עוד על כבוד

כתבתי בפייסבוק –

אתמול כתבתי פוסט על אריסטו, שאומר שכבוד לא יכול לספק, כי אתה מקבל אותו מאחרים ולא מעצמך. והיום אני קורא על ביילס –

ביילס הוסיפה כי רצתה "שהמשחקים האולימפיים האלה יהיו בשביל עצמי, אבל אני עדיין מרגישה שאני עושה את זה בשביל אנשים אחרים" אמרה בדמעות, "בלב אני מרגישה שלעשות את מה שאני אוהבת נלקח ממני כדי לרצות אנשים אחרים". 

היא הבהירה שלא נפצעה: "פציעה? לא. רק הכבוד שלי נפגע קצת".

לא שאני חושב שיש לה מה ללמוד ממני (מאריסטו אולי דווקא כן), אבל בכל זאת אנקדוטה.

*

אז חשבתי לכתוב עוד קצת על כבוד בתנ"ך.
כללית, כבוד נחשב דבר טוב, והוא מיוחס הרבה גם לאל – 'כבוד ה", עד כדי כך שרס"ג טען שהכבוד הוא חלק נפרד מה', והוא 'כבוד נברא'. הרמב"ם אמנם לא מסכים איתו, אבל מביא את דבריו ככאלה שיכולים לבוא בחשבון.

והפעם נראה את הופעתו של הכבוד במשלי, והוא בא פעמים רבות דווקא לעניו, הבורח מהכבוד –

משלי ג, טז – על החוכמה –
אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים בִּֽימִינָ֑הּ בִּ֝שְׂמֹאולָ֗הּ עֹ֣שֶׁר וְכָבֽוֹד׃

משלי ג, לה – שוב לחכמים –
כָּ֭בוֹד חֲכָמִ֣ים יִנְחָ֑לוּ וּ֝כְסִילִ֗ים מֵרִ֥ים קָלֽוֹן׃

משלי ח, יח – החוכמה –
עֹֽשֶׁר־וְכָב֥וֹד אִתִּ֑י ה֥וֹן עָ֝תֵ֗ק וּצְדָקָֽה׃

משלי יא, טז – עם אישה מתאימה –
אֵֽשֶׁת־חֵ֭ן תִּתְמֹ֣ךְ כָּב֑וֹד וְ֝עָרִיצִ֗ים יִתְמְכוּ־עֹֽשֶׁר׃
וכאן הניגוד הוא עושר.

משלי טו, לג –
יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה מוּסַ֣ר חׇכְמָ֑ה וְלִפְנֵ֖י כָב֣וֹד עֲנָוָֽה׃
העניו מקבל כבוד.

משלי יח, יב –
לִפְנֵי־שֶׁ֭בֶר יִגְבַּ֣הּ לֵב־אִ֑ישׁ וְלִפְנֵ֖י כָב֣וֹד עֲנָוָֽה׃
שוב העניו מקבל כבוד.

משלי כ, ג – כבוד בהפסקת ריב –
כָּב֣וֹד לָ֭אִישׁ שֶׁ֣בֶת מֵרִ֑יב וְכׇל־אֱ֝וִ֗יל יִתְגַּלָּֽע׃

משלי כא, כא – כפרס לרודף צדק –
רֹ֭דֵף צְדָקָ֣ה וָחָ֑סֶד יִמְצָ֥א חַ֝יִּ֗ים צְדָקָ֥ה וְכָבֽוֹד׃

משלי כב, ד – שוב העניו מקבל כבוד –
עֵ֣קֶב עֲ֭נָוָה יִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה עֹ֖שֶׁר וְכָב֣וֹד וְחַיִּֽים׃

משלי כה, ב –
כְּבֹ֣ד אֱ֭לֹהִים הַסְתֵּ֣ר דָּבָ֑ר וּכְבֹ֥ד מְ֝לָכִ֗ים חֲקֹ֣ר דָּבָֽר׃
אין קשור לכאן, וכבר דנתי בפסוק זה.

משלי כה, כז –
אָ֘כֹ֤ל דְּבַ֣שׁ הַרְבּ֣וֹת לֹא־ט֑וֹב וְחֵ֖קֶר כְּבֹדָ֣ם כָּבֽוֹד׃
בהזדמנות אתבונן בפסוק זה.

