הקשבתי בסטוריטל לספר –
המילים הקשות של ישוע, מאת אמי ג'יל לוין
The difficult words of jesus
כשש שעות שמיעה.
המחברת, פרופסור לברית החדשה ולמדעי היהדות, עוברת על כמה 'פסוקים קשים' שאמר ישוע בברית החדשה.
כפי שהיא מציינת בעצמה – התנ"ך מציג שאלות טובות ולאו דווקא תשובות.
ובכן, אני אלך באותה הדרך, ואציג את השאלות הטובות שלה, כי התשובות שלה, למרות אריכותן, לא ממש ענו לי על השאלות.
*
הפסוקים הקשים הראשונים הם מענייני הרכוש והעושר –
מתי יט –
טז נִגַּשׁ אֵלָיו אִישׁ אֶחָד וְשָׁאַל: "רַבִּי , אֵיזֶה טוֹב עָלַי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְהַשִּׂיג חַיֵּי עוֹלָם?" יז אָמַר אֵלָיו: "מַדּוּעַ אַתָּה שׁוֹאֵל אוֹתִי בְּנוֹגֵעַ לַטּוֹב? אֶחָד הוּא הַטּוֹב, אֲבָל אִם רְצוֹנְךָ לָבוֹא לַחַיִּים, שְׁמֺר אֶת הַמִּצְווֹת." יח שָׁאַל הָאִישׁ: "אֵילוּ?" הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: "'לֹא תִּרְצַח, לֹא תִּנְאַף, לֹא תִּגְנֺב, לֹא־תַעֲנֶה בְּרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר, יט כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ', 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'." כ אָמַר הַבָּחוּר: "אֶת כָּל אֵלֶּה שָׁמַרְתִּי; מָה עוֹד חָסֵר לִי?" כא אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "אִם רְצוֹנְךָ לִהְיוֹת שָׁלֵם, לֵךְ מְכֺר אֶת רְכוּשְׁךָ וְתֵן לָעֲנִיִּים וְיִהְיֶה לְךָ אוֹצָר בַּשָּׁמַיִם; אַחַר כָּךְ בּוֹא וְלֵךְ אַחֲרַי." כב כְּשֶׁשָּׁמַע הַבָּחוּר אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הָלַךְ מִשָּׁם עָצוּב, שֶׁכֵּן הָיוּ לוֹ נְכָסִים רַבִּים. כג אָמַר יֵשׁוּעַ לְתַלְמִידָיו: "אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, בְּקֺשִׁי יִכָּנֵס עָשִׁיר לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. כד וְעוֹד אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, קַל יוֹתֵר לַגָּמָל לַעֲבֺר דֶּרֶךְ נֶקֶב מַחַט מֵאֲשֶׁר לְעָשִׁיר לְהִכָּנֵס אֶל מַלְכוּת הָאֱלֹהִים." כה שָׁמְעוּ הַתַּלְמִידִים וְתָמְהוּ מְאֺד. "אִם כֵּן, מִי יָכוֹל לְהִוָּשַׁע?" שָׁאֲלוּ. כו הִבִּיט בָּהֶם יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "מִבְּנֵי אָדָם נִבְצָר הַדָּבָר, אֲבָל הָאֱלֹהִים כָּל יָכוֹל."
הקושי כאן הוא ברור וכפול –
א. מי יכול למכור את כל רכושו ולתת לעניים? מי באמת עושה זאת?
ב. מה כל-כך רע בעושר, עד כדי כך שעשיר לא יכול להיכנס למלכות האלוהים?
ולכך ניתן להוסיף תמיהה נוספת –
ג. בתנ"ך העושר בדרך-כלל נראה בעין יפה, כמתנה מאלוהים, כך למשל אצל אברהם ואצל איוב, וכן במשלי.
לגבי שתי השאלות האחרונות אולי אפשר לענות, כי לא העושר הוא הבעיה אלא ההתרכזות בעושר, וכפי שנאמר במשלי – 'ברכת ה' היא תעשיר' ובקהלת – 'רודף כסף לא ישבע כסף'.
אבל עדיין זה לא פוסל את העושר עצמו. לכן, לגבי הסעיף הראשון – זו אכן נראית דרישה מוגזמת, כמו הרבה דרישות אחרות שהציג ישוע, שאיש לא יכול לעמוד בהן, ואכן כנראה לא עמד בהן מעולם.
והערת אגב – המחברת (יהודייה בעצמה) אומרת כי המנהג לענות על שאלה בשאלה משותף לשניים – סוקרטס והיהודיים. הערה יפה.
