לפרשת בלק

לפרשת בלק
בפרשה מסופר על בלעם, שעליו אגב יש לנו גם עדות חיצונית ב'כתובת בלעם', שגם מספרת על נביא בשם זה, עם כמה ביטויים הדומים לתיאורי המקרא.

אתעכב על פסוק אחד.
בלעם אומר –

מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ.
במדבר כג, י.

אבן עזרא –
יפה פירש המתרגם ארמית מות ישרים. והטעם, לפי דעתי: שהתאוה למות, ותהיה אחריתו כאחרית ישראל, שהם חלק השם, ולא חלק הכוכבים, כי הוא היה קוסם (יהושע י״ג:כ״ב).

ויש אומרים: שמלת ותהי אחריתי – כפולה בטעם, והוא היה מתאוה שימות כמו הישרים שלישראל, בעבור דעתו כי בחרב ימות (במדבר ל״א:ח׳).

ר"י בכור שור –
תמות נפשי מות ישרים – מכאן יש להוכיח מן התורה שישראל יש להם חלק לעולם הבא ובגן עדן, שהרי בלעם ברוח הקודש היה מדבר כאן, ואם חס ושלום אין תועלת למתים, מה לי מות רשעים מה לי {מות} ישרים.

ואולי אפשר לומר, שבלעם רצה למות ביושרו, טרם שיתקלקל (אף שביהדות נחשב רשע). וכן מצאנו כמה מקרים של אנשים שנאספו בטרם יחטאו, כגון חנוך, אם אני זוכר נכון. ושאיפה זו, למות ביושר, אפשר מאוד להבינה.
ומכאן אולי אפשר לגזור שאיפות דומות לה, כגון למות בכבוד, כאשר גופו של אדם בוגד בו מחמת מחלה, כגון אלצהיימר. אדם זה יכול לומר – 'תמות נפשי מות ישרים', ולדעתי אפשר להבין לדרישתו.
וכמובן, אינני מדבר מבחינה הלכתית. וגם אחרי הכול אלה דבריו של בלעם, שהוא דמות שלילית, ומבין מהפרשים יש הסבורים שאמר דברים אלה ברוח הקודש, ויש הסבורים שאלה דברי עצמו. אבל מבחינה תרבותית אני מדבר, התנ"ך כמקור השראה.

*

וזה מזכיר גם שיר אחד של יהודה עמיחי –

אני רוצה למות על מיטתי
מילים: יהודה עמיחי
לחן: גידי קורן

כל הלילה עלה צבא מן הגלגל
להגיע עד שדה הקטל ועד בכלל,
המתים באדמה שכבו בערב ובשתי,
אני רוצה למות על מיטתי.

עיניהם היו צרות כבטנק האשנבים,
אני תמיד מעטים והם רבים,
אני מוכרח לענות, הם יכולים לחקור אותי
אבל, אני רוצה למות על מיטתי.

וואו הם יכולים לחקור אותי
אבל אני רוצה למות על מיטתי

שמשון, גבורתו בשיער ארוך ושחור,
את שלי גזזו כשעשוני לגיבור חובה
ולמדוני לדרוך את קשתי,
אבל אני רוצה למות על מיטתי.

*

עמיחי כאן אומר בעצם – 'תמות נפשי מות ישרים', על מיטתי, בצורה שקטה. אבל אני זוכר שדוד אבידן במאמר עיתונאי אחד תקף אותו על שיר זה, וטען שהוא חסר עוז, או משהו בכיוון זה. ובכן, גם זו גישה, שרק מדגישה את הקונטרוברסליות של האמירה הזו, ומי צודק איני יודע.

מקור לחנוך –

לעומת זאת, רבי איבו אומר: "חנוך חנף היה, פעמים צדיק, פעמים רשע. אמר הקב"ה: עד שהוא בצדקו אסלקנו."
בראשית רבה, פרשה כ"ה, פסקה א'.

כתיבת תגובה