צלם כגוף, וההגבלות החדשות

בעניין הסנקציות האחרונות על הלא מחוסנים ראוי לדון בדבר בכובד ראש.
ראשית, מחוסנים מדביקים ונדבקים, וכמעט כל החולים קשה הם מחוסנים, אז מה התועלת בכך?
שנית, מה שנקרא מגפה, אינו באמת מגפה. יש רק כמה עשרות חולים קשים, ומאומתים כידוע הוא נתון חסר משמעות, גם אם חוזרים עליו הרבה. בתי החולים כלל לא בסכנת קריסה עקב עומס.
שלישית, חיסון פייזר קיבל אישור חירום בלבד, ולא ניתן לחייב אנשים להשתמש במוצר שאינו מאושר סופית.
רביעית, וזו טענה מכריעה, אך נוהגים להתעלם ממנה ולהכחיש אותה – מתרבים הנתונים על פגיעות קשות כתוצאה מהחיסון, ובראש הפגיעות – דלקת קרום הלב.  זאת אף דווח בתקשורת המרכזית, ואת השאר ניתן לראות בדו"ח הוועדה האזרחית, בראשות ד"ר פינקי פיינשטיין. כיצד אפשר לחייב אנשים לבצע הליך רפואי שיכול לפגוע בהם?
חמישית, יש לבדוק את המצב בעולם המערבי. אני לא מכיר עוד מדינה שכופה על אזרחיה להתחסן.

אלה הטענות הראשונות, לצורך תחילת הדיון, וכבר הן מכריעות את הכף.
אך מעבר לזה, מדובר פשוט בזכות דמוקרטית של האדם על גופו, הרי זה יסוד המדינה הליברלית.

לכן התפלאתי לראות שד"ר תומר פרסיקו, שתומך בערכים ליברליים בנוגע לדת והסכסוך עם הפלסטינים, כאן דווקא תומך בהגבלות על הלא-מחוסנים. והוא גם כתב ספר על 'צלם אלוהים' שבאדם, כרעיון שביסס את המדינה הליברלית. אז נזכיר ששוב שחלק מהחירות הזו היא זכות האדם על גופו, וזה כולל גם אמצעי לחץ בלתי מוצדקים בנוגע לכך.

*

וזה הזמן לציין דבר נוסף, מתבקש –
כפי שציינתי כמה פעמים בעבר, החוקר יאיר לורברבוים חקר את מושג צלם אלוהים בספרות חז"ל, ומצא שאצלם הוא נתפס כגוף האנושי. הנה תמצית הדברים מתוך ביקורתי על ספרו –

הרעיון השני והמרכזי שמציג הספר אומר, כי רעיון "צלם אלוהים" מופיע אצל חז"ל בהלכה בהבנה חומרית ובעיקר כהסבר למיתון שמבטאות "ארבע מיתות בית דין"
…
בפרק נפרד המחבר מראה כיצד גם המדרשים מתמקדים בהבנה הגופנית של מושג הצלם. אציג כמה דוגמאות מרכזיות:

לאחר דין תליה מובאת משנה ממסכת סנהדרין מפי רבי מאיר: "בזמן שאדם מצטער, מה הלשון אומרת (לשון – לשונה של השכינה, כלומר האל מה הוא אומר)? קלעני מראשי קלעיני מזרועי [כלומר – כבד עלי, אך יש גרסאות הגורסות "קלני" וזאת סבורני יש להבין במשמעות של קלון ובושה – ח. ה.]. אם כך אמר הכתוב מצטער אני על דמן שלרשעין [מי שהורשע בדין פלילי שדינו מיתה], קל וחומר על דם צדיקים שנשפך [אם האל מצטער על מי שמת בוודאי מצטער על מי שחי ומוציאים אותו להורג]." (משנה, סנהדרין ו, ה).

הבסיס המטאפיזי לקשר כזה בין שתי ישויות דורש גם הוא הבהרה ורבי מאיר ממשיל את העניין לשני תאומים. האחד גנב והשני מלך. ציווה המלך לתלות את הגנב והנה עברו נתיניו על פני הגופה וקראו המלך מת. המשל אם כן, מביע רעיון אונטולוגי של הצלם כנוכחות.

מיעוט הדמות: "רבי עקיבה אומר כל השופך דמים הרי זה מבטל [בגרסאות אחרות – ממעט – ח. ה.] את הדמות, שנאמר "שופך דם האדם באדם דמו ישפך [כי בצלם עשה את האדם (בראשית ט 6)]" (תוספתא, יבמות ח).

"וכל מעשיך יהיו לשם שמים (דברי רבי יוסי במשנה), כהלל. כשהיה הלל הולך למקום היו אומרים לו: להיכן אתה הולך. לעשות מצווה אני הולך. מה מצווה הלל. לבית הכסא אני הולך. וכי מצווה היא זו. אמר להן הן. בשביל שלא יתקלקל הגוף…".

אם כך, בתפיסת חז"ל האוטונומיה של הגוף רק מתחדדת.

