אונס בתנ"ך – מאמר תגובה

תומר פרסיקו כתב מאמר –

מהמקרא ועד ימינו: איך היהדות מתייחסת לאונס?
https://m.ynet.co.il/articles/59520730

שם הוא מראה כי גם בתנ"ך וגם בהלכה היהודית, האונס לא נאסר כשלעצמו ולא מתוך התחשבות ברגשות האישה הנפגעת, אלא משום שהוא הפחית מערכה, בעיניי האב או הבעל. כלומר, האישה נתפשת כסחורה. רק לאחר הנאורות, כפי שמתבטא בחוק הישראלי היום, רצונה של האישה נלקח בחשבון, והיא נתפסת כאדם עם ערך סגולי בפני עצמו, כלומר בעלת 'צלם אלוהים'.
עד כאן יפה, והרוצה לעיין בפסוקים – הם מופיעים במאמרו של פרסיקו.
אבל למאמר זה הגיב הרב אברהם סתיו, שאף כתב ספר על הנושא (עליו הוא ממליץ…), ובו שלל טענות הלכתיות, שלא איכנס אליהם, כי אין זה השטח שלי. אבל הוא מעלה טענה אחת חשובה, שגם אני חשבתי עליה במהלך הקריאה במאמר – שבניגוד לחוקים, בסיפורים דווקא האונס נתפס כדבר חמור מאוד. כך בעיקר בסיפור דינה  ובסיפור אמנון ותמר.

בסיפור דינה, שמעון ולוי הורגים את כל יושבי העיר שכם, ואומרים –

וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ.
בראשית לד, לא.

ובסיפור אמנון ותמר מסופר כך –

שמואל ב, יג –
 יא וַתַּגֵּשׁ אֵלָיו לֶאֱכֹל וַיַּחֲזֶק בָּהּ וַיֹּאמֶר לָהּ בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי. יב וַתֹּאמֶר לוֹ אַל אָחִי אַל תְּעַנֵּנִי כִּי לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת. יג וַאֲנִי אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ. יד וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ. טו וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ וַיֹּאמֶר לָהּ אַמְנוֹן קוּמִי לֵכִי. טז וַתֹּאמֶר לוֹ אַל אוֹדֹת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת מֵאַחֶרֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמִּי לְשַׁלְּחֵנִי וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ לָהּ. 

כלומר, הגירוש נתפס כחמור מהעונש, מה שמאשר את חוק התורה שהאונס פנויה חייב להינשא לה.

יז וַיִּקְרָא אֶת נַעֲרוֹ מְשָׁרְתוֹ וַיֹּאמֶר שִׁלְחוּ נָא אֶת זֹאת מֵעָלַי הַחוּצָה וּנְעֹל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ. יח וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁןָ בְנוֹת הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת מְעִילִים וַיֹּצֵא אוֹתָהּ מְשָׁרְתוֹ הַחוּץ וְנָעַל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ. יט וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה. כ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ הַאֲמִינוֹן אָחִיךְ הָיָה עִמָּךְ וְעַתָּה אֲחוֹתִי הַחֲרִישִׁי אָחִיךְ הוּא אַל תָּשִׁיתִי אֶת לִבֵּךְ לַדָּבָר הַזֶּה וַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה בֵּית אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ. כא וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁמַע אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּחַר לוֹ מְאֹד. כב וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן לְמֵרָע וְעַד טוֹב כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ.

אכן, גם בלי להרחיב בפירושים, ברור מכאן שהאונס נתפס כדבר מחריד ולא מקובל.
אם כך, אנו רואים רוח שונה בחוקי התורה לעומת הסיפורים שבתנ"ך, ואף כי ראינו בנקודה שהתעכבנו עליה, שלפחות בנקודה הזו הם מתיישבים זה עם זה.

ולזה צריך להוסיף פסוק חזק מאוד מחלק החוקים, שנראה שמתאר היטב את חוויית האונס –

ולנער [וְלַנַּעֲרָה] לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לנער [לַנַּעֲרָה] חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה.
דברים כב, כו.

תיאור זה אמנם מתייחס לחוויית הנפגעת, אך צריך להודות שלא משנה את התמונה כולה, כמבוססת על יחסי סחר ומכר. כפי שכותב פרסיקו –

"המקרא מקביל בין מעשה כזה לבין רצח ("כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה") כדי להסביר שלנערה לא הייתה ברירה אמתית. כפי שרוצחים אנשים בניגוד לרצונם, כך גם קיימו איתה יחסי מין בניגוד לרצונה".

*

וכמובן, ישנו גם סיפור פילגש בגבעה, שם הזעזוע היה גדול –

וְהָיָה כָל הָרֹאֶה וְאָמַר לֹא נִהְיְתָה וְלֹא נִרְאֲתָה כָּזֹאת לְמִיּוֹם עֲלוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה שִׂימוּ לָכֶם עָלֶיהָ עֻצוּ וְדַבֵּרוּ.
שופטים יט, ל.