עוד בעניין שמירת הלשון, הפעם מהברית החדשה, למי שמעוניין.
*
וגם לישוע דרשה על כך –
מתי יב –
העץ ופריו
לג "אוֹ שֶׁהָעֵץ טוֹב וּפִרְיוֹ טוֹב, אוֹ שֶׁהָעֵץ רַע וּפִרְיוֹ רַע; שֶׁהֲרֵי בְּפִרְיוֹ נִכָּר הָעֵץ. לד יַלְדֵי צִפְעוֹנִים, אֵיךְ תּוּכְלוּ לְדַבֵּר טוֹבוֹת וְאַתֶּם רָעִים? הֵן מִתּוֹךְ הַשּׁוֹפֵעַ בַּלֵּב מְדַבֵּר הַפֶּה. לה אִישׁ טוֹב מֵפִיק דְּבָרִים טוֹבִים מֵאוֹצָרוֹ הַטּוֹב ; אִישׁ רַע מֵפִיק דְּבָרִים רָעִים מֵאוֹצָרוֹ הָרָע. לו וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, כָּל מִלָּה בְּטֵלָה שֶׁיְּדַבְּרוּ בְּנֵי אָדָם יִתְּנוּ עָלֶיהָ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן בְּיוֹם הַדִּין. לז מִדְּבָרֶיךָ תִּצָּדֵק וּמִדְּבָרֶיךָ תֻּרְשַׁע."
וכן –
מתי טו –
ל." טז הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: "גַּם אַתֶּם חַסְרֵי בִּינָה עֲדַיִן? יז הַאֵינְכֶם מְבִינִים שֶׁכָּל מָה שֶּׁנִּכְנָס לַפֶּה יוֹרֵד אֶל הַבֶּטֶן וּמוּטָל לַמּוֹצָאוֹת? יח אֲבָל הַדְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַפֶּה נוֹבְעִים מִן הַלֵּב וְאֵלֶּה מְטַמְּאִים אֶת הָאָדָם, יט כִּי מִן הַלֵּב נוֹבְעוֹת מַחְשְׁבוֹת רֶשַׁע, רְצִיחוֹת, נִאוּפִים, זְנוּנִים, גְּנֵבוֹת, עֵדֻיּוֹת שֶׁקֶר וְגִדּוּפִים. כ אֵלֶּה הֵם הַמְטַמְּאִים אֶת הָאָדָם, אֲבָל אֲכִילָה בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם אֵינָהּ מְטַמֵּאת אֶת הָאָדָם."
ומובא גם באגרות, באגרת יעקב, שהוא אגב כותב חביב עליי, ולדעתי הוא טוב יותר ונאמן יותר למקור משאול, אף כי דבריו מעטים.
אגרת יעקב ג –
הלשון
א אַחַי, אַל יִהְיוּ רַבִּים מִכֶּם ¹לְמוֹרִים, שֶׁהֲרֵי יְדַעְתֶּם כִּי עָלֵינוּ יִהְיֶה ²הַדִּין חָמוּר יוֹתֵר. ב וַהֲלֹא ¹כֻּלָּנוּ מַרְבִּים לְהִכָּשֵׁל. מִי שֶׁאֵינוֹ נִכְשָׁל בְּדִבּוּר, אִישׁ מֻשְׁלָם הוּא וְיָכוֹל ²לָשִׂים רֶסֶן לְכָל גּוּפוֹ. ג הִנֵּה ¹בְּפִי הַסּוּסִים שָׂמִים אָנוּ רֶסֶן כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁמְעוּ לָנוּ, וְכָךְ מְנַהֲגִים אָנוּ אֶת כָּל גּוּפָם. ד וְהִנֵּה גַּם הָאֳנִיּוֹת, אַף שֶׁגְּדוֹלוֹת הֵן וְנֶהְדָּפוֹת בְּרוּחַ עַזָּה, הֶגֶה