*
יחס להורים –
לוקס יד, כו –
מִי שֶׁבָּא אֵלַי וְאֵינֶנּוּ שׂוֹנֵא אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, אֶת אֶחָיו וְאֶת אַחְיוֹתָיו וְאַף אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁלּוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִידִי.
מתי י –
לב "כָּל מִי שֶׁיּוֹדֶה בִּי לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, גַּם אֲנִי אוֹדֶה בּוֹ לִפְנֵי אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם. לג וְכָל הַמְכַחֵשׁ בִּי לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, גַּם אֲנִי אֲכַחֵשׁ בּוֹ לִפְנֵי אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם. לד אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁבָּאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם עַל הָאָרֶץ. לֹא בָּאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם אֶלָּא חֶרֶב, לה שֶׁהֲרֵי בָּאתִי לִגְרֹם פִּלּוּג בֵּין אִישׁ לְאָבִיו, בֵּין בַּת לְאִמָּהּ וּבֵין כַּלָּה לַחֲמוֹתָהּ, לו וְיִהְיוּ אֺיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. לז הָאוֹהֵב אֶת אָבִיו אוֹ אֶת אִמּוֹ יוֹתֵר מִמֶּנִּי אֵינוֹ רָאוּי לִי, וְהָאוֹהֵב אֶת בְּנוֹ אוֹ אֶת בִּתּוֹ יוֹתֵר מִמֶּנִּי אֵינוֹ רָאוּי לִי. לח וּמִי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֵחַ אֶת צְלָבוֹ וְהוֹלֵךְ אַחֲרַי אֵינוֹ רָאוּי לִי. לט הַמּוֹצֵא אֶת נַפְשׁוֹ יְאַבֵּד אוֹתָהּ, וְהַמְאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ לְמַעֲנִי יִמְצָא אוֹתָהּ."
הבעיה כאן היא ברורה – כיצד אתה מורה על שנאת אב ואם, בעוד התורה עצמה מצווה על ההפך? ועוד – שבקטע הקודם ראינו שישוע עצמו מצטט פסוק זה מעשרת הדיברות.
המחברת מנסה לענות, למשל, כי ישוע מדבר כנגד ההורים של עובדי האליליים באזור, אבל זה לא נכון, שהרי ישוע פנה ליהודים, כפי שגם נראה בהמשך.
נוכל לענות שאמנם אין חובה לציית להורים כאשר הם מורים דרך שאינה דרך האל, אבל הפסוקים כאן חריפים מאוד וקשה ליישבם.
כך שנראה שישוע כאן מורה דרך הפוכה ממה שנכתב בעשרת הדיברות – ובעבר כתבתי כאן על כך בפרוטרוט.
*
המחברת מפנה לפסוק שבו ישוע אומר לתלמידים שעליהם להיות 'עבדים לכל', אך לא מצאתי את הציטוט המדויק, אז אביא פסוק דומה –
מתי כג –
יא הַגָּדוֹל בָּכֶם יִהְיֶה לָכֶם מְשָׁרֵת. יב הַמְרוֹמֵם אֶת עַצְמוֹ יֻשְׁפַּל וְהַמַּשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ יְרוֹמָם.
היא שואלת האם זה טוב להיות עבד, אבל אם היה כתוב 'משרתים' הדבר היה טוב בעיניה. בעיניי אלו דקויות לא חשובות. כאן לפנינו דרך ההכנעה והצניעות, שאפשר לאהוב אותה או לא, אבל זו הדרך הנוצרית, וכן גם היהודית. למשל, נאמר בתפילה – 'ונפשי כעפר לכל תהיה', אף כי גם נמצאת הברכה – כפי שהיא מציינת – 'שלא עשני עבד'.
ניטשה, כמובן, שנא 'מוסר עבדים' זה, והדברים ידועים.
היא מוסיפה ואומרת, שהמסר מיציאת מצרים הוא הפוך, וכן בריאת האדם בצלם האל מציב אותו כשולט בטבע ולא כעבד. דברים נכוחים.
הבעיה היא לא בזה, אלא שעדיין הנצרות, כמו היהדות, אפשרה את העבדות הממשית. ואמנם בישראל, כפי שהיא מציינת, יש הקלות לעבד עברי, וגם העבד הנוכרי נח בשבת.
ולבסוף, גם 'עבד ה" מכונה עבד.
