והאיש משה עניו מאוד

עוד לפרשת בהעלותך

בפרשה זו, בתוך הסיפור על הדברים הרעים שאמרו מרים ואהרון במשה בגלל אשתו הכושית, נאמר הפסוק הבא –

וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו [עָנָיו] מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
במדבר יב, ג.

וכאן גם שאלה ותיקה – איזו מין ענווה זו שאדם מעיד על עצמו שהוא עניו? הרי זו גאווה!
וכאן גם תשובה ותיקה – זוהי בדיוק הענווה, שמשה כתב מה שאלוהים הכתיב לו ללא שינוי, כולל הדברים האלה.
ועוד כאן ראיות נוספות תומכות –

בגמרא נאמר –

משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא:

אמר ליה רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא (לא בטלה ענווה, שאני כאן) אמר ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא (לא בטלה יראת חטא, שאני כאן):

סוטה מט, ב.

ועוד –
אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן : אם אני כאן – הכל כאן ואם איני כאן – מי כאן ?
סוכה נג, א.

ואף כי רש"י מפרש שאמר זאת בשמו של הקב"ה, כלומר על נוכחותו במקדש.

ועוד אפשר לציין את רבי נחמן מברסלב שאמר 'אני איש פלא, אין כמוני', ומשפטים דומים.

ולבסוף, גם את ישוע, שאמר –

קְחוּ עֲלֵיכֶם אֶת עֻלִּי ‮וְלִמְדוּ מִמֶּנִּי, כִּי עָנָו אֲנִי ‮וּנְמוּךְ רוּחַ; תִּמְצְאוּ ‮מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם.
מתי יא, כט.

וכל זה הולך לפי דרשת-ההלצה היהודית הידועה על הפסוק –

יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא-פִיךָ.
משלי כז, ב.

שקוראת אותו אחרת –
יְהַלֶּלְךָ זָר וָלֹא – פִיךָ (כלומר – אם לא, אז פיך).

*

אבל כל אלה, לדעתי, הן דרשות שיסודן בטעות. כי אכן, מי שמעיד על עצמו שהוא עניו, הרי שאין זו ענווה. אלא שכל הדרשה מתבססת על הסברה שמשה כתב את כל התורה, וסברה זו אינה מחוייבת המציאות וכבר הופרכה. היא הופרכה על-ידי מדע המקרא, שראשיתו בשפינוזה, אך גם בלעדיו – הרי בשום מקום בתורה לא נאמר שמשה קיבל את כל התורה המצויה בידינו. הוא קיבל את החוקים – זה נאמר, אבל לגבי השאר לא נאמר דבר. זו מסורת חז"לית.
לכן הגיוני יותר לומר שאת הפסוק למעלה כתב אחד הסופרים על משה, וממילא תתבטלנה כל אותן דרשות שהזכרתי, ותשורש טעות באופן ההתנהגות הרצויה.

*

ובכל זאת, ודאי שענווה היא תכונה רצויה, ואפשר להצהיר על הדבקות בה. כך למשל בשירה של רחל בלובשטיין – ניב  –

יוֹדַעַת אֲנִי אִמְרֵי נוֹי לְמַכְבִּיר,

מְלִיצוֹת בְּלִי סוֹף,

הַהוֹלְכוֹת הָלוֹךְ וְטָפוֹף,

מַבָּטָן יָהִיר.

אַךְ לִבִּי לַנִּיב הַתָּמִים כְּתִינוֹק

וְעָנָו כֶּעָפָר.

יָדַעְתִּי מִלִּים אֵין מִסְפָּר –

עַל כֵּן אֶשְׁתֹּק.

הֲתִקְלֹט אָזְנְךָ אַף מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה

אֶת נִיבִי הַשַּׁח?

הֲתִנְצְרֵהוּ כְּרֵעַ, כְּאָח,

כְּאֵם בְּחֵיקָהּ?