צדק

אתמול כתבתי פוסט פילוסופי, ובעקבותיו עוד שני פוסטים, אחד הבוקר, בעקבות שאלה שקיבלתי. הדיון היה על מושג האמת, אבל הגעתי מכך לשאלת הצדק, שהרי 'צודק' הוא גם מה שאמיתי ונכון.
אבל אני מוצא שהדיון הפילוסופי הוא חסר, ובאמת לפני כמה ימים שיתפתי זיכרון של פייסבוק – תמונה עם שלושה ספרי פילוסופיה – וכתבתי – הפילוסופיה שהכזיבה. לעומת זאת, אני מוצא שהדיון התנ"כי הוא מלא יותר, ובאמת אין דבר שאמרתי על הצדק שלא נאמר כבר במסורת היהודית, ולו רק נדע ללכת לאורה!

המילים צדק, צדקה, צדיק ונגזרותיהן מופיעות פעמים רבות בתנ"ך. הנה פסוק אחד, מהיותר ידועים –

צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
דברים טז, כ.

רש"י, וכן מפרשים רבים, וכן המדרשים, הולכים בדרך קורקטית מצומצמת –
צדק צדק תרדוף – אחר בית דין יפה.

אבל יש מפרשים שהרחיבו את התמונה. למשל –

רבנו בחיי –
צדק צדק תרדוף – ע״ד הפשט יזהיר שיצדק האדם במעשיו ובדבריו, כי אלה הם הדברים שאפשר לו לאדם להרע לעצמו ולאחרים, ועל כן בא כפל הלשון, וכל הצודק בדבריו אות ומופת על צדקת מעשיו, ועל כן ראוי לכל אחד ואחד מישראל שיצדק בדבור ובמעשה, כענין שכתוב (צפניה ג׳:י״ג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב. או ידבר הכתוב עם האנשים אשר להם הריב ויזהיר אותן לרדוף אחרי הצדק הן לריוח הן להפסד, וזהו כפל הלשון.

והרי זה בדיוק מה שכתבתי בפוסט ה'פילוסופי' שלי, כאמור.

ומוסיף רש"ר הירש –
הגע בעצמך, שגם כאן, כאשר ברור שמדובר על הזמן שישראל כבר השלים את כיבוש הארץ, עדיין משתמש הכתוב בלשון ״וירשת״ (״ותתפוס בעלות״, מלשון ״ירושה״), בהתייחסות לביטחון המדיני שיהיה לישראל אם יכבד ויקדם את הצדק. מכאן אנו למדים אמת גדולה: ירושת הארץ של ישראל עלולה להיות מוטלת בספק בכל רגע, והמדינה היהודית צריכה לרשת את הארץ תמיד מחדש על ידי קיומו המלא של הצדק.

*

וצדק הוא גם שוויון. אצרף כאן מה שכתבתי הבוקר בפייסבוק לפני שאמחק את הדברים משם –

הגיג הבוקר. תומר פרסיקו העלה פוסט לכבוד שבוע הספר, בו הוא ממליץ לקנות את הספר שלו 'אדם בצלם אלוהים'. עד כאן יפה מאוד. אבל אם היה אפשר הייתי שואל – האם הרעיון הזה, של הבריאה בצלם, כולל גם את הפלסטינים? אך איני יכול לשאול, כי אז אזכה למטר של קללות.
ובאמת, זה עוד דבר שחסר בספר של פרסיקו – הבריאה בצלם היא רעיון יפה מאוד, אבל זה לא הרעיון הדומיננטי ביהדות. הרעיון הדומיננטי הוא בדיוק הפוך – יתרון היהודי. אולי כל בני האדם נולדו בצלם (נניח, גם לזה לא כולם מסכימים), אבל היהודי שווה יותר. כמו שמנוסח ב'חוות החיות' של אורוול – 'כל החיות שוות, אך יש חיות ששוות יותר'.
מילא, כבר אין לדבר חשיבות.

ואוסיף עכשיו – אין לדבר חשיבות, כי אין איש שומע. אבל בבלוג זה יש לדברים חשיבות רבה.