על המילית 'רק'

על המילית רק.
יש דבר אחד שקצת מפריע לי באוזן והוא – כשמתארים בחדשות אדם שנקלע לאסון כלשהו, נאמר – יצא לקנות במכולת ונדקר, משתמשים תמיד בתבנית המילולית – 'הוא רק יצא לקנות במכולת – ובא המחבל ודקר אותו'.
מה המשמעות של תבנית זו? מדוע רק? אני חושב שזו עמדה קורבנית, כמו לומר – מדובר באדם תמים, שרק רצה לעסוק בענייניו. אבל האם לא ברור לנו שמדובר באדם תמים? ברור. ואם כך ההדגשה מיותרת, ומה שהיא תורמת זו רק העמדה הקורבנית. מוטב היה לומר – 'האזרח יצא לקנות במכולת ונדקר על-ידי מחבל'. פשוט כך.
תופעה נוספת על מנעד זה היא – 'רצחו אותו רק בגלל שהוא יהודי'. עכשיו, שלא יהיה מובן לא נכון – ברור לי שאכן מחבלים רוצחים כאן רק יהודים, ואין צורך לומר שהדבר מתועב וכו', אבל שוב עולה לי פה הצליל הקורבני. וכי אין אנו יודעים מה מהות הסכסוך פה? מדוע שוב צריך להזכיר לנו את טיבו?
ואם נחזור מעט אחורה – הביטוי הקדום ביותר שאני זוכר לכך הוא השיר 'גבעת התחמושת', בו החייל אומר את השורה האלמותית – 'בסך הכול רציתי להגיע הביתה בשלום'. אני זוכר שבילדותי המשפט הזה הרשים אותי מאוד. ובאמת כאן אולי הוא במקום. והוא אומר – המלחמה נכפתה עלינו, וכל מה שאנחנו רוצים הוא לחיות בשלום. אבל מאז עברו מים בנהר, והיום ישראל היא לא בדיוק רודפת שלום.

ויש עוד שימושים למילית רק, שאף הם לא נראים לי. למשל – ביחס למנהיג פוליטי. היום הידוע ביותר הוא הביטוי 'רק ביבי', ולעומתו 'רק לא ביבי', אבל זה לא חידוש עכשווי. היה גם 'רק בגין' ו'רק רבין', אני מניח.
אבל מדוע ההגבלה הזו? מדוע לא לומר – אני חושב שנתניהו הוא מועמד עדיף, לדעתי יכולותיו גבוהות יותר, או – אני תומך בדרך הליכוד, או העבודה, או מרצ? ברגע שאומרים 'רק' הוא, יש כאן יסוד של הערצת אישיות, שהוא קרוב לפשיסטי ולדיקטטורי כבר מעצם הביטוי. אמנם זה במקורו ביטוי עממי אמוציונלי, אך הנה היום אנו רואים שהוא צובע את כל המפה הפוליטית.

*

המילה רק באה למעט, ובתנ"ך היא מופיעה במקומות רבים, אך דומני כי המדרש הידוע ביותר על המיעוט, אף כי הוא בא ביחס למילים 'כי אם' ולא בדיוק 'רק', הוא זה –

תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ג, עמוד ב', תרגום שטיינזלץ.

אמר ר' חנינא: הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים. [שביד האדם יכולת הבחירה החפשית לעבוד את ה', או שלא לעשות כן. וראיה לדבר:], ש[כן] נאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה [את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים י, יב). הרי שדברים אלה צריך ה' לשאול מן האדם, לפי שהבחירה בידי האדם בלבד]."

על פסוק זה שואלים: נאמר בו "מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה", ועל כך תמהים: אטו [וכי] יראת שמים מילתא זוטרתא [דבר קטן] היא? [שנאמר בו לשון זו ("מה… כי אם")], והאמר [והרי אמר] ר' חנינא משום [בשם] ר' שמעון בן יוחאי: אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר "יראת ה' היא אוצרו" (ישעיהו לג, ו) [שהדבר היחידי שה' מחשיב אותו ואוצר אותו הריהו יראת שמים בלבד.

על כך משיבים]: אין, לגבי [כן, אצל] משה מילתא זוטרתא [דבר קטן] היא. [שכך] אמר ר' חנינא כמשל: לדבר: אדם שמבקשים ממנו כלי גדול, ויש לו — דומה עליו ככלי קטן [משום שהדבר נמצא כבר בידו. ולהפך, אפילו כלי קטן שמבקשים מאדם ואין לו ברשותו — דומה עליו ככלי גדול. [על כן, משה רבינו יכול היה לומר "מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה", שבעיניו היה זה דבר קטן]. 

*

אבל למעשה, לפי הפשט, 'כי אם ליראה' אכן מורה על דבר פשוט וקל להשגה, כפי שבא בעוד פסוק – שיאיר לפיד הזכיר לאחרונה בנאומו, והנה הקשר אקטואלי –

כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ.
דברים ל, יד.

*

לשונית, רק המיעוט דומה למילה רק במובן של (לפי מילון ספיר) –
דק, רזה, כחוש: הפרות הרקות והרעות (בראשית מא 19).

והוא מגזרת רק-דק-נקיק.