הירא ורך הלבב

עוד לפרשת שופטים

מתוך מה שכתבתי קודם שווה להתעכב קצת על ז'יז'ק (ובאופן בו כתבתי קודם אי אפשר להבין כלום).
ז'יז'ק הולך בעקבות לאקאן, שדיבר על המימד הממשי, שאינו מיוצג בשפה, ולכן לא מודע, אבל שהתשוקה, או האיווי שלנו, מכוונת אליו.
ז'יז'ק מוסיף, כי החברה בדרך כלל נלחמת בזה. ואיך היא עושה זאת? על-ידי מלחמה בקבוצות מיעוט שלדעתה הורסים את השלמות המדומיינת. פעם אלה היהודים, פעם אלה ההומוסקסואלים, וכן הלאה. היום אלה הלא-מחוסנים.
האנטגוניסט של החברה, אומר ז'יז'ק, הוא אויב הטוב, בעיניה. אלא שלמעשה אין להעלימו, כי הדבר מובנה באופן סטרוקטורלי, של הטוב מול הרע. ומציאות מושלמת, למותר לציין, לעולם לא תושג.
עד כאן דבריו של ז'יז'ק, שאני מקווה שאני מציג אותם נכון.

עכשיו, לכך ניתן להוסיף זווית מפרשת השבוע. מדובר על התגייסות כללית למלחמה, אך יש בה כמה פטורים – מי שנטע כרם ולא חללו, מי שנשא אישה, ולבסוף – גם 'כל הירא ורך הלבב' הוא יכול לשוב לביתו, כדי לא להמיס את לב העם.
כלומר, התורה לוקחת בחשבון יוצאים מן הכלל, ולא מנסה לכפות את עצמה עליהם. כך גם, אפשר לטעון, גם בהתגייסות לחיסונים המצב צריך להיות דומה. 'הירא ורך הלבב', מי שחושש מהחיסון, יכול להיות פטור ממנו.
ואמנם, הנימוק בתורה הוא שונה – שלא ימס את לבב העם, אבל רואים פה גם התחשבות במצב הפרט, ומהבחינה הזו הדברים דומים.

*
אלה הפסוקים –

דברים כ –
ה וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ. ו וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ. ז וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה. ח וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ.