנה, הנמצאים בשולי החברה. גם התורה מצווה על כך, וגם ספר משלי, למשל –

אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה.
משלי כא, יג.

החלק השני מדבר שוב על מעלת החוכמה. כאן פסוקים רבים המזכירים פסוקים ממשלי, למשל את הפסוקים האלה ממשלי ח –

לב וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי וְאַשְׁרֵי דְּרָכַי יִשְׁמֹרוּ. לג שִׁמְעוּ מוּסָר וַחֲכָמוּ וְאַל תִּפְרָעוּ. לד אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי. לה כִּי מֹצְאִי מצאי [מָצָא] חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה. לו וְחֹטְאִי חֹמֵס נַפְשׁוֹ כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת.

והחלק השלישי שוב עוסק בעניינים שונים. לא לכולם אתייחס.

נקרא –
בן סירא ד, מהדורת דוד כהנא, מתוך ויקיטקסט –

עזרה לעני ולאלמנה –
(א) בְּנִי אַל תִּלְעַג לְחַיֵּי עָנִי, וְאַל תַּדְאִיב נֶפֶשׁ עָנֵי וּמַר נָפֶשׁ.

(ב) דֹּוֶוה נֶפֶשׁ חֲסֵרָה אַל תָּפוּחַ, וְאַל תִּתְעַלֵּם מִמְּדֻכְדַּךְ נָפֶשׁ.

(ג) אַל [תַּחְמִיר] מְעֵי דָךְ, וְקֶרֶב עָנִי אַל תַּכְאִיב.

(ד) אַל תִּמְנַע מַתָּן מִמִּסְכֵּנֶךָ, וְלֹא תִבְזֶה שְׁאֵלוֹת דָּל, וְלֹא תִתֵּן לוֹ מָקוֹם לְקַלְלֶךָ.

(שאלות במובן בקשות)

(ה) צוֹעֵק מַר רוּחַ בִּכְאֵב נַפְשׁוֹ, וּבְקוֹל צַעֲקָתוֹ יִשְׁמַע צוּרוֹ.

(ו) הַאֲהֵב נַפְשְׁךָ לָעֵדָה, וּלְשִׁלְטוֹן עוֹד הַאֲכֵף רֹאשׁ.

(ציות לשלטון ולקהילה, אך הפסוק חריג בהקשרו כאן)

(ז) הַט לֶעָנִי אָזְנֶךָ, וַהֲשִׁיבֵהוּ שָׁלוֹם בַּעֲנָוָה.

(ח) הוֹשַׁע מוּצָק מִמְּצִיקָיו, וְאַל תָּקוֹץ רוּחֲךָ בְּמִשְׁפַט יֹשֶׁר.

(ט) הֱיֵה כְאָב לִיתוֹמִים, וּתְמוּר בַּעַל לְאַלְמָנוֹת.

(תמור בעל – כמו תחליף לבעל)

(י) וְאֵל יִקְרָאֲךָ בֵּן, וְיָחְנְךָ וְיַצִּילְךָ מִשָׁחַת.

[שכר החכמה (רווח בכתב היד)]

ב. מעלת החוכמה.
(יא) חָכְמוֹת לִמְּדָה בָנֶיהָ, וְתָעִיד לְכָל מְבִינִים בָּהּ.

(יב) אֹהֲבֶיהָ אָהֲבוּ חַיִּים, וּמְבַקְשֶׁיהָ יָפִיקוּ רָצוֹן מֵיהֹוָה.

(יג) וְתֹמְכֶיהָ יִמְצְאוּ כָבוֹד מֵיהֹוָה, וְיֻחַנּוּ בְּבִרְכַּת יְהֹוָה.

(יד) מְשָׁרְתֵי קֹדֶשׁ מְשָׁרְתֶיהָ, וֵאלֹהִים בֵּית [מוֹשָׁבָהּ אָהֵב].

