המשך קו הסנגוריה

ממשיך בקו הסנגוריה על ישראל, שהסברתי בפוסט הקודם –

ישעיה נד –

(טז) הן [הִנֵּה] אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל.

אנכי בראתי משחית לחבל – אם כך, גם הרע הוא מאת ה', וכבר כתבתי על כך. ואם כך הדרך להתגבר עליו היא עשיית הישר והטוב.

(יז) כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי יְהוָה וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם יְהוָה.

כל כלי יוצר עליך לא יצלח – חלק בגלל כיפת ברזל, חלק בגלל השגחה עליונה, כפי שכתבתי בפוסט קודם.
וכל לשון תקום איתך למשפט תרשיעי – במשפטי האג. כך קרה בדו"ח גולדסטון, שלבסוף חזר בו, וכך אולי יהיה עם החקירה שנפתחה עכשיו, ולפי מה שמסתמן – גם זו שתיפתח בעתיד.

ובפירוש המסורתי –
מצודות –
ואנכי בראתי משחית לחבל – בראתי איש משחית לקלקל את הכלי ההוא ור״ל אני המגרה בך את האויב ואני המשלימו עמך ומתיש כחו.
…
כל כלי יוצר עליך – כל כלי זיין אשר יחדדוהו בשבילך להלחם בך.

לא יצלח – את בעליו לא יצלח כי לא יזיק לך.

וכל לשון – כל איש לשון מדבר גדולות אשר תקום עמך למשפט להתווכח עמך.

תרשיעי – את תרשיעי אותו במשפט ויצא מחוייב ותשארי זכאית ר״ל לא יזיקו לך לא במעשה ולא בדיבור.

*

מצד שני, מישהו פרסם בפייסבוק את הפסוק, שכבר התייחסתי אליו בעבר –

רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם.
עמוס ג, ב.

ואכן, למעשה, לאורך כל הגלות עם ישראל סבל הרבה, כידוע. וגם עכשיו הוא סובל, וזה שהוא 'מנצח' לא אומר שהוא לא סובל.

עד כאן, בינתיים.

*

וצדקתם – וכן שומעים על 'צדקת דרכנו'. האמנם? בזאת נדון בעתיד.

*

המשך –
והנה שני ההפכים נמצאים בישעיה סג –

ט בְּכָל צָרָתָם לא [לוֹ] צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם. 

כאן ההגנה האלוהית. אך מיד –

י וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם בָּם.

כאן ההתקפה האלוהית. והכול בהתאם למעשים.
כמו כן, מומלץ לקרוא את הקטע בשלמותו – חציו השני של ישעיה סג. יש להודות כי פסוק ה'התקפה' הוא יחיד, בעוד דיבור ה'הגנה' הוא נרחב. וכן הוא כותב –

בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ יְהוָה.
ישעיה נד, ח.

הסתרת הפנים היא ל'רגע', וכנראה הכוונה היא לגלות בבל, שנמשכה שבעים שנה. אבל האם הגלות השנייה בת אלפיים השנים היא 'רגע'? כלל וכלל לא. וגם אם נאמר כדרשת חז"ל על הפסוק 'כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול' – שרגע אצל אלוהים הוא אלף שנים, הרי שלנו פה שני רגעים…

עד כאן השקלא-וטריא שלי בנושא זה.