דו שיח קצר על הגשמת האל

בתגובה לתגובה שכתבתי בפייסבוק, שאומרת שלפי הרמב"ם להאמין שאדם הוא אל זו עבודה זרה, הפנה אותי מישהו למאמר הבא –

תשובה לרב

האם המשיח הוא אלוהים? (ירמיהו כ”ג 5-6) תגובה לטענתו של הרב דניאל עשור.

אחת הנבואות הידועות בתנ”ך עך כל שהמשיח העתיד לבוא יהיה אלוהים בדמות בשר ודם (ישוע המשיח), נמצאת בירמיהו כ”ג פסוק ה-ו: ה הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה, וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק; וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח; וְזֶה-שְּׁמוֹ אֲשֶׁר-יִקְרְאוֹ, יְהוָה צִדְקֵנוּ. האם נבואה זו משכנעת את הרבנים? תלוי איזה. את הרבנים עד תקופת הברית החדשה כן, הרבנים היום לעומת זאת נאלצים להתמודד לא רק מול הנבואה, אלא גם מול משיחיותו של ישוע.

הבה נבחן את טענתו של הרב דניאל עשור וכיצד הוא מנסה להתנער ממנה. לאחר מכן נראה כיצד רבנים גדולים חכמים בעבר (חז”ל) ראו נבואה זו (רמז: כמונו!)
טענתו של הרב דניאל עשור – ”כמה פרקים הלאה בספר כתוב על העיר ירושלים: “וזה שמה אשר יקראוה השם צדקנו” האם זה אומר שעפרה של העיר הוא אלוקות? בוודאי שלא! אלא ששמה הוא אלוקי בלבד בעקבות הבחירה בה והחפץ האלוקי. אגב, גם שמי הוא אלוקי, דניאל! האם גם אני אלוקי? בוודאי שלא..”
תשובה לטענתו של הרב עשור- ראשית הבה נבחן את טענתו האחרונה של הרב עשור. הרב עשור טוען כי שמו- דניאל, הוא שם אלוהי. אך אין זה אומר לטענתו שהוא אלוהים. במילים אחרות, הטענה של הרב דניאל עשור היא שיש בתנ”ך דוגמאות רבות לשמות שמכילים את שמו או חלק משמו של אלוהים (שמות בעלי יסודות תיאופוריים). למשל, אליהו, יחזקאל, דניאל, ישעיהו, וכאן ”ירמיהו בן חלקיהו”: ירמיהו פירושו ”יהו[ה] ירום, או ירים”, ופירוש שם אביו: יהו[ה] חלקי”, ועוד שמות רבים.
הרב דניאל עשור מציג בורות בכל הנוגע לשמות תיאפוריים. משום שבעוד אכן שמות רבים במקרא כוללים בתוכם את שם ה’ (“יה”, “אל”, “יהו”),זה תמיד אך ורק בצורה חלקית. בשום מקום בתנ”ך לא נמצא אדם אשר שמו הוא השם המפורש של אלוהים – יהוה. שם זה שמור לאלוהים בלבד (ולמשיח!). ולמרות זאת, כשירמיהו מנבא על המשיח בפרק כ”ג הוא מדבר בבירור על אדם – צאצא אנושי מבית דוד – ויחד עם זאת, בפסוק ו’ הוא מקבל את השם השמור לאלוהים בלבד – יהוה.
עכשיו, מה בנוגע לטענה הראשונה של הרב עשור? טענתו היא כי יש להפריד בין שתי המילים ”ה’ צדקנו”, כי הנביא ירמיהו בעצם קורא גם לירושלים בשם ”ה’ צדקנו”, ואי אפשר- כך הוא טוען- לקרוא לעיר או לכל דומם אחר בשם ה’. למי שאין רקע מקראי עשויים לכאורה דברים אלו להישמע הגיוניים, אך אחרי עיון מעמיק יותר, אין מקום לטענה זו, מדוע? כי מדובר במנהג מקראי ידוע, מאז ומעולם נהוג היה שכל עיר בירה נקראת על שם מושלה (גם בעת המקראית והעתיקה וגם כיום). כבר אצל קין, אנו מוצאים שבנה עיר וקרא לה על שם בנו ”חנוך” (בראשית ד’:יז).
כשאנו עוברים על ספר בראשית, אנו רואים שלכל אורך הדורות ערים נקראו על שם בני אדם, אם משום שמשלו בערים ואם מסיבה אחרת. גם בתקופה שלאחר המקרא אפשר לראות אותו דבר- העיר טבריה נקראת על שם טיבריוס, קיסר רומא, וכן דוגמאות נוספות כמו העיר ”פטרגרד” נקראה על שם מושלה- פטר קיסר רוסיה, ואחרי החלפת המושלים ברוסיה היא הפכה ל ”לנינגרד”, על שם המושל החדש, ”לנין”.  גם בירת ניו זילנד על שם מושלה ”ולניגטון”, בירת ארצות הברית על שם מושלה ”ושינגטון” ועוד.
לכן, אין כל תמיהה בדבר שגם לירושלים יינתן שם של מלכה ומושלה, על שם מי שבחר בה להיות מקום משכנו הרוחני הנצחי = אלוהים!. נהפוך הוא, זוהי הוכחה ולא סתירה למה שאנו טוענים- שמלך המשיח ייקרא בשם ה’, ועל כן בירתו תיקרא גם היא על שמו ‘יהוה צדקנו”.
הרב דניאל עשור מנסה לטעון שמדובר בפירוש נוצרי מעוות ומודרני שהוצא מהקשר על מנת להציע על ישוע, האמנם? בוא נלך אחורה ונראה מה לחז”ל יש לומר:
למעשה, הרבנים הקדומים לא ניסו להפריך טענה זו, הם תמיד ייחסו את הקטע הנ”ל בירמיהו כנבואה על המשיח, ועל כך שהמשיח יהיה אלוהים:
במדרש משלי (פרשה יט כב, הוצ’ בובר) נכתב:  “נמנים מפי רב הונא שבעה שמות למשיח: ינון, יהוה צדקנו, צמח, מנחם,דוד,שילה,ואליהו.”
במדרש איכה א’ 16 נכתב: ”מה שמו של מלך המשיח? ר’ אבא בר כהנא אמר: ‘ה’ שמו, וזה שמו אשר יקראו, ה’ צדקנו” (ציטוט מירמיהו כ”ג 6).
בתלמוד (בבא בתרא עה ב) כתוב: ”[א”ר] שמואל בר נחמני, א”ר יוחנן: ג’ נקראו על שמו של הקב”ה, ואלו הן: צדיקים, ומשיח וירושלים. צדיקים הא דאמרן. משיח דכתיב (ירמיהו כג) וזה שמו אשר יקראו ה’ צדקנו. ירושלים דכתיב (יחזקאל מח) סביב שמונה עשר אלף ושם העיר מיום ה’ שמה…”
במדרש תהילים כתוב – כי אלהים קורא למשיח בשמו, ומה הוא שמו? התשובה הניתנת היא ”יהוה איש מלחמה” (שמות טו 3) ועל המשיח אנו קוראים ”וזה שמו אשר יקראו: יהוה צדקנו”.
מכאן שכתבים רבניים קדומים, ואפילו התלמוד עצמו (!!), מייחסים את ירמיהו כ”ג למשיח, משיח אלוהי המכונה בשם “יהוה” .

