רגילים להתייחס לאלוהים כ'אבינו', אבל האם אפשר להתייחס אליו כחברנו? מתברר שכן! –
רֵעֲךָ ורעה [וְרֵעַ] אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב וּבֵית אָחִיךָ אַל תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק.
משלי כז, י.
מפרש רש"י –
"רעך ורע אביך" – הקב"ה שנקרא ריע לישראל וריע אביך שחיבב את אבותיך
"אל תעזב" – אם עזבת יבא עליך פורענות.
וכפשוטו, לפי מצודות –
"רעך" – האוהב אותך וגם את אביך אהב, ומהנראה שנשרשה האהבה, ולזה אל תעזוב אהבתו, ואל תבטח לומר 'הנה בבוא עלי יום איד אבוא אל בית אחי לשאול מעמו עזרה', כי יותר טוב שכן הקרוב עמך בכל עת כרעים אהובים, מהאח הרחוק ממך ולא יתחבר עמך.
*
בתמונה – התייחסות עכשווית של השופט סולברג לפסוק, מתוך הדף של חנוך דאום.
