לכל דת, ולכל השקפה בכלל, יש את ה'אחר' שלה. בנצרות זהו יהודה איש קריות, ביהדות – אלישע בן אבויה, שנקרא פשוט – אחר.
יש עליו לא מעט מדרשים. הנה אחד מהם –
אמר לו: דייך, מאיר, עד כאן תחום שבת.
אמר לו: מניין אתה יודע?
אמר לו: מטלפי סוסי, שהייתי מונה והולך אלפיים אמה.
אמר לו: וכל זו החכמה יש בך, ואין אתה חוזר בך?
אמר לו: אין אני יכול. אמר לו: למה?
אמר לו: שפעם אחת הייתי עובר לפני בית קודש הקודשים, רוכב על סוסי ביום הכיפורים שחל להיות בשבת, ושמעתי בת קול יוצאת מבית קודש הקודשים, ואומרת: "שובו בנים שובבים", חוץ מאלישע בן אבויה, שידע כוחי ומרד בי.
וכותב על יהודה איזנברג –
הנימוק השני של אלישע הוא כי יסודותיו הרוחניים היו פגומים, ולכן לא הייתה לו כל אפשרות לתקן את דרכיו. גישה זו ניתן למצוא בכתבי אפלטון. נקרא את דברי אפלטון בסוגיה זו (ספר החוקים, י"ב, 957):
"אותם [הרשעים] שסברותיהם ממש נטוו בהם בידי הגורל, נשמות שכך טיבן, המוות הוא רפואתן, כפי שבצדק ייאמר בפינו פעמים רבות. ואם שופטינו ומנהיגיהם יפסקו להם דין מיתה, יהיו ראויים לשבחה של כל המדינה."
אפלטון סבור, כי אנשים ברמה מסוימת, אין להם תקנה. אנשים אלה, סבור אפלטון, טובת המדינה היא להמיתם, שכן אין כל אפשרות לחנך אותם ולשנות את דרך התנהגותם.
כאן –
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sde_chem/elisha.htm
*
ובקשר ליהודה איש קריות, שאלתי את המשיחיים –
מה דעתכם על יהודה איש קריות? האם יש לו ישועה? ועוד, שישוע אמר 'אף אחד שנתת לי לא אבד', אבל נראה שיהודה אבד. יש לכם מאמר עליו?
והם השיבו לי –
אהלן חגי 🙂
לשאלתך:
א. ע”פ דבריו של ישוע במתי כ”ו פס’ 24, יהודה איש קריות אינו נושע
בֶּן־הָאָדָם אָמְנָם הוֹלֵךְ כַּכָּתוּב עָלָיו, אַךְ אוֹי לָאִישׁ אֲשֶׁר יַסְגִּיר אֶת בֶּן־הָאָדָם. הָאִישׁ הַהוּא, מוּטָב הָיָה לוֹ אִלּוּלֵא נוֹלַד
ב. את הפסוק אותו אתה מצטט לקוח מיוחנן י’ 28. אך אם תמשיך לקרוא את בשורת יוחנן, תגיע לפרק י”ז שם ישוע אומר – “… כְּשֶׁהָיִיתִי עִמָּהֶם שָׁמַרְתִּי אוֹתָם בְּשִׁמְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי; שָׁמַרְתִּי וְלֹא אָבַד מֵהֶם אִישׁ *זוּלָתִי בֶּן הָאֲבַדּוֹן,* וְזֺאת לְקַיֵּם אֶת הַכָּתוּב …” (פס’ 12).
*
אני מוצא מכנה משותף בין שני סיפורים אלה – על יהודה איש קריות נאמר, שמוטב היה לו אלמלא נולד, וגם על אלישע מספרים שהיה שיבוש כלשהו כבר מלידתו, למשל בדברי המדרש האלה –
ויש אומרים: אמו, כשהייתה מעוברת בו, הייתה עוברת על בתי עבודה זרה, והריחה מאותו המין. והיה אותו הריח מפעפע בגופה כאירסה של חכינה (=נחש).
*
אבל האומנם יש חטא שאין עליו מחילה? והאומנם אדם יכול להיות חוטא מלידתו?
לגבי השאלה השנייה, אוכל להביא את הפסוק הזה –
גַּם לֹא שָׁמַעְתָּ גַּם לֹא יָדַעְתָּ גַּם מֵאָז לֹא פִתְּחָה אָזְנֶךָ כִּי יָדַעְתִּי בָּגוֹד תִּבְגּוֹד וּפֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן קֹרָא לָךְ.
ישעיה מח, ח.
מפרש מלבי"ם –
"כי ידעתי בגוד תבגוד" ר"ל שאם היה חסרון אמונתך עד עתה מפני הסכלות וחסרון ידיעה, אז היה התחבולה הזאת מהנסים שיבראו יש מאין מועיל, אבל אני ידעתי שחסרון אמונתך אינו מצד חסרון ידיעה כי אתה ידעת האמת, אתה ידעת שלא הפסל והטבע עושה זאת, רק אתה בוגד בזדון, עד שראוי "לקרא לך" בשם "פושע מבטן" כאילו טבעך נותן שתהיה פושע ומורד, ואתה מוטבע ע"ז מלידה ומבטן ומהריון:
אך הנה הפסוק הבא –
לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ לְבִלְתִּי הַכְרִיתֶךָ.
ישעיה מח, ט.
ומפרש מלבי"ם –
"למען", אומר הנה דרכי להאריך אף להחוטא פן ישוב בתשובה, אבל אתה אחר שאתה פושע מבטן ולא אקוה שתשוב אלי בתשובה כי כל הנסים אינם מועילים, הלא היה ראוי להענישך תיכף אך מה "שאאריך אפי" לאחר עונשך, אני עושה "לבל יחולל שמי" הנקרא עליך, "ולמען תהלתי אחטם לך" שגם בעת שאענישך לא אכלה בך כל חרון אפי רק מקצתו ולא אכריתך:
הפסוק היומי 