*

על כך עניתי לו כמה דברים –
א. חז"ל אמנם אומרים שזה יהיה שמו של המשיח, אבל מכאן אין ללמוד שהם חשבו שהוא יהיה אלוהים. הרי זה מנוגד לכל מה שאנו יודעים עליהם. ובכן, שמו של המשיח, לפיהם, יהיה 'ה' צדקנו', אבל זה הכול. בדיוק כפי שזה יהיה גם שמה של ירושלים, והיא אינה אלוהים, כפי שטען יפה הרב עשור.
ב. הם מביאים ראיה משברי פסוקים לא ברורים, בעוד התורה והתנ"ך כולו מלאים בכתובים אחרים, המלמדים כי ה' אחד, ואין מלבדו, וכן הלאה – כיצד אלו יתפרשו? די לקרוא את דברים ד', בפרשת ואתחנן, כדי לקבל את המסר הזה.

ובכן, לשתי התשובות האלה לא קיבלתי מענה רציני, אבל נעשה ניסיון לתקוף מכיוון נוסף –

אלוהים הוא אחד שיש לו הוויות בדיוק כמו שהתגלה למשה בסנה, לאברהם פנים אל פנים והדוגמאות הן רבות.
האם כשה' מתגלה בצורה מסוימת הוא מפסיק למשול בעולם כולו?
ברור שלא.
אפילו כשהתנ"ך נפתח בספר בראשית כשאלוהים בורא את השמיים והארץ מתואר שם שרוח אלוהים מרחפת האם בזמן שהרוח מרחפת במקום איקס הוא לא יכול להיות גם במקום אחר? שהרי הוא האלוהים הכל יכול.

*

ובכן, כאן יש כבר טענה חדשה – כיצד נתייחס להתגלויות השונות של אלוהים לאורך התורה? וביתר פירוט – למשה ולאברהם.

