זדון

זדון
כתבתי פוסט ומחקתי בטעות, אז אכתוב שוב בקיצור.

א.
הנביאים מדברים לפעמים על חטאים בזדון, למשל –

ישעיה ג –
ח כִּי כָשְׁלָה יְרוּשָׁלַ‍ִם וִיהוּדָה נָפָל כִּי לְשׁוֹנָם וּמַעַלְלֵיהֶם אֶל יְהוָה לַמְרוֹת עֵנֵי כְבוֹדוֹ. ט הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם הִגִּידוּ לֹא כִחֵדוּ אוֹי לְנַפְשָׁם כִּי גָמְלוּ לָהֶם רָעָה.

רש"י –
כי לשונם ומעלליהם אל י״י – לנגדו להכעיסו.

למרות עיני כבודו – להקניט לפני כבודו.

[דבר אחר: עניני כבודו.]

הכרת פניהם – עון שהן מכירים פנים בדין היא ענתה בם לפני.

לשון אחר: הכרת פניהם – נִכרים הם בעזות פניהם.

כסדום הגידו – בפרהסיא עשו.

*

ב.
ישוע, לעומת זאת, סבר שהחוטאים עושים זאת בשוגג –

אָמַר יֵשׁוּעַ: ‮"אָבִי, ‮סְלַח לָהֶם, כִּי ‮אֵינָם יוֹדְעִים מָה הֵם עוֹשִׂים." וְהֵם ‮חִלְּקוּ אֶת בְּגָדָיו לְאַחַר שֶׁהִפִּילוּ גּוֹרָלוֹת.
לוקס כג, לד.

זאת אמר בהיותו על הצלב.

*

ג.
דרך ליישב זאת היא אולי דרך הפילוסופיה –
אפלטון סבר שמי שיודע את הטוב, בהכרח גם עושה אותו.
אריסטו, לעומת זאת חלק עליו, וטען שאפשר לדעת מהו הטוב, ובכל זאת לעשות את הרע. הוא הסביר זאת על ידי כך שחילק את הידיעה לשני חלקים (ולמעשה ליותר) – ידיעה עיונית וידיעה מעשית. כך, אדם יכול לדעת בידיעה העיונית מהו הטוב, אבל בתבונה המעשית לא ידע, ולכן לא יעשה את הטוב.

*

ד.
ובעצם שאול השליח אמר אותו הדבר בתיאולוגיית החטא שלו –

כִּי אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה אֶת הַטּוֹב שֶׁאֲנִי חָפֵץ בּוֹ, אֶלָּא אֶת הָרַע שֶׁאֵינֶנִּי חָפֵץ בּוֹ – אוֹתוֹ אֲנִי עוֹשֶׂה.
רומים ז, יט.

*

ה.
אבל הרמב"ם חולק על עמדה זו, וסבור שלאדם יש בחירה חופשית. כך הוא כותב בהלכות תשובה –

"רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך הטובה ולהיות צדיק – הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע – הרשות בידו; שהוא מעצמו ומדעתו וממחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ, ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע".

*

אז מה המסקנה מכל זה? כבר איני זוכר מה כתבתי, אך בכל אופן נראית לי מהותית ההבחנה בין חטאים בזדון ובכוונה להרע, ובין כאלה שבשגגה, או כתוצאה מחולשת היצר.