ישיבת ארץ ישראל

כך אומר דוד לשאול, בזמן ששאול רדף אחריו –

שמואל א, כו, יט.
וְעַתָּה יִשְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ אִם יְהוָה הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה וְאִם בְּנֵי הָאָדָם אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי יְהוָה כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יְהוָה לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים.

כלומר, היציאה מתחום ישראל נמשלה לעבודת אלוהים אחרים. וכך גם מפרשים –

רש"י –
לך עבוד אלוהים אחרים – היוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ בזמן הבית כאלו עובד עבודה זרה.

ילקוט שמעוני –
לאמר לך עבוד אלהים אחרים. וכי מי אמר לדוד לעבו׳ד ע״א, אלא לומר לך כל היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ כאלו עובד ע״א שנאמר לתת לכם את ארץ כנען וגו׳ כי אני ה׳ אלהיכם, וכי הדר בארץ ישראל יש לו אלוה וכל שאינו דר בארץ ישראל אין לו אלוה, אלא לומר לך כל שאינו דר בארץ ישראל מעלה עליו הכתוב כאלו עובד ע״א. ד״א וכי תעלה על דעתך שדוד המלך עבד ע״א אלא על ידי שפוסק מדברי תורה הולך ומדבק בע״ז וכה״א וסרתם ועבדתם אלהים אחרים, וסרתם מדרך החיים לדרך המות ועבדתם אלהים אחרים.

*

ניתן להסביר זאת בצורה פשוטה – אין אפשרות פרקטית לעבוד את ה' באדמת נכר. כל מדינה ומדינה יש לה אלוהיה. וכך גם רות כשבאה עם נעמי לארץ ישראל אמרה – 'עמך עמי ואלוהיך אלוהיי'.
אך מכאן כנראה מביאים גם ראיה עד ימינו לאיסור יציאה מארץ ישראל, שרבים דבקים בה. אלא שלפי רש"י הדבר נכון רק בזמן קיום המקדש. ובכל אופן לא לפסוק הלכה באתי.