משלי כו, א – לכסיל לא מתאים כבוד –
כַּשֶּׁ֤לֶג ׀ בַּקַּ֗יִץ וְכַמָּטָ֥ר בַּקָּצִ֑יר כֵּ֤ן לֹא־נָאוֶ֖ה לִכְסִ֣יל כָּבֽוֹד׃

משלי כו, ח – שוב, לכסיל לא מתאים כבוד, והנותן לו כבוד רק 'מחמש' אותו –
כִּצְר֣וֹר אֶ֭בֶן בְּמַרְגֵּמָ֑ה כֵּן־נוֹתֵ֖ן לִכְסִ֣יל כָּבֽוֹד׃

משלי כט, כג – שוב, לעניו הכבוד –
גַּאֲוַ֣ת אָ֭דָם תַּשְׁפִּילֶ֑נּוּ וּשְׁפַל־ר֝֗וּחַ יִתְמֹ֥ךְ כָּבֽוֹד׃

*

ומקור נוסף –
קהלת ו
(א)
יֵ֣שׁ רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְרַבָּ֥ה הִ֖יא עַל־הָאָדָֽם׃

(ב)
אִ֣ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִתֶּן־ל֣וֹ הָאֱלֹהִ֡ים עֹשֶׁר֩ וּנְכָסִ֨ים וְכָב֜וֹד וְֽאֵינֶ֨נּוּ חָסֵ֥ר לְנַפְשׁ֣וֹ ׀ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יִתְאַוֶּ֗ה וְלֹֽא־יַשְׁלִיטֶ֤נּוּ הָֽאֱלֹהִים֙ לֶאֱכֹ֣ל מִמֶּ֔נּוּ כִּ֛י אִ֥ישׁ נׇכְרִ֖י יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ זֶ֥ה הֶ֛בֶל וׇחֳלִ֥י רָ֖ע הֽוּא׃

כאן ההסבר שונה במעט מאריסטו – לא שהכבוד נשפט על ידי איש אחר, אלא שהוא מגיע לבסוף לאיש אחר. אציין רק כי כבוד הוא גם רכוש. ובהמשך –

(ז)
כׇּל־עֲמַ֥ל הָאָדָ֖ם לְפִ֑יהוּ וְגַם־הַנֶּ֖פֶשׁ לֹ֥א תִמָּלֵֽא׃

לא תימלא – לא תבוא על סיפוקה.

*

ועוד מקור –
דברי הימים ב, א –

(ז)
בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא נִרְאָ֥ה אֱלֹהִ֖ים לִשְׁלֹמֹ֑ה וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ שְׁאַ֖ל מָ֥ה אֶתֶּן־לָֽךְ׃

(ח)
וַיֹּ֤אמֶר שְׁלֹמֹה֙ לֵֽאלֹהִ֔ים אַתָּ֗ה עָשִׂ֛יתָ עִם־דָּוִ֥יד אָבִ֖י חֶ֣סֶד גָּד֑וֹל וְהִמְלַכְתַּ֖נִי תַּחְתָּֽיו׃

(ט)
עַתָּה֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים יֵֽאָמֵן֙ דְּבָ֣רְךָ֔ עִ֖ם דָּוִ֣יד אָבִ֑י כִּ֤י אַתָּה֙ הִמְלַכְתַּ֔נִי עַל־עַ֕ם רַ֖ב כַּעֲפַ֥ר הָאָֽרֶץ׃

(י)
עַתָּ֗ה חׇכְמָ֤ה וּמַדָּע֙ תֶּן־לִ֔י וְאֵֽצְאָ֛ה לִפְנֵ֥י הָֽעָם־הַזֶּ֖ה וְאָב֑וֹאָה כִּֽי־מִ֣י יִשְׁפֹּ֔ט אֶת־עַמְּךָ֥ הַזֶּ֖ה הַגָּדֽוֹל׃ ס

(יא)
וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֣ים ׀ לִשְׁלֹמֹ֡ה יַ֣עַן אֲשֶׁר֩ הָיְתָ֨ה זֹ֜את עִם־לְבָבֶ֗ךָ וְלֹֽא־שָׁ֠אַלְתָּ עֹ֣שֶׁר נְכָסִ֤ים וְכָבוֹד֙ וְאֵת֙ נֶ֣פֶשׁ שֹׂנְאֶ֔יךָ וְגַם־יָמִ֥ים רַבִּ֖ים לֹ֣א שָׁאָ֑לְתָּ וַתִּֽשְׁאַל־לְךָ֙ חׇכְמָ֣ה וּמַדָּ֔ע אֲשֶׁ֤ר תִּשְׁפּוֹט֙ אֶת־עַמִּ֔י אֲשֶׁ֥ר הִמְלַכְתִּ֖יךָ עָלָֽיו׃

(יב)
הַֽחׇכְמָ֥ה וְהַמַּדָּ֖ע נָת֣וּן לָ֑ךְ וְעֹ֨שֶׁר וּנְכָסִ֤ים וְכָבוֹד֙ אֶתֶּן־לָ֔ךְ אֲשֶׁ֣ר ׀ לֹא־הָ֣יָה כֵ֗ן לַמְּלָכִים֙ אֲשֶׁ֣ר לְפָנֶ֔יךָ וְאַחֲרֶ֖יךָ לֹ֥א יִֽהְיֶה־כֵּֽן׃

שלמה מבקש חוכמה ומדע, כלומר דעת, ומקבל גם את מבוקשו, וגם עושר, נכסים וכבוד. משמע, את החוכמה יש לרדוף, ולא את הכבוד. ממש כפי שאמר אריסטו.
וכן אמרו חז"ל – הרודף את הכבוד, הכבוד בורח ממנו, והבורח מהכבוד, הכבוד רודף אחריו.