כותנות עור

בפייסבוק, ד"ר יצחק בנימיני מתלונן על שפיטרו אותו מעבודתו כמרצה, וזאת אולי בגלל מוצאו המזרחי, צבע עורו, אך הוא כתב בטעות שהשאיר – צבע אורו.
בעיניי זה ביטוי נפלא, והוא הזכיר לי את המדרש על הפסוק –

וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם.
בראשית ג, כא.

ילקוט שמעוני –
רמז לד בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב "כתנות אור"; אלו בגדיו של אדם הראשון, שהיו דומין לפנס, רחבין מלמטה וצרין מלמעלה, חלקין כצפורן ונאים כמרגלית, ככלי פשתן הדקין הבאין מבית שאן.

ואם כבר הבאתי פסוק זה, אזכיר עוד כמה פירושים –
אבן עזרא מעלה את האפשרות שכותנות העור היו פשוט העור שעל גוף האדם –
כתנות עור – יש אומרים: כי בתחלה היו עצם ובשר, ועתה קרם עליהם עור.
ויש אומרים: כתנות לעורם.
ואחרים אמרו: כי יש בהמות כדמות אדם, והשם צוה ונפשט עורם. ואין לבקש כזאת.
רק נאמין שהשם עשה לאדם גם לאשתו כתנות עור, ומי ימלל גבורותיו, ומי יתנה מעשיו ונפלאותיו, כי אין חקר לגדולתיו.

רשב"ם מפרש עור כגוף, ומביא לכך אסמכתאות רבות –
וילבישם – לפי שאמר למעלה ויעשו להם חגורות (בראשית ג׳:ז׳) – ממתנים ולמטה, אבל לבסוף עשה להם הקב״ה כתנות לכל גופם.

עור – לשון גוף, לפי שהעור מכסה כל גוף של אדם. וכן באיוב: עור בעד עור (איוב ב׳:ד׳) – כלומר: גוף בעד גוף, אם מתו בניו נשאר גופו, ומה לו בכך. וכן: יאכל בדי עורו (איוב י״ח:י״ג) – איברי גופו. וכן בלויתן: התמלא בסוכת עורו (איוב מ׳:ל״א) – התוכל לעשות בים סוכה שקורין גוראט בלעז, דזהו מצודת דגים שתוכל לכסות כל גופו לתפוס בה, או אפילו צילצול קטן שעושין לתפוס דגים, בהכנסת הראש. סוכה היא המצודה הגדולה המכסה כל גוף הדג, דוגמת: וסוכה תהיה לצל (ישעיהו ד׳:ו׳), וצלצל היא הקטן שמכניס בה ראשו ונצוד.

*

ובעניין בנימיני – מאחל לו כל טוב, ובאמת אפשר שיש כאן הסבר גזעני. כך שהדרה זו מצטרפת להדרת המזרחים עליה מדבר אבישי בן חיים. ואולם, בנימיני התקיף את בן חיים על התיאוריה שלו. אולי עכשיו ישנה את דעתו ויצטרף אליו.