תמונה

תמונה.
בתורה נאמר כי לאל אין תמונה, וכן נאסר לעשות לו תמונה, אך מצד שני כמה פסוקים כן מדברים על תמונתו.
הפסוקים השוללים הם שבעה במספר, אחד בספר שמות, בעשרת הדיברות, וכל יתר השישה הם מספר דברים, שידוע בהרחקתו מהגשמת האל. וגם שם הוא בא סביב מעמד מתן עשרת הדיברות.
הפסוקים המחייבים הם שלושה, מספרים שונים – במדבר, תהילים ואיוב.

אלה הפסוקים השוללים –

שמות כ, ד
לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכׇל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ

דברים ד, יב
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל

דברים ד, טו
וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ

דברים ד, טז
פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כׇּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה

דברים ד, כג
הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ

דברים ד, כה
כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ

דברים ה, ח
לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כׇּל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ

ואלה הפסוקים המחייבים –

במדבר יב, ח (על משה)
פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהוָה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה

תהילים יז, טו
אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ

איוב ד, טז (תיאור חזונו)
יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע

*

לעניין זה רבו הפירושים. ראשית, קיימת גישת הרמב"ם, כפי שמזכיר גם בנו בפירושו –

רבי אברהם בן הרמב"ם –
ותמונה – שם משותף כמו שביאר אבא מרי ז״ל והכוונה כאן הצורה הנראה.

וכך כותב הרמב"ם עצמו –

מורה נבוכים, חלק א', ג׳ –
אמנם 'תמונה' הוא שם נופל על שלושה ענינים בסיפוק. וזה שהוא יאמר על צורת הדבר המושגת בחושים חוץ לשכל – רצוני לומר תארו – והוא אמרו "ועשיתם פסל תמונת כל" "כי לא ראיתם כל תמונה"; ויאמר על הצורה הדמיונית הנמצאת בדמיון מן האיש אחר העלמו מן החושים – והוא אמרו "בשעפים מחזיונות לילה וכו'" וסוף הדבר "יעמוד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני" – רצונו לומר דמיון לנגד עיני בשנה; ויאמר על הענין האמיתי המושג בשכל. ולפי זה הענין השלישי יאמר בו ית' 'תמונה' – אמר "ותמונת יי יביט" – ענינו ופרושו ואמיתת האלוה ישיג.

אך מצאתי שגם פירושו של שד"ל יפה ותורם להבנה –
וכל תמונה וכו׳ – וכל צורה העשויה בדמות מה שבשמים או בארץ או במים; תמונה משרש מוּן, בערבי מַאן, שענינו שִקֵר, הוא כנוי לצורה המתדמה לדבר אחר, כמו פסל תמונת כל סמל {דברים ד׳:ט״ז} פסל תמונת כל (דברים ד׳:כ״ג וכ״ה), ואמנם ממ״ש ותמונה אינכם רואים (שם שם י״ב), כי לא ראיתם כל תמונה (שם שם ט״ו), ותמונת ה׳ יביט (במדבר י״ב:ח׳), תמונה לנגד עיני (איוב ד׳:י״ז), אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך (תהלים י״ז:ט״ו), היה נראה כי תמונה שם צורת הנמצא הטבעי, תארו ותבניתו, לא צורה מלאכותיית הנעשית בדמותו (וכן כתבתי בבכורי העתים תקפ״ח ע׳ 89), אמנם אחרי ראותי מעוט שמוש השם הזה, ושלא נמצא אצל שם צורה ביחזקאל מ״ג, וגם לא נשאר שמושו בלשון חכמים, ואחרי העמיק החקירה בכל המקראות שבא בהם (אשר אינם זולת אלה שהזכרתי), נ״ל שאין המלה זזה מענינה הראשון, אך ענינה תמיד צורה המתדמה לדבר אחר, והנה זה מובן במליצת ותמונת ה׳ יביט, שאין ענינה צורת ה׳ ותארו, אלא צורה נבראת (כבוד נברא) המעורר בלב הנביא ציור הבורא ית׳, וכן אשבעה בהקיץ תמונתך (תהלים י״ז:ט״ו), הכוונה על הכבוד הנראה בחזיון ובחלום (שהיה הרואה אותו שָבֵע ועלז בו גם אחרי הקיצו), ואין הכוונה צורת האל; וכן {איוב ד׳:ט״ז} יעמוד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני, הכוונה צורה נבואיית המעוררת ציור מה שאיננו גשם, ובל׳ רומי Phantasma; וכן ותמונה אינכם רואים {דברים ד׳:י״ב} כי לא ראיתם כל תמונה {דברים ד׳:ט״ו} אין ענינם לא ראיתם צורת האל ותארו, אלא לא ראיתם שום צורה נבראת העומדת לעורר בדעתכם ציור האל המדבר אליכם; ואחרי אשר לא ראיתם שום תמונה שתעמוד במקום עצמותו, אין לכם ג״כ לעשות שום צורה למען תעמוד לכם לזכרון אלהיכם והנה התבארו כל הכתובים שבאה בהם מלת תמונה, והתבאר כי הוראת השם הזה הוראה אחת שוה בכל מקום והיא ג״כ מסכמת עם הוראת שרשה אשר נשאר בלשון ערבי. ומן השרש הזה ג״כ שם מין שענינו בלשון מקרא דבר הדומה ולא שוה, כגון את כל עורב למינו (ויקרא י״א:ט״ו) העורב עם כל שאר העופות הדומים לו ולא שוים לו, וכן עץ פרי עושה פרי למינו (בראשית א׳:י״א), שענינו (לפי הנגינה ונגד פירוש המפרשים כלם, וכמו שפירשתי במקומו) עץ פרי הנחלק למחלקות הרבה שכל א׳ מהן דומה לחברתה במה שהיא עץ פרי כמוה, ואיננה שווה לה, כי היא מין אחר. ומן ההוראה הזאת הושאל אח״כ בלשון חכמים שם מין לכלול אישים הרבה הדומים זה לזה, וכן בלשון רומי שם species ענינו מראה ודמות, ואח״כ הושאל להורות על המין.

ואידך זיל גמור.