*
עוד כתובים קשים הם אלה בהם הוא מתייחס אל הגויים בצורה מזלזלת –
מתי טו –
כא יֵשׁוּעַ יָצָא מִשָּׁם וּפָרַשׁ אֶל סְבִיבוֹת צוֹר וְצִידוֹן. כב וְהִנֵּה יָצְאָה מֵאוֹתוֹ הָאֵזוֹר אִשָּׁה כְּנַעֲנִית וְצָעֲקָה אֵלָיו: "רַחֵם עָלַי, אֲדוֹנִי, בֶּן־דָּוִד. בִּתִּי מְעֻנָּה מְאֺד עַל־יְדֵי שֵׁד." כג אַךְ הוּא לֹא הֵשִׁיב לָהּ דָּבָר. נִגְּשׁוּ תַּלְמִידָיו וּבִקְשׁוּ מִמֶּנּוּ: "שְׁלַח אוֹתָהּ, כִּי הִיא צוֹעֶקֶת אַחֲרֵינוּ." כד עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "לֹא נִשְׁלַחְתִּי אֶלָּא אֶל הַצֺּאן הָאוֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל." כה הִיא הִתְקָרְבָה, הִשְׁתַּחַוְתָה לוֹ וְאָמְרָה: "אֲדוֹנִי, עֲזֺר לִי." כו הֵשִׁיב לָהּ בְּאָמְרוֹ: "לֹא נָאֶה לָקַחַת אֶת הַלֶּחֶם שֶׁל הַבָּנִים וְלִזְרֺק אוֹתוֹ לַכְּלָבִים." כז אָמְרָה לוֹ: "כֵּן, אֲדוֹנִי, אֲבָל אֲפִלּוּ הַכְּלָבִים אוֹכְלִים מִן הַפֵּרוּרִים הַנּוֹפְלִים מִשֻּׁלְחַן אֲדוֹנֵיהֶם." כח אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: "אִשָּׁה, גְּדוֹלָה אֱמוּנָתֵךְ. יְהִי לָךְ כִּרְצוֹנֵךְ", וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נִרְפְּאָה בִּתָּהּ.
ואכן, ישוע פנה קודם כל ליהודים, ורק פאולוס אחריו פנה בעיקר אל הנוצרים. אבל אולי ניתן לראות בקטע זה את תחילתה של הפנייה לגויים. וכן גם במשל השומרוני הטוב, הדמות החיובית אינה מישראל. ובעבר התייחסתי גם לזאת כאן.
*
היא מוצאת בעיה גם בתיאורי הגיהנום –
מתי ח –
יא וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, רַבִּים יָבוֹאוּ מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב וְיָסֵבּוּ עִם אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֺב בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם, יב אֲבָל בְּנֵי הַמַּלְכוּת יְגֺרְשׁוּ אֶל הַחֺשֶׁךְ הַחִיצוֹן; שָׁם יִהְיוּ הַיְלָלָה וַחֲרִיקַת הַשִּׁנַּיִם.
כן, הרבה הפחדות בנצרות יש על כך, ואני זוכר את תיאורן בסרט המופתי 'כף רגלי השמאלית'. מה יש לומר? זה חלק מהעסקה.
*
ביטויי אנטישמיות –
יוחנן ח, מד –
אַתֶּם מֵאֲבִיכֶם הַשָּׂטָן וְאֶת תַּאֲוַת אֲבִיכֶם חֲפֵצִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת. הוּא רוֹצֵחַ הָיָה מֵרֵאשִׁית וּבָאֱמֶת לֹא עָמַד, כִּי אֵין אֱמֶת בּוֹ. מִדֵּי דַּבְּרוֹ שֶׁקֶר, מִתּוֹךְ יֵשׁוּתוֹ שֶׁלּוֹ יְדַבֵּר, כִּי שַׁקְרָן הוּא וַאֲבִי הַשֶּׁקֶר.
זה נאמר כלפי היהודים, או הפרושים. והמחברת מנסה לתרץ, שישוע קרא גם לפיטר שטן, או שלא מדובר ביהודים אלא ביהודאים, תושבי יהודה – טענה שהיא עצמה דוחה, והיא אכן לא משכנעת.
ואכן, לישוע יש ביטויים קשים נגד יהודים, וגם לא רק נגד יהודים. אמנם אפשר לטעון שכל הנביאים התבטאו בצורה קשה דומה, אבל אי אפשר להכחיש שביטויים אלה הזינו את שנאת היהודים לאורך כל ההיסטוריה ועד היום.
הפסוק היומי 