הראיה הטלאולוגית בתנ"ך

עם התקדמות ההיסטוריה נערמו ראיות רבות לקיום אלוהים, בחלקן עסקתי היום – וראו בבלוג המאמרים. אך נראה שכולם כמעט לא מחזיקים מים. למשל הטיעון הקוסמולוגי, של הסיבה הראשונה, שבו החזיקו הרמב"ם ואקווינס, למשל – קאנט כבר הפריך אותו, והראה שהוא אנטינומיה, כלומר דבר שאין להכריע בו הכרעה לוגית-רציונלית, כמו כל השאלות המטאפיזיות.
כזו היא גם הטענה שקיימת בחירה חופשית, ולא מציאות דטרמניסטית – למעשה, אין לנו כל אפשרות לדעת זאת או להכריע בזאת.
או הטיעון מן המוסר, שהוא טיעון שאפילו קאנט קיבל, ובולגקוב צחק עליו על כך בספרו 'השטן במוסקבה', על שדחה את חמשת ההוכחות של אקווינס רק בשביל לקבל הוכחה שישית – גם הוא חסר תוקף. לפי טיעון זה יש מוסר אובייקטיבי, שמקורו באלוהים, הרי כולנו מסכימים אסור לרצוח. אך מנגד, שום דבר לא מורה על כך שהמוסר הוא לא התפתחות טבעית לגמרי, ומלבד זאת הרי אין מוסר אובייקטיבי, אלא בכל חברה יש מוסר שונה, למרות שבכל זאת יש ערכים בסיסיים המשותפים לרוב החברות.
ולבסוף, יש טיעון חדש מקרוב בא – הכיוונון העדין. העולם נראה מותאם בדיוק לחיים, מבחינות פיזיקליות וביולוגיות שונות. אך מבחינה הסתברותית זו טענה כוזבת, הרי אין לנו באמת למה להשוות. ומלבד זאת, עד המאה העשרים טענה זו כלל לא הייתה מוכרת, והמאמינים הסתדרו טוב מאוד בלעדיה.
נראה, אם כך, שאנו עומדים מול שוקת שבורה.

*

אלא שבדברים האחרונים נגעתי במה שלדעתי חורג מתמונה זו, והוא – אינטואיציית הקדמונים.
אלה לא הכירו את כל הטענות שסקרתי כאן, אלא טענה אחת בלבד, והיא שנקראת היום – הראית הטלאולוגית, או הטיעון מן התכנון, או מן המורכבות, או מן היופי. או צורה אחרת שלה – טיעון השען. כלומר – המורכבות העצומה של הטבע מעידה על בורא ומתכנן.
הנה כמה פסוקים בתנ"ך המעבירים מחשבה ורגש –

שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר.
ישעיה מ, כו.

כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה.
תהילים ח, ד.

הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ.
תהילים יט, ב.

*

ומה התשובה המודרנית לטיעון זה? לרוב מבטלים אותו כלא רציני, ותשובת הנגד הנפוצה ביותר היא – תורת האבולוציה. ואף כי פילוסופים נטו לדחות טיעון זה עוד הרבה לפני שנודעה תורת האבולוציה.
אבל, כפי שכתבתי כמה פעמים, תורת האבולוציה כלל לא מפריכה טיעון זה! ואני רוצה לדייק – אין אני דוחה את תורת האבולוציה, שהוכחה בראיות מדעיות רבות, והיא מקובלת היום על כל הביולוגים. אלא שהיא לא באמת נותנת מענה להתפתחות המורכבות הקיימת – ובמסגרת זו לא אוכל לתאר את כל שורת הנימוקים לכך.
כך שהטיעון האחרון שנשאר הוא גם הטיעון הראשון שעלה, הרגש האנושי הבסיסי, שבגללו הגיעו למושג האלוהים מראש.
זו, על כל פנים, גישתי.