לכך עניתי שכאן אולי יש להידרש לחקר המקרא. כי התורה מורכבת מתעודות שונות, והמקומות בהן נראית הגשמה של האל הם המקורות היהוויסטי והאלוהיסטי בלבד, בעוד במקור הכוהני ובמקור הדבריימי מקפידים יותר על ייחוד האל. אלה מקורות מאוחרים יותר, והאמונה אז התפתחה.
ובאשר לרוח אלוהים – לזאת כבר התייחס שפינוזה שאמר, שאין פירושה אלא רוח חזקה מאוד.

יפה, אך זו התייחסות מחקרית-מדעית, ומה יענה אדם דתי שגישה זו אינה מקובלת עליו? כנראה – יעניין במורה הנבוכים לרמב"ם. אך אני מציין כאן את הפירוש הנראה בעיניי.

*

וזה החלק הרלוונטי למעוניין, מתוך תרגום שוורץ –
מורה נבוכים, ב, מה –

האם ייתכן שנביא גם יראה במראה הנבואה כאילו האל פונה אליו בדברים? זה אינו סביר, לדעתי. כוח פעולת המדמה אינו מגיע לזאת³⁷, ולא מצאנו מצב זה אצל שאר¹ הנביאים³⁸. לכן הבהיר בתורה ואמר: במראָה אליו אֶתְוַדָּע בחלום אדבר בו (במדבר י"ב, 6)³⁹. קבע שהדיבור בחלום בלבד, וקבע שלמראה הידבקות בשׂכל (הפועל⁴⁰) ובשפע שלו. זה הוא שאמר: אליו אֶתְוַדָּע, כי הוא בניין "התפעל" מן ידע⁴¹ ולא אמר מפורשות שבמראה יש שמיעת דיבור מן האל.
ומכיוון שמוצא אני שהכתובים מעידים על דיבור ששמע הנביא, והובהר שזה במראה, אומר אני על דרך האינטואיציה⁴², שאפשר שהדיבור הזה הנשמע בחלום – וכמוהו אינו אפשרי במראה – הוא שהאל גורם לו לדמות שהוא פונה אליו בדברים. כל זאת כשהולכים בעקבות הפשט⁴³.
אפשר שיאמר האומר שכּל מראה שאתה מוצא בו שמיעת פנייה-בדיבור, יהיה תחילת עניינו מראה ואחרי-כן הוא מגיע לידי הירדמות⁴⁴ והופך חלום, כפי שהבהרנו⁴⁵ באשר לותרדמה נפלה על אברם (בראשית ט"ו, 12), ואמרו: זו תרדמה של נבואה⁴⁶. ויהיה כל דיבור, הנשמע באיזה אופן שנשמע, רק בחלום, כמו שכתוב: בחלום אדבר בו (במדבר י"ב, 6)³⁹, ואילו במראה הנבואה אין משׂיגים אלא משלים או הידבקויות שׂכליות⁴⁷ המביאות להשׂגת דברי חוכמה בדומה למה שמושׂג בעיון, כמו שהבהרנו⁴⁸. זהו שאמר: במראָה אליו אֶתְוַדָּע (שם). על-פי פירוש אחרון זה תהיינה דרגות הנבואה שמונה דרגות. והעליונה והשלמה שבהן שיתנבא במראה, בצורה כוללת, אפילו כאשר מדבר עִמו איש, כמו שצוין.
שמא תקשה עלי ותאמר: "מנית בין דרגות הנבואה שהנביא שומע פנייה שהאל פונה אליו בדיבור כישעיה ומיכיהו⁴⁹. איך זה, בעוד שעקרוננו הוא שכּל נביא שומע את הדיבור רק באמצעות מלאך, זולת משה רבנו אשר נאמר עליו: פה אל פה אדבר בו (שם, שם, 8)⁵⁰?" דע אפוא שהעניין הוא כזה ושהאמצעי כאן הוא הכוח המדמה⁵¹, כי רק בחלום של נבואה הוא שומע שהאל מדבר אליו. ומשה רבנו: מעל הכפֹרת מבין שני הכרֻבים⁵² (שמות כ"ה, 22) בלי פעולת הכוח המדמה. כבר הבהרנו במשנה תורה⁵³ את פרטי הנבואה ההיא, והסברנו את משמעות פה אל פה (במדבר י"ב, 8) וכאשר ידבר איש אל רעהו (שמות ל"ג, 11) וזולת זאת⁵⁴. הבן זאת אפוא משם, ואין צורך לחזור על מה שכבר נאמר.