*

ולבסוף, לשם אטעמה, אביא מדבריה של פרופ' רחל אליאור במאמר שכתבה על פרשת השבוע האחרונה, ואתחנן –

"ראוי לזכור שהמילה סנקציה sanction שעניינה הוא פְּעֻלַּת עֹנֶשׁ לַצַּד הַמֵּפֵר הִתְחַיְּבוּת אוֹ תְּנָאֵי הַהֶסְכֵּם – והמילה  sanctus סנקטוס, קדוש או קודש, באים מאותו שורש. בעולם המקראי הקדוש או הקודש הוא מקור החוק המקודש, הכולל איסורים, הגבלות וציוויים (מצוות או פיקודיו), חוקים ועונשים, ומפר החוק נענש בעונשים כבדים (עונש משמים כגון מגפה או כרת)".

*

ובנוגע למתרחש בעולם, הנה כמה מהידיעות שראיתי –

א.
יוסי מזרחי:
אני לא מחוoן והכל כרגיל.
בארה"ב, מדינה עם 328 מיליון איש, פי 41 ממדינת יש-רע-אל, (המדינה שאני הכי אוהב בעולם).
כאן בארה"ב אף אחד לא חו0ן בכפייה, לא בסנקציות, לא בדרקון ירוק ולא בטלאי צהוב.

מי שרצה להתח0ן, קיבל חי0ון.
אין מסכות בשום מקום, יש חלק מסויים של אנשים שעוטים טיטול פנים מבחירה.
עד לפני כמה חודשים, רשת סטארבקס העצומה, סירבה למכור קפה ללקוח שאין לו מסכה, מותר להם, זו חברה פרטית.
האמריקאים איימו עליה בחרם צרכני והחברה שינתה את הגישה.
כל שאר החברות יישרו קו.

לחברות פרטיות מותר לאסור על מכירה ללא מסכה, אבל הן לא רוצות להסתכן בחרם, בביקורות שליליות ברשת או בשיימינג.
בנסיעות שיתופיות, ב-אובר ובמתחרה שלה, ליפט, כתוב באפליקציה בזמן הזמנת הנסיעה, "אני מאשר שאני עוטה מסכה".
בפועל, מאשרים ועולים ל-אובר בלי מסכה, כולנו הרי מכירים את השקר האינטרנטי הגדול: "קראתי ואני מאשר את התקנון".

לפני מס' חודשים, מושל מדינת טקסס, המדינה הגדולה ביותר בארה"ב, היה המושל הראשון שהכריז שיתן קנס של 1,000 דולר למקום שלא יאפשר שירות עקב אי עטיית מסכה. בזמנו חשבתי שאני הולך להיות פקח מתנדב, (לבוא לבתי עסק בלי מסכה ולהביא משטרה לכל מקום שלא יתן לי שירות וככה לגרום להם לשלם קנס של אלף דולר למדינה).
נחשו מה?
-לא היה צורך, כל השירותים והעסקים ניתנו ללא מסכה.

כרגע רק חייבים לעלות למטוס עם מסכה, מספקים אותה לנוסעים לפני העליה למטוס כי לרוב האנשים אין, (אבל בדרך כלל לא מקפידים על המסכה בזמן הטיסה עצמה).

רק בקליפורניה הקורונאצית חזרו לשים מסכות כתנאי לשירות, אך ללא קנסות.

חי0ונים לקורונה בארה"ב, תמיד היו בחירה, אין עליי שום סנקציות, אני חי כמו כולם, עושה הכל כרגיל וטס ללא חי0ון וללא צורך בזיוף חלילה.

הרוב המוחלט של ארה"ב חזר לשגרה של 2019
אני גר בארה"ב, טס בכל סופ"ש למדינה אחרת בארה"ב לצורכי עבודה ואני יכול לצלם או להוכיח כל דבר שכתבתי.

בואו נעזוב רגע "קונספירציות" ומי צודק, לא נראה לכם מסריח שהייתם סגורים הכי הרבה, חוסנתם בכוח, נקנסתם על מסכות וכאן בארה"ב, לא קרה שום דבר מזה?

לא נמאס לכם למסור את גופכם, זמנכם וחירותיכם למדע ולתאגידים?

לפני יומיים שמעתי שיש לכם וריאנט שנקרא דלתא.. תשאל כל אמריקאי מה זה דלתא, הוא יגיד לך שזו חברת תעופה.
אצלכם מראים כאילו זה ככה בכל העולם.

שקר!

אל תהיו פראיירים ואל תאמינו לתשקורת.

עובדים עליכם.

ב.
בפליפינים: או שתקבל את זריקת המוות, או שיזרקו אותך לכלא. בתמונה אנוסים פליפינים עומדים בתור לחיסון המוות של קוביד, עם מיטריות, בתוך השיטפון.

ג.
בפאריז ממשיכות הפגנות ענק נגד זריקות המוות של קוביד וחוקי הכפייה. רק 40% מתושבי צרפת בחרו להזריק את הרעלים הללו לגופם.