קָטָן יְנַהֵג אוֹתָן אֶל הַמָּקוֹם שֶׁיִּרְצֶה הַהַגַּאי. ה כֵּן גַּם הַלָּשׁוֹן אֵיבָר קָטָן הִיא, ¹וּמְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת. רְאוּ אֵיזוֹ אֵשׁ קְטַנָּה מַבְעִירָה יַעַר גָּדוֹל! ו ¹ גַּם הַלָּשׁוֹן אֵשׁ הִיא, עוֹלָם שֶׁל עַוְלָה. הַלָּשׁוֹן נִצֶּבֶת בֵּין אֵיבָרֵינוּ ¹וּמְטַמֵּאת אֶת כָּל הַגּוּף. הִיא מַצִּיתָה אֶת גַּלְגַּל הֲוָיָתֵנוּ וְנִצֶּתֶת ²בְּאֵשׁ גֵּיהִנּוֹם. ז כָּל מִין בְּהֵמָה וְעוֹף וְרֶמֶשׂ וְחַיּוֹת הַיָּם, הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי יָכוֹל ¹לְהִשְׁתַּלֵּט עָלָיו, וְאָכֵן הִשְׁתַּלֵּט. ח אֲבָל הַלָּשׁוֹן אֵין אָדָם יָכוֹל לְהִשְׁתַּלֵּט עָלֶיהָ; רָעָה הִיא וְחַסְרַת מַעְצוֹר, ¹וּמְלֵאָה אֶרֶס מָוֶת. ט בָּהּ מְבָרְכִים אָנוּ אֶת הָאָדוֹן וְהָאָב, וּבָהּ מְקַלְּלִים אָנוּ אֲנָשִׁים שֶׁנַּעֲשׂוּ ¹בְּצֶלֶם אֱלֹהִים. י מֵאוֹתוֹ הַפֶּה ¹יוֹצֵאת בְּרָכָה וְגַם קְלָלָה. אַחַי, לֹא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה. יא ¹הֲיַבִּיעַ הַמַּעְיָן מַיִם מְתוּקִים וּמַיִם מָרִים מִמּוֹצָא אֶחָד? יב אַחַי, הֲיוּכַל עֵץ הַתְּאֵנָה לַעֲשׂוֹת זֵיתִים, אוֹ הֲתוּכַל הַגֶּפֶן לַעֲשׂוֹת תְּאֵנִים? כֵּן גַּם מְקוֹר מַיִם מְלוּחִים אֵינֶנּוּ מֵפִיק מַיִם מְתוּקִים.
והוא ממשיך –
החוכמה אשר ממעל
יג מִי בָּכֶם חָכָם וְנָבוֹן? ¹יַרְאֶה נָא מִתּוֹךְ הִתְנַהֲגוּתוֹ הַטּוֹבָה אֶת מַעֲשָׂיו הַנַּעֲשִׂים ²בַּעֲנָוָה וְחָכְמָה. יד וְאִם ¹קִנְאָה מָרָה וּמְרִיבָה בִּלְבַבְכֶם, אַל תִּתְגָּאוּ. ²אַל תְּשַׁקְּרוּ לְנוֹכַח הָאֱמֶת. טו אֵין זוֹ הַחָכְמָה הַיּוֹרֶדֶת מִמַּעַל, אֶלָּא זוֹ שֶׁהִיא ¹אַרְצִית ²וְנוֹבַעַת מִן הַיֵּצֶר וְהַשֵּׁדִים. טז הֵן בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ ¹קִנְאָה וּמְרִיבָה, שָׁם מְהוּמָה וְכָל מַעֲשֶׂה רַע. יז אֲבָל ¹הַחָכְמָה אֲשֶׁר מִמַּעַל, רֵאשִׁית טְהוֹרָה הִיא; לְאַחַר זֺאת אוֹהֶבֶת שָׁלוֹם, מְתוּנָה, נוֹחָה לְהִתְרַצּוֹת, מְלֵאָה ²רַחֲמִים וּפְרִי טוֹב, וְאֵין עִמָּהּ ³מַשּׂוֹא פָּנִים וּצְבִיעוּת. יח ¹וּלְעוֹשֵׂי שָׁלוֹם ²פְּרִי הַצֶּדֶק ³נִזְרָע בְּשָׁלוֹם.
הפסוק היומי 