(טו) שׁוֹמֵעַ לִי יִשׁפֹּט אֱמֶת, וּמַאֲזִין לִי יִיחַן בַּחֲדָרַי מִבָּיִת.

(טז) כִּי בְהִתְנַכֵּר אֵלֵךְ עִמּוֹ, וּלְפָנִים אֶבְחָרֶנּוּ בְנִסְיוֹנוֹת.

(יז) וְעַד עֵת יִמָּלֵא לִבּוֹ בִּי, אָשׁוּב אֲאַשְּׁרֶנּוֹ וְגָלִיתִי לוֹ מִסְתָּרִי.

(יח) אִם יָסוּר וּנְטוֹתֵיהוּ, וַאֲסַרְתִיהוּ בָאֲסוּרִים.

(יט) אִם יָסוּר מֵאַחֲרַי אַשׁלִיכֶנּוּ, וְאַסְגִּירֶנּוּ לַשֹׁדְדִים.

ג. עניינים שונים.
(כ) בְּנִי עֵת הָמוֹן שְׁמֹר וּפְחַד מִרָע, וְאֶל נַפְשְׁךָ אַל תֵּבוֹשׁ.

(כא) כִּי יֵשׁ בֹּשֶׁת מַשְׂאֵת עָוֹן, וְיֵשׁ בֹּשֶׁת כָּבוֹד וָחֵן.

(יש בושה טובה, ויש בושה שאינה טובה)

(כב) אַל תִּשָּׂא פָנֶיךָ עַל נַפְשֶׁךָ, וְאַל תִּכָּשֵׁל לְמִכְשׁוֹלֶיךָ.

(כג) אַל תִּמְנַע דִּבֵּר בָּעוֹלָם, וְאַל תַּצְפִּין אֶת חָכְמָתֶךָ.

(כד) כִּי בְאֹמֶר נוֹדַעַת חָכְמָה, וּתְבוּנָה בְּמַעֲנֵה לָשׁוֹן.

(הוראתו – לא להסתיר את החוכמה, אלא לומר אותה)

(כה) אַל תִּסָּרֵב עִם הָאֵל, וְאֶל אֱלֹהִים הִכָּנֵעַ.

(כו) אַל תֵּבוֹשׁ לָשׁוּב מֵעָוֹן, וְאַל תַּעֲמוֹד לִפְנֵי שִׁבֹּלֶת.

(שיבולת – מפל מים, או מערבולת. אולי משל לחטא)

(כז) אַל תַּצַּע לְנָבָל נַפְשֶׁךָ, וְאַל תַּאֲמֵן לִפְּנֵי מוֹשְׁלִים.

(כח) אַל תֵּשֵׁב עִם שׁוֹפֵט עַוָּל, כִּי כַאֲשֶׁר כִּרְצוֹנוֹ תִּשְׁפּוֹט עִמּוֹ.

(כט) עַד הַמָּוֶת הִנָּצֵה עַל הַצֶּדֶק, וַיהֹוָה נִלְחָם לָךְ.

(הינצה – הילחם)

(ל) אַל תִּקָּרֵא בַּעַל שְׁתַּיִם, וְאֶל לְשׁוֹנְךָ אַל תַּרְגֵּל.

(לא לרכל. בעל שתים – אולי 'אחד בפה ואחד בלב')

(לא) אַל תְּהִי גַבְהָן בִּלְשׁוֹנֶךָ, וְרָפוּי וְרָשִׁישׁ בִּמְלַאכְתֶּךָ.

('אמור מעט ועשה הרבה')

(לב) אַל תְּהִי כְּכֶלֶב בְּבֵיתֶךָ, וּמוּזָר וּמִתְיָרֵא בִמְלַאכְתֶּךָ.

(לג) אַל תְּהִי יָדְךָ פְתוּחָה לָקַחַת, וּקְפוּצָה בְּתִתְּךָ מַתָּן.

כתיבת תגובה