אבדה חוכמת חכמיו

ישעיה מנבא על בלבול בעם ואובדן חוכמת החכמים –

ישעיה כט –
(ט) הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ שָׁכְרוּ וְלֹא יַיִן נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר.

שטיינזלץ –
הִתְמַהְמְהוּ, התעכבו וּתְמָהוּ, הֱיו תמהים ונבוכים. הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ. פנו שוב ושוב כדי לראות. ההתרחשויות מבלבלות אתכם, כי אנשים שָׁכְרוּ וְלֹא, בלא יַיִן, נָעוּ, התנודדו כשיכור וְלֹא שֵׁכָר. 

(י) כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה.

(יא) וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ הספר [סֵפֶר] לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא.

חתום – בחותמת, כמנהג הימים הימים, ומשל לדברים חתומים וסתומים.

(יב) וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר.

מדוע נותנים למי שלא יודע ספר – לא ברור. ואולי מעוצם הייאוש נצטרכו אף לזה.

(יג) וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה.

מלומדה – מורגלת, ללא כוונה ולב, והוא מושג גם בתנועת המוסר היהודית.

(יד) לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר.

אם כך, מדוע תסתתר החוכמה? כי הדברים נעשים מהשפה ולחוץ, ללא כוונה, ללא לב. ומעניין שלב הוא גם מסמן של כוונה ודבקות, כמצווה לאהוב את ה' 'בכל לבבך', והוא גם מקום המחשבות בתנ"ך. כך שיתכן שהדברים קשורים – איבדתם את הלב הדבק, תאבדו גם